תקינות פוליטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תקינות פוליטית (political correctness, מקובל גם כשם תואר פוליטיקלי קורקט - politically correct) היא גישה שבאה למנוע שימוש בביטויים שיש בהם, למעשה או רק לכאורה, אפליה, סקסיזם, אנטישמיות, גזענות והומופוביה או פגיעה ברגשות של אוכלוסיות מסוימות. ביטוי הטומן בחובו טענה גלויה או סמויה, במכוון או בשוגג, בדבר הבדלים בין בני אדם באופן שעלול להיות מובן כפוגעני כלפיהם אינו תקין פוליטית.

מקור המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של המונח נעוץ ככל הנראה בתרגום מילולי מסינית מן הספרון האדום של מאו. מקור המונח הוא בתאוריה הביקורתית.

עקרונות התקינות הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי עקרונות התקינות הפוליטית יש לומר, לדוגמה, "אמריקאים-ילידים" ולא "אינדיאנים", "בן זוגי" ולא "בעלי", "אדם מבוגר" או "קשיש" ולא "זקן", "בעל מוגבלות שכלית-התפתחותית" ולא "מפגר", "נמוך-קומה" ולא "גמד", "מלא" ולא "שמן" וכו'. רעיון זה יושם בישראל שנים רבות לפני שזכה למינוח אמריקאי הולם, בהמלצה שלא לומר "כושי", אלא רק "אפריקאי" או "שחור". כמו כן, ביקורת על קבוצות שונות, למשל יהודים והיספנים, מתפרשת כאנטישמיות או גזענות סמוייה לכן יש להימנע מכל סוג של הכללה.

גישת התקינות הפוליטית מתבססת על רעיון השיח, לפיו השפה מעצבת את המציאות החברתית מצד אחד ומושפעת מיחסי כוח מצד שני. בהמשך לרעיון זה גורסת גישת התקינות הפוליטית כי אחת הדרכים להשפיע על עוולות חברתיות היא בשינוי השפה ודרכה שינוי השיח. בנוסף, התקינות הפוליטית מתבססת על זרמים לינגוויסטיים-אנתרופולוגיים כדוגמת היפותזת ספיר-וורף, הקובעת כי יש יחס ישיר בין הקטגוריות הלשוניות של שפה שאדם מדבר בה, לבין הדרך בה האדם מבין את העולם ומתנהג בו.

שינויים במילים ובביטויים שבהם נעשה שימוש בשפה נזכרים כבר בעת העתיקה, בתנ"ך למשל אנו מוצאים מילים שבשל הדרישה ללשון נקייה אין מבטאים אותן ככתבן (קרי וכתיב), אם כי עורכי התנ"ך לא מחקו מילים אלה מן הכתוב. לשון סגי נהור אף היא דרך התבטאות עדינה, שנועדה למנוע שימוש במילים פוגעות.

התקינות הפוליטית מתייחסת לא רק לשמות תואר של קבוצות וקטגוריות חברתיות, אלא בהיבט כוללני יותר, גם לדרך בה השפה מנכיחה דיבור גזעני, סקסיסטי, שוביניסטי, הומופובי וגילני (אנטי זיקנה). דוגמאות לביטויים שנאמרו בשיח הציבורי בישראל בשנים האחרונות ונוגדים את עקרונות התקינות הפוליטית הן: התייחסות שוביניסטית לאישה: "מיידלע, לכי לסרוג". התייחסות הומופובית: כינוי "מצעד הגאווה" "מצעד הבהמות". אנטי זיקנה: כינוי אישה מבוגרת "הזקנה הבלה". התייחסות סטריאוטיפית וגזענית: "הצ'חצ'חים הם במצודת זאב. הם בקושי שין-גימלים, אם הם בכלל הולכים לצבא", על תומכי נתניהו - "אספסוף מהשוק", "המרוקאים הם העדה הכי פרובלמטית. אין להם סקרנות לדעת מה קורה סביבם".

יישום אחר של התקינות הפוליטית קשור לשימוש במגדר, כאשר החל להתפתח סגנון כתיבה העוקף באופן נייטרלי מבחינה מגדרית את הצורך להתייחס למינו הלא ידוע של אדם לא ספציפי, כלומר מבלי לייחס מגדר מסוים לאותו אדם. (ראו מגדר בלשון).

