פרנסואה הראשון, מלך צרפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרנסואה הראשון, מלך צרפת
François Ier
FrancisIFrance.jpg
פרנסואה הראשון, מלך צרפת
לידה 12 בספטמבר 1494
טירת קוניאק, ממלכת צרפת Pavillon royal de la France.svg
פטירה 31 במרץ 1547 (בגיל 52)
טירת ראמבוייה, ממלכת צרפת Pavillon royal de la France.svg
מדינה ממלכת צרפת
מקום קבורה בזיליקת סן-דני עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
דת הכנסייה הקתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
בת-זוג קלוד, דוכסית ברטאן
לאונור מאוסטריה
שושלת בית ולואה
תואר מלך צרפת
אב שארל, רוזן אנגולם
אם לואיז, נסיכת סבויה
צאצאים שארלוט, נסיכת צרפת
פרנסואה השלישי, דוכס ברטאן
אנרי, דופן צרפת
מדלן, מלכת הסקוטים
שארל השני, דוכס אורליאן
מרגריט מצרפת, דוכסית ברי
יורש העצר פרנסואה השלישי, דוכס ברטאן
אנרי, דופן צרפת
מלך צרפת
תקופת כהונה 1 בינואר 151531 במרץ 1547 (32 שנים)
הקודם לואי השנים עשר, מלך צרפת
הבא אנרי השני, מלך צרפת
דוכס מילאנו
תקופת כהונה 11 באוקטובר 151519 בנובמבר 1521 (6 שנים ו-5 שבועות)
הקודם מאסימיליאנו ספורצה
הבא פרנצ'סקו ספורצה השני
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרנסואה הראשון (צרפתית: François Ier; ‏ 12 בספטמבר 1494 - 31 במרץ 1547), בן לשושלת ולואה, ומלך צרפת מ-1515 ועד מותו ב-1547.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנסואה נולד בטירת קוניאק ב-12 בספטמבר 1494, לשארל, רוזן אנגולם וללואיז, נסיכת סבויה, בתו של פיליפו השני, דוכס סבויה. פרנסואה היה בן דודו מדרגה שלישית של שארל השמיני ונכד דודו של המלך לואי השנים עשר, שלא היה לו בן זכר שיוכל לרשת אותו. אחרי מותו של לואי השנים עשר ב-1 בינואר 1515, ירש פרנסואה את כתרו ומלך בשם פרנסואה הראשון. שנה לפני כן נישא פרנסואה לקלוד, בתו של המלך לואי השנים עשר, שילדה לו שבעה ילדים ונפטרה בשנת 1524. בשנת 1530 נישא פרנסואה ללאונור מאוסטריה, בתם של פליפה הראשון, מלך קסטיליה וחואנה, מלכת קסטיליה, אך לא היו לו ילדים ממנה.

פעילותו הצבאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלך פרנסואה הראשון טען לכתר הקיסרות הרומית הקדושה ופתח בסדרת מלחמות באיטליה. בקרב מאריניאנו (13 - 14 בספטמבר 1515) ניצח את צבא השכירים השווייצרי של דוכס מילאנו מאסימיליאנו ספורצה (בנו של לודוביקו ספורצה) והשתלט על העיר. הוא ניסה לכרות ברית עם הנרי השמיני, מלך אנגליה נגד הקיסר קרל החמישי, וב-1520 התנהל משא ומתן בין שני המלכים בשדה אריג הזהב (ליד העיר קאלה) שהסתיים ללא תוצאות. ב-24 בפברואר 1525 הובס פרנסואה הראשון בקרב פאביה שבצפון איטליה בידי קרל החמישי ונלקח בשבי למדריד. על פי הסכם מדריד (14 בינואר 1526) ויתר על כל תביעותיו באיטליה ועל כל נחלותיו בארצות השפלה ובגבולותיה של צרפת עם הקיסרות הרומית הקדושה. ב-6 במרץ של אותה שנה שוחרר מן השבי וחצה את הגבול לצרפת בעוד ששני בניו הובאו לעיר באיון שבדרום מערב צרפת, וב-15 במרץ הגיעו למדריד כבני ערובה למילוי תנאי ההסכם. לאחר שחרורו התכחש פרנסואה הראשון לתנאי ההסכם בטענה כי נכפו עליו בהיותו בשבי.

