המלחמה האיטלקית 1542–1546

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המלחמה האיטלקית 15421546
מלחמה: המלחמות האיטלקיות
Siege of Nice (1543).jpg
צי צרפתי-עות'מאני המטיל מצור על ניס, 1543.
תאריך התחלה: 1542
תאריך סיום: 1546
משך הסכסוך: כ־4 שנים
מקום: איטליה, צרפת, ספרד, אנגליה וארצות השפלה
תוצאה: ללא הכרעה
הצדדים הלוחמים

Pavillon royal de la France.svg ממלכת צרפת

  • Early Swiss cross.svg שכירי חרב שווייצרים

Ottoman flag.svg האימפריה העות'מאנית

מפקדים


המלחמה האיטלקית של 1546-1542 הייתה סכסוך בשלהי המלחמות האיטלקיות, בין פרנסואה הראשון, מלך צרפת וסולימאן הראשון סולטאן האימפריה העות'מאנית נגד קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה והנרי השמיני, מלך אנגליה. במהלך המלחמה ניטשו קרבות נרחבים על אדמת איטליה, צרפת, וארצות השפלה, וכמו גם ניסיון פלישה של ספרד לאנגליה. מלחמה זו, שהייתה יקרה מאוד לצדדים הלוחמים, הסתיימה בלא הכרעה.

הסיבה לפרוץ המלחמה הייתה כישלון הסכם ניס, שסיים את המלחמה האיטלקית של 1538-1536, ולא הביא על פתרונה את בעיית השליטה בדוכסות מילאנו שהעסיקה את פרנסואה הראשון ואת קרל החמישי. פרנסואה הראשון ראה בזה עילה מספקת להכריז מלחמה על אויבו הנצחי ב-1542. הלחימה החלה בארצות השפלה ב-1542. ב-1543 תקפו כוחות הברית הצרפתית-עות'מאנית את העיר ניס וביצעו מספר תמרונים צבאיים בצפון איטליה שהביאו לקרב קרסול מדרום לטורינו, שבו גברו הצרפתים על הספרדים (11 באפריל 1544). בתגובה פלשו לצרפת קרל החמישי והנרי השמיני מלך אנגליה (שראה בצרפת אויב משום שהייתה בת בריתם של הסקוטים).

כוחותיו של קרל החמישי תקפו את סנט דיזייה בשמפאן וכוחותיו של הנרי השמיני הטילו מצור על עיר הנמל בולון-סור-מר. מצור זה נמשך זמן רב, העסיק את כוחותיו של הנרי השמיני, ולא איפשר להפנותם למתקפה גדולה שתאיים על פריז. כתוצאה, חתם קרל החמישי על הסכם קרפי (18 בספטמבר 1544), שלפיו שארל השני, דוכס אורליאן, בנו הצעיר של פרנסואה הראשון, יישא לאישה את אנה מאוסטריה, אחייניתו של קרל החמישי, ויקבל כנדוניה את דוכסות מילאנו.

מותו של שארל השני, דוכס אורליאן, ב-1545 גרם לביטול הסכם קרפי, והנרי השמיני, שלא אבה להסיר את המצור מעל בולון-סור-מר, המשיך במלחמה עד 7 ביוני 1546, אז נחתם הסכם ארדר שהשכין לבסוף שלום בין צרפת לאנגליה. הסכם זה קבע כי בולון-סור-מר תישאר בידיו של הנרי השמיני עד 1554. מותם של פרנסואה הראשון ושל הנרי השמיני בתחילת 1547 הותיר את היריבות באיטליה בידי יורשיהם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]