היקף התופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר Woman Is the Nigger of the World, מאת הזמר הבריטי במוצאו ג'ון לנון, הוא דוגמה לכוחה החזק של התקינות הפוליטית.
השיר שנכתב בשנת 1972 בניו יורק, נועד במקור למחות נגד השוביניזם הגברי והדרת הנשים לאורך ההיסטוריה. אלא שבשיר, נעשה שימוש חוזר במילה "nigger", הנחשבת פוגענית ומשפילה בציבוריות האמריקאית, ואינה משודרת מטעמי תקינות פוליטית. הדבר הביא לאי שידור השיר, והוא מוכר כיום דווקא כ"שירו הלא מושמע" של לנון.

בחוגים מסוימים בארצות הברית, התקינות הפוליטית נחשבת לכלל ברזל בשפה, כך למשל אין הוגים או כותבים את כינוי הגנאי nigger, אפילו לא כדוגמה שלילית, אלא אומרים "The N word". באופן דומה, יש שנזהרים להתבטא נגד להט"בים או לבקר יהודים ומוסלמים. מגמה זו חזקה בעיקר באוניברסיטאות ובקרב בעלי השכלה גבוהה. מאידך, גישת התקינות הפוליטית פחות נפוצה בשיח העממי.[1]

תקינות פוליטית בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטענת המצדדים בתקינות הפוליטית החברה הישראלית כחברה מערבית, אשר שואפת לנאורות, משופעת בזהויות אשר בחלקן מתבססות על מוצא עדתי מגוון, אבל השפה לא התפתחה. דבר שהוביל לחשיבה סטריאוטיפית וגזענית. בשל כך יש צורך לאמץ עקרונות של תקינות פוליטית בשביל לקדם שיח ענייני ומכבד שמכיר בנוכחות המיעוט. בפועל, קיימים כינויי גנאי בשיח הפוליטי בישראל בהם מושרשים ביטויי בוז כוללניים וגזעניים וגם מילים שוביניסטיות.

גישת התקינות הפוליטית באה לידי ביטוי תיקונים אחדים לחוקי מדינת ישראל, שבהם הוחלף מושג אחד מאחר. דוגמאות:

  • החלפת המילה "מעביד" במילה "מעסיק" בעשרות חוקים,[2] בנימוק: "למונח מעביד, על הטיותיו, עלולה להיות משמעות שלילית, המתקשרת בין היתר לניצול, שיש בה כדי להשפיע על השיח המשפטי והציבורי כלפי מי שמעסיק עובדים. לפיכך מוצע להחליף מונח זה במונח מעסיק, שאינו טעון במשמעות שלילית כאמור."[3]
  • החלפת המושג "משפחות חד-הוריות" במושג "משפחות שבראשן הורה עצמאי" והחלפת המושג "הורה יחיד" ב"הורה עצמאי",[4] בנימוק: "השימוש במונחים אלה יש בו כדי להשפיע על השיח המשפטי והציבורי כלפי הורותו של אחד ההורים, על פי רוב האב, הן מצד האם והילד, הן מצד הרשויות ומוסדות החינוך, והן מצד החברה בכללותה."[5]
  • החלפת המושג "מפגר" במושג "בעל מוגבלות שכלית-התפתחותית" ב-23 חוקים,[6] בנימוק "השימוש במונח מפגר נחשב בשפת היום־יום לפוגעני, והוא אינו עולה בקנה אחד עם המגמה להגן על כבודם של אנשים עם מוגבלות ולהבטיח את זכותם להשתתפות שוויונית ופעילה בחברה בכל תחומי החיים".[7]
  • המוסד לביטוח לאומי יזם החלפה של המושג קצבת זקנה במושג "קצבת אזרח ותיק", בנימוק "הסתבר כי השימוש במונח "קצבת זקנה" יוצר אצל מרבית האוכלוסייה קונוטציות שליליות וסטריאוטיפים המובילים לפגיעה ברגשות האוכלוסייה הבוגרת".[8]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל השפעתה הנרחבת של התקינות הפוליטית על צורת הביטוי הפוליטית, ישנם קולות, מכיוונים שונים, המתנגדים לעצם התקינות הפוליטית או לעוצמתה. היוצאים נגד גישת התקינות הפוליטית, רואים בה צביעות והתעלמות מן המציאות, כמו גם עיוות מלאכותי של השפה, ואינם סבורים כי שינוי הכינוי של מגזר מסוים יתרום לשינוי מצבו העגום. לטענתם, הדימוי הירוד של הכינוי נובע מן המצב הירוד של הקבוצה וגם הדימוי של הכינוי החדש ידרדר אם לא ישופר מעמד הקבוצה.

בנוסף, לטענתם, בשל עקרונות חופש הביטוי, יש לאפשר אמירות סקסיסטיות, שוביניסטיות, סטריאוטיפיות, הומופוביות וגזעניות.