האפיפיור קלמנס השביעי, שהוכה בתדהמה לשמע ניצחונותיו של קרל החמישי על הצרפתים, החל לארגן את הליגה של קוניאק נגד קרל החמישי. ליגה זו כללה את צרפת, רפובליקת ונציה, דוכסות מילאנו ורפובליקת פירנצה בנוסף על מדינת האפיפיור. כישלונות הצרפתים בנאפולי ב-1528 ובלנדריאנו שבלומברדיה ב-1529 אילצו את פרנסואה הראשון לחתום על הסכם קמברה עם קרל החמישי (5 באוגוסט 1529), שלפיו ויתר על תביעותיו לארטואה, לפלנדריה ולטורנה והתחייב לשלם כופר נפש בעבור שחרורם של בניו, פרנסואה ואנרי, שהוחזקו בשבי הספרדי מאז 1525.

פרנצ'סקו ספורצה השני, דוכס מילאנו מת ב-1535 מבלי להשאיר אחריו יורש, וקרל החמישי השתלט על עירו. פרנסואה הראשון פלש לאיטליה, כבש את טורינו אך לא הצליח לכבוש את מילאנו. בתגובה, פלש קרל החמישי לפרובאנס, החל להתקדם אל עבר אקס-אן-פרובאנס, אך נמנע מלתקוף את אביניון, שהייתה עיר מבוצרת, ושב לספרד. פרנסואה הראשון כרת ברית עם האימפריה העות'מאנית ואוניות מלחמה שהוצבו במארסיי בסוף 1536 איימו על ג'נובה. בתיווכו של האפיפיור פאולוס השלישי חתם קרל החמישי על הסכם ניס עם פרנסואה הראשון ב-18 ביוני 1538, כאשר על פי תנאיו נשארה טורינו בידי הצרפתים.

הסכם ניס לא הביא על פתרונה את בעיית השליטה בדוכסות מילאנו שהעסיקה את פרנסואה הראשון ואת קרל החמישי. ב-1542 פרצה מלחמה בארצות השפלה. ב-1543 תקפו כוחות הברית הצרפתית-עות'מאנית את העיר ניס וביצעו מספר תרגילים צבאיים שהביאו לקרב קרסול מדרום לטורינו, בו גברו הצרפתים על הספרדים (11 באפריל 1544). בתגובה, פלשו קרל החמישי והנרי השמיני, שראה בצרפת אויב משום שהייתה בת בריתם של הסקוטים, לצרפת. כוחותיו של קרל החמישי תקפו את סנט דיזייה בשמפאן, ואילו אלה של הנרי השמיני הטילו מצור על עיר הנמל בולון-סור-מר.

מצור זה שנמשך זמן רב, העסיק את כוחותיו של הנרי השמיני ולא אפשר להפנותם למתקפה גדולה שתאיים על פריז. כתוצאה מכך חתם קרל החמישי על הסכם קרפי ב-18 בספטמבר 1544, כאשר על פי תנאיו יישא שארל השני, בנו הצעיר של פרנסואה הראשון, לאישה את אנה מאוסטריה, אחייניתו של קרל החמישי, ויקבל כנדוניה את דוכסות מילאנו. מותו של שארל השני ב-1545 גרם לביטול הסכם קרפי, והנרי השמיני, שלא אבה להסיר את המצור מעל בולון-סור-מר, המשיך במלחמה עד 7 ביוני 1546, כאשר נחתם הסכם ארדר בין צרפת לבין אנגליה, שלפיו בולון-סור-מר תישאר בידיו של הנרי השמיני עד 1554.

העולם החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1524 שלח פרנסואה הראשון את ג'ובני דה וראזאנו כדי לחקור את חופי צפון אמריקה. בזכות משלחת זו הוכרז כי ניופאונדלנד שייכת לכתר הצרפתי. ב-1534 הוא שלח את ז'אק קרטייה לחקור את הנהר סנט לורנס בקוויבק. ז'אק קרטייה מצא מספר איים וחבלי ארץ שלפי טענתו ניתן למצוא בהם כמויות גדולות של זהב ושל אוצרות אחרים. ב-1541 שלח פרנסואה הראשון את ז'אן-פרנסואה רוברוואל כדי ליישב את קנדה ולהפיץ את הנצרות בקרב האינדיאנים.

