המגלים
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | דניאל ג'. בורסטין |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | ספר הגות היסטורי |
| הוצאה | |
| הוצאה |
רנדום האוס  |
| תאריך הוצאה | 1983 |
| מספר עמודים | 548 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת כתר |
| תאריך | 1989 |
| תרגום | דפנה לוי |
| סדרה | |
| סדרת ספרים | בטרילוגיית הידע |
| הספר הבא | היוצרים |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | 978-0-394-72625-0 |
| הספרייה הלאומית | 001380514, 001090021 |
  | |
המגלים (באנגלית: The Discoveres) הוא ספר הגות היסטורי אשר נכתב על ידי דניאל ג'. בורסטין ופורסם בשנת 1983 והוא הראשון בטרילוגיית הידע שכללה גם את היוצרים ואת המחפשים.
תוכן[עריכת קוד מקור | עריכה]
כותרת המשנה של המגלים היא "הגילויים החשובים על העולם והאדם מאז ימי קדם ועד ימינו", הוא ההיסטוריה של התגליות האנושיות. הספר מתאר תגליות מתחומים שונים - גילויי ארצות, מדע, רפואה, מתמטיקה; כמו גם את התגליות התאורטיות יותר ובהן זמן, אבולוציה, טקטוניקת הלוחות ויחסיות. הוא קושר כתרים למוח האנושי הממציא ומסעו הנצחי על מנת לגלות את היקום ואת מקומנו בתוכו. ב"הערה אישית לקורא" כותב בורסטין, "גיבור ספרי הוא האדם המגלה. העולם שאנו משקיפים עליו היום מן המערב המשכיל... היה צריך להיפתח בפנינו על ידי קולומבוסים אינספור. בנבכי העבר הרחוק נותרו הם באלמוניותם".
מבנה הספר הוא נושאי וכרונולוגי, תחילתו בעידן הפרהיסטורי בבבל ומצרים. המגלים מחולק לארבעה חלקים המכונים בפיו "ספרים":
ספר ראשון - זמן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1. האימפריה השמימית.
- 2. מזמן השמש לזמן השעון.
- 3. השעון המיסיונרי.
ספר שני - היבשה והימים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1. הגאוגרפיה של הדמיון.
- 2. נתיבים למזרח.
- 3. הכפלת העולם.
- 4. ההפתעה האמריקנית.
- 5. נתיבי הים לכל מקום.
ספר שלישי - טבע[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1. ראיית הסמוי.
- 2. בתוך עצמנו.
- 3. המדע נעשה נחלת הכול.
- 4. קטלוג הבריאה כולה.
ספר רביעי - חברה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1. הרחבת קהילות הידע.
- 2. העבר מתגלה.
- 3. סקירת ההווה.
הסגנון והנושאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לכתיבתו של בורסטין קשרו כתרים, אך נכונו לו אף מבקרים נוקבים. הוא כונה שמרן, מוטה כלפי התרבות המערבית וממעיט בחשיבותן של תרבויות ולאומים אחרים, יש שאף כינוהו פוסטמודרניסט. הכינוי האחרון מפתיע היות שבורסטין יצא חוצץ כנגד זרמים פוסטמודרניים רבים - כגון הרב-תרבותיות, תקינות פוליטית, אפליה הפוכה ואידאולוגיה פוליטית. כסופר פוסטמודרני מותח בורסטין ביקורת חריפה על המציאות החדשה יצירת כפיה של התקשורת, הקרויה בפיו "מציאות מדומיינת", שבה כלי הרכב (קרי עיתון, ספר, סרט, תוכנית טלוויזיה) מקנים משקל רב יתר על המידה למציאות המדומיינת מאשר למציאות אותה הם מתוים או מתארים. ניתן לתאר את המציאות החדשה כמין סוג של דקונסטרוקציה, תנועה לה התנגד בורסטין מאותה סיבה ממש. הוא מדבר ללא הרף בשבחם של גיבורים "אמיתיים", כגון כריסטופר קולומבוס, אייזק ניוטון, ומארי קירי, בעודו מטיל בספק ב"גיבורי" תדמית כמו פוליטיקאים, בדרנים וספורטאים.
בורסטין מעלה על נס תגליות מקוריות (לוח השנה, מכבש הדפוס, תרופות) ומקונן על גיבורים שהם יצירי רוחה של התקשורת, בני העידן המודרני. על כן, מדגישה עבודתו תפישות בנות העידן הטרום תדמיתי; כחשיבותם של אינדיבידואלים, המשפחה, המסורת, הדת, הקפיטליזם והדמוקרטיה.