איש הימין ויליאם ס. לינד, מנהל המרכז לשמרנות תרבותית בארצות הברית, אף מרחיק לכת וטוען שהתקינות הפוליטית נוקטת באותן שיטות שבהן נקטו המשטרים הטוטליטריים של ברית המועצות, גרמניה הנאצית, איטליה הפשיסטית וסין הקומוניסטית, בהשתמשם בשיטות "שיחדש" אורווליאניות. רבים גם סבורים שבקמפוסים של אמריקה מופעל טרור כנגד כל מי שסוטה מן "התקינות הפוליטית".[9] לעומתם, יש המטילים ספק בעצם קיומו של לחץ ממשי לשימוש בתקינות פוליטית, ומוסיפים כי גם אם קיים לחץ שכזה, הרי שאין בו כל חדש.[10] לדעתם של לינד ואחרים, הציבור צוחק על תופעה זו ואיננו מבחין בסכנותיה מאחר שהיא מכונה "תקינות פוליטית", אולם, התופעה גדלה ומבקשת להרוס את כל מה שמוגדר כחופש וכתרבות שלהם.

ביקורת נוספת היא על היישום של התקינות הפוליטית, המביאה לפעמים גם לתופעה של תיקון יתר.

בעונה ה-19 של סדרת האנימציה הסאטירית סאות'-פארק הופנתה ביקורת רבה על התקינות הפוליטית בארצות הברית, בעיקר באמצעות דמותו של "המנהל פי.סי" (ראשי תיבות - פוליטקלי קורקט).

הפובליציסט הישראלי בן-דרור ימיני טוען שתרבות התקינות הפוליטית הפכה לתרבות המעודדת שקר, מסרסת את המחשבה החופשית ופוגעת בשכל הישר. כמו כן טען שהיא הגיעה להגזמה והקצנה אבסורדית בארצות הברית, וטען שהתגובה של רוב אזרחי ארצות הברית לכך הייתה בחירתו של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית.[9]

גדי טאוב ביקר בחריפות התקינות הפוליטית בהקשר לטרור האסלאמי וטען שהריאקציה לתקינות זו תהייה עליית הימין הקיצוני. הוא ביקר את התבטאות התקינות הפוליטית והפוסט-מודרניזם באקדמיה בארצות הברית, בייחוד בחוגים להיסטוריה ולימודי מגדר, שם הפרופסורים מצהירים שמטרתם היא לקדם נרטיבים מוטי-אג'נדה (למען ה"מדוכאים" ו"אוכלוסיות מוחלשות") ולא לחתור לגילוי האמת ולהציג תמונה נכונה של המציאות. הוא סיכם שהתקינות הפוליטית היא לדעתו "איסור לומר את האמת".[11]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'יימס פין גארנר, פוליטיקלי קורקט: אגדות ילדים בלשון סגי נהור, מודן, 1995.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ David Robertson, "Politically Correct", A Dictionary of Modern Politics, Europa Publications, London and New York, 3rd addition, 2002, pp. 392
  2. ^ חוק להחלפת המונח מעביד (תיקוני חקיקה), התשע"ד-2014, ס"ח 2459 מ-15 ביולי 2014
  3. ^ הצעת חוק להחלפת המונח מעביד (תיקוני חקיקה), התשע"ד–2014, ה"ח הכנסת 535 מ-15 בינואר 2014
  4. ^ חוק משפחות חד־הוריות (תיקון מס' 4), התשע"ד–2014, ס"ח 2452 מ-22 במאי 2014
  5. ^ הצעת חוק משפחות חד־הוריות (תיקון מס' 4) (החלפת מונח), התשע"ד–2013, ה"ח הכנסת 530 מ-10 בדצמבר 2013
  6. ^ חוק להחלפת המונח מפגר (תיקוני חקיקה), התשע"ז-2017, ס"ח 2596 מ-10 בינואר 2017
  7. ^ הצעת חוק להחלפת המונח מפגר (תיקוני חקיקה), התשע"ז-2016, ה"ח הכנסת 665 מ-14 בנובמבר 2016
  8. ^ תזכיר חוק הביטוח הלאומי (תיקון החלפת המונח "קצבת זקנה" במונח "קצבת אזרח ותיק"), התשע"ו–2016
  9. ^ 9.0 9.1 בן-דרור ימיני, תקין בגב האומה, באתר ynet, 11 בנובמבר 2016.
  10. ^ David Robertson, "Politically Correct", A Dictionary of Modern Politics, Europa Publications, London and New York, 3rd addition, 2002, pp. 391
  11. ^ גדי טאובאסור לומר את האמת — למה אובמה מסרב להכיר בטרור האיסלאמיסטי?, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2015.