תרבות הרנסאנס[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלך פרנסואה הראשון הושפע מתרבות הרנסאנס של איטליה, והוציא הון תועפות לשם הקמת טירות חדשות ובנייה מחדש של טירות קיימות. הוא המשיך בבניית טירת אמבואז, שבה החלו קודמיו, והחל בבניית טירת בלואה מחדש. בתחילת שנות מלכותו החל לבנות את טירת שאמבור בסגנון הרנסאנס האיטלקי, והקים את טירת סן-ז'רמן-אן-לה. תוכניתו הגדולה הייתה בנייתה מחדש של טירת פונטנבלו שהפכה עד מהרה למקום מגוריו המועדף, ולמקום מגוריה של מאהבתו אן דה פיסלה דוכסית אטאמפ. הוא הוציא הון רב גם על עיטורים פנימיים וחיצוניים של טירותיו, ובהם ספריות, פסלים, גנים, חצרות מפוארות ומזרקות מים.

פרנסואה בנה מחדש את ארמון הלובר בפריז, שבימי הביניים שימש כמבצר, והפך אותו לבניין מפואר בסגנון הרנסאנס האיטלקי. הוא שכנע את לאונרדו דה וינצ'י לעזוב את איטליה ולהתגורר בקלו לוסה באמבואז שעל גדות נהר הלואר בצרפת. לאונרדו הביא אתו לצרפת יצירות אמנות ובהן ציורו המפורסם ה"מונה ליזה". המלך פרנסואה הראשון העסיק את צורף הזהב והפסל בנוונוטו צ'ליני ואמנים איטלקיים אחרים בדקורציה של ארמונותיו. הוא העסיק סוכנים באיטליה במטרה לרכוש יצירות אמנות חשובות, כמו אלה של מיכלאנג'לו, טיציאן ורפאל. הוא היה גם איש ספר שתרם לפיתוחה של הספרייה המלכותית והעסיק בה כספרן ראשי את המלומד גיום בידה, וייסד את ב-1530 את קולז' דה פראנס.

הוצאותיו הגדולות של פרנסואה הראשון במלחמותיו באיטליה, בהקמה ובבנייה מחדש של טירות בצרפת וברכישת חפצי אמנות גרמו להתרוששותה של צרפת. הוא העלה את המסים והתחיל בנוהג של מכירת משרות ממלכתיות.

יחסו לפרוטסטנטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת מלכותו של פרנסואה הראשון, ייסד מרטין לותר בגרמניה את תנועת הרפורמה הפרוטסטנטית. תנועה זו התפשטה בצרפת כמו בכל אירופה. בתחילה, בהשפעת אחותו מרגריט מנווארה, גילה פרנסואה הראשון יחס של סובלנות כלפי התנועה החדשה, ששימשה לו כמכשיר פוליטי נגד יריבו הקיסר קרל החמישי, אך יחסו כלפי הפרוטסטנטים השתנה כאשר בליל ה-17 באוקטובר 1534 הופצו כרזות בגנות המיסה הקתולית ברחובות פריז ובערים אחרות בצרפת. הדבר גרם לסערת רוחות בקרב הקתולים בצרפת, והמלך שראה בכך קנוניה נגד שלטונו החל לרדוף את הפרוטסטנטים ואף להוציאם להורג. באזורים מסוימים נחרבו כפרים שלמים ואלפי אנשים איבדו את בתיהם ונשארו חסרי כל. פרוטסטנטים רבים ובהם ז'אן קלווין נאלצו לצאת לגלות.

רפורמה מנהלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1525 חתם עם האפיפיור על הקונקורדט של בולוניה שהפך אותו לאחראי על מינוי כמרים לאחר שקיבלו את אישור האפיפיור.

בשנת 1539 חתם פרנסואה על פקודת וילר-קוטרט, אשר הפכה את הצרפתית לשפת המנהל הרשמית במקום הלטינית. צו זה חייב כמרים לרשום לידות, נישואין והלוויות בצרפתית והקמתם של משרדי רישום בכל אזור בצרפת, מהלך שיצר את הרישומים הראשוניים של נתונים סטטיסטיים באירופה.

פרנסואה הראשון מת ב-31 במרץ 1