היינריך איגנץ ביבר

**היינריך איגנץ ביבר**
**Heinrich Ignaz Franz Biber**
לידה	12 באוגוסט 1644; סטראז' פוד ראלסקם, צ'כיה
פטירה	3 במאי 1704 (בגיל 59); זלצבורג, אוסטריה
מקום קבורה	Petersfriedhof
מוקד פעילות	קרמזיר
תקופת הפעילות	מ-1668
זרם	המוזיקה הקלאסית בתקופת הבארוק
סוגה	אופרה
שפה מועדפת	גרמנית, צ'כית
כלי נגינה	כינור
צאצאים	קרל היינריך ביבר, Maria Rosa Henrica von Biber

היינריך איגנץ פרנץ פון ביבר (בגרמנית: Heinrich Ignaz Franz von Biber;‏ 12 באוגוסט 1644 - 3 במאי 1704) היה מלחין וכנר בוהמי-אוסטרי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבר נולד בוארטנברג (כיום סטראז' פוד ראלסקם, צ'כיה). משרתו הראשונה, בשנת 1668, הייתה כנגן בחצר הארכיבישוף קארל ליכטנשטיין-קסטלקורן באולמיץ (כיום אולומוץ), אך הוא בושש לחזור מביקור באינסברוק ללא רשות. בביקור זה פגש את בונה הכינורות המפורסם באותם ימים, יאקוב שטיינר, שהזכיר את שמו כעבור שנים במכתב כ"וירטואוז המרשים הֶר ביבר". ביבר החל לעבוד ככנר בטירת קומז'יץ ובחצר של זלצבורג ובשנת 1684 היה לממונה על המוזיקה (קאפלמייסטר) בזלצבורג, שם מת כעבור עשרים שנה.

יצירותיו הרבות מלמדות על נטייה לשימוש קנוני ולמנעד הרמוני, המקדים את יצירות הבארוק המאוחר של יוהאן פכלבל ויוהאן סבסטיאן באך. הוא נודע ככנר וירטואוז ובעיקר התפרסם ביצירותיו לכינור, שברבות מהן הוא עושה שימוש בסקורדאטורה (כוונון בלתי מקובל של המיתרים הפתוחים). בסביבה מוזיקלית שבה עמדה בפני מלחינים הבחירה בין הסגנון הצרפתי והאיטלקי, הצליח ביבר ליצור סגנון ייחודי משל עצמו, השונה מאוד מהסגנונות שהיו מקובלים בתקופתו, ובכך הוא אחד המלחינים הראשונים שכתבו בסגנון הסינתטי שבסופו של דבר יוביל לסגנון הגרמני-אוסטרי במוזיקה של המאה ה-18.

המוזיקה של ביבר נהנתה מתחייה בחלקה, הודות ל"סונאטות מחרוזת התפילה". הקובץ המצוין הזה של 16 סונאטות לכינור וקונטינואו ידוע גם בשם "סונאטות המיסטריה" (לאירועים חשובים בחיי מריה וישוע) ו"סונאטות תחריט הנחושת" (על שם התחריט המופיע בתחילת כל סונאטה). כל אחת מן הסונאטות דורשת כוונון שונה לכינור. השימוש הזה בסקורדאטורה מחולל את השינוי בכינור, החל בחמש המיסטריות המרנינות (הבשורה וכן הלאה) אל הטראומה של חמש המיסטריות הנוגות (הצליבה וכן הלאה) ואל האווריריות של שש המיסטריות הזוהרות, החל ב"סונאטת התחייה", שם שני המיתרים האמצעיים מוצלבים באופן סמלי ועד לסונאטה מס' 16, פאסאקאליה לכינור סולו בכוונון סטנדרטי, המשלימה את מחזור הסקורדאטורות. כדאי אולי להזכיר, שבסונאטה מס' 15 מופיע כמעט תו לתו נושא הקפריצ'ו מס' 24 של פגניני. אפשר להניח, שממש כמו שליסט, בראהמס ורחמנינוב הושפעו כעבור שנים מן הקפריצ'ו מס' 24 של פגניני, כך קיבל פגניני השראה מביבר.

ביבר כתב כמות ניכרת של מוזיקה כוראלית וקאמרית, קונצ'רטי, אופרות ומספר יצירות ידועות יותר, כמו "סרנדה לשומר לילה" ו"הרמוניה ארטיפיציוזה". יצירה שמייחסים כיום לביבר (לפנים ייחסו אותה לאורציו בנוולי) היא ה"מיסה סליסבורגנסיס", מוזיקה מרשימה בפוליפוניות שלה לטקסט של המיסה הקתולית, ל-53 קולות עצמאים.

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות אינסטרומנטליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סונאטה ל-6 חצוצרות, טימפאני ועוגב (1668)
"סונאטה רפרזנטאטיבה" (לכינור וקונטינואו) (1669) - סונאטה שבה הכינור מחקה קולות של חיות שונות.
"סונאטה לה באטאליה" (ל-3 כינורות, 4 ויולות, 2 ויולים וקונטינואו (1673); סונאטה תוכניתית המתארת קרב רגלים.
"סונאטות מחרוזת התפילות" (לכינור בסקורדאטורה וקונטינואו ופאסאקאליה לכינור סולו) ידועות גם בשם "סונאטות המיסטריות" ו"סונאטות תחריט הנחושת") (?1674)
"Sonatae tam aris quam aulis servientes" (ל-5 עד 8 כלים (חצוצרות, מיתרים וקונטינואו בצירופים שונים) (1676)
"Mensa sonora" (סונאטות לכינור, שתי ויולות וקונטינואו) (1680)
8 סונאטות לכינור וקונטינואו (1681)
12 סונאטות "Fidicinium sacroprofanum" (לכינור או שניים, 2 ויולות וקונטינואו) (1683)
7 טריו סונאטות "Harmonia artificioso-ariosa: diversi mode accordata" (לכינור או שניים, 2 ויולות, 2 ויולות ד'אמורה וקונטינואו בצירופים שונים) (1696)
Die liederliche Gesellschaft von allerley Humor

יצירות ווקאליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Missa Christi resurgentis (בסביבות 1674)
Missa Salisburgensis (מיוחס לביבר; ל-53 תפקידים כליים וקוליים עצמאיים) (1682)
Plaudite tympana (מוטט) (מיוחס לביבר; ל-53 תפקידים כליים וקוליים עצמאיים) (1682)
Applausi festivi di Giove (קנטטה) (1687)
Li trofei della fede cattolica (קנטטה) (1687)
Alessandro in Pietra (אופרה) (1689)
Chi la dura la vince (אופרה) (בסביבות 1690)
רקוויאם בלה מז'ור (בסביבות 1690)
רקוויאם בפה מינור (בסביבות 1692)
Missa Bruxellensis (ל-23 תפקידים אינסטורמנטאליים וווקאליים עצמאים) (בסביבות 1696)
Missa Sancti Henrici (1697
קנטטה Trattenimento musicale del'ossequio di Salisburgo