בספרו המגלים (כמו גם בספריו היוצרים והמחפשים) מהדהדים ספוריהם של יחידים, חייהם, אמונותיהם והישגיהם. הם מסתתים מבנה לבנים של ספור שממנו נובעים תיאורים ופרשנויות הנסובים אודות אירועים היסטוריים. מבחינה זו דומה בורסטין להיסטוריונים נוספים (דייוויד מקלוג, פול ג'ונסון, לואיס הרסז וריצ'רד הופשטדר, אם נמנה אחדים מהם), אשר מעניקים משקל רב לאינדיבידואל ולמצבור הישגיו כעתירי חשיבות בהיסטוריה. מכאן, בפרק 'החיפוש אחר החוליה החסרה', הוא מאפיין את אדוארד טייסון ותרומותיו באנטומיה השוואתית. טיכו בראהה, האסטרונום הדני, הוא הלפיד הבוער שלאורו נכתב הפרק 'עדותה של העין הבלתי מזוינת' ואייזק ניוטון זוכה לפרק שלם משלו ושמו 'ויאמר אלוהים, יהי ניוטון!", המוקדש לחייו ולהישגיו.
מקומם של הדת ושל התרבות הם נושא נוסף החוזר ונשנה בספרו. בורסטין, יהודי רפורמי, תואר כ: "חילוני, ליברלי וספקן צפון מזרחי של הניו דיל, יותר מאשר האסכולה השמאלית החדשה". תכליתה של הדת (ואלוהים) לא היו ישועה אישית כי אם נטיעתו של עוגן חברתי המעורר השראה לביסוסה של מוסריות הציבור. בורסטין מעלה את הסברה כי היהודים והנוצרים, בעיקר אלו שמוצאם מאירופה המערבית, באו לכלל אמונה כי רצון הבורא הוא שיפענחו את סודות היקום שלו. מחקר מדעי, תגליות וחינוך נשזרו בכפיפה אחת עם הטוב המוסרי ואלו הועלו למדרגת מטרות נעלות בתוככי החברות המערביות. באופן מנוגד לכך, ההינדים לא תרו את הימים מפאת שיטת הקאסטות שלהם (מסיבה זו נאסר על רבים מהם לשוט מעל מים מלוחים), המוסלמים באו על סיפוקם מהיווצרותו של הסטטוס קוו בעולם הערבי; בעוד שסין, שהממשל שלה נחלש יותר ויותר, איבדה את הדחף למסעות גילוי ימיים ונסוגה לגבולותיה שלה.
נושא שלישי בספרו של בורסטין הוא תפקידם של המסורת ושל הניסיון בעיצוב פני ההיסטוריה האנושית. לאורך כל עבודתו מדגים בורסטין כיצד בנויות התגליות של אינדיבידואל אחד על מאמציהם של אלו שבאו לפניו. שרשרת ארוכה זו של שיפורים מצטברים - דור אחד משפר או מגדיל את תוצאותיהם של דורות קודמים - ניצב בניגוד מוחלט לרעיון של הפיכת הסדר הקיים והחלפתו ברעיונות מהפכניים, הנובעים לא מהניסיון, כי אם מקורם הוא באידאולוגיה. בורסטין שבעברו בשנות השלושים היה חבר במפלגה הקומוניסטית, נהפך להיות חדל אמונה בשלל צורותיהן של הפנטיות והאידאולוגיה הפוליטית וניסה להראות כיצד פנטיות תמיד הזיקה לקידמה האנושית: "אני נוכחתי לדעת כי העולם סבל הרבה פחות מן הבורות מאשר מן היומרה לדעת. לא הספקנים או החוקרים כי אם קנאים ואידיאלוגים הם אלו המאיימים על ההגינות והקידמה. שום כופר לא העלה על המוקד או עינה, פגני, מין או נטול אמונה."
אנשים, לא תנועות, הם הכוח המניע העומד מאחורי הקידמה האנושית. הוא נהיה מוקירה של המסורת, מסתייג מן ההשלכות של הרב-תרבותיות ובד בבד עם ארתור מ. שלזינגר הבן, ובריאן ברי, כתב אודות הסכנות האפשריות הגלומות בחברה הנהפכת לליברלית יותר ויותר. חרף העובדה שהוא שירת כמנהל המוזיאון הלאומי הסמיטסוניאני להיסטוריה ולטכנולוגיה, הוא היה מבקר חריף של מה שתפש כנטייה הפוליטית ההולכת ומתחזקת של המוסד. לאחר הבחינו במוצג שנוי במחלוקת, ציין בספרו "המערב כאמריקה: לפרש מחדש את דימוי הספר, 1820-1920", "זהו מוצג נלוז, לא מדויק היסטורית והרסני. לא ראוי לסמיטסוניאני". בשנת 1975, התפטר בורסטין מתפקידו כנשיא ההתאחדות ללימודים אמריקאיים, לאחר שנעשה ניסיון להחדיר פוליטיקה קיצונית לתוך הגוף המלומד.
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- המגלים: הגילויים החשובים על העולם והאדם מאז ימי קדם ועד ימינו/ דניאל ג'. בורסטין. ירושלים: כתר, 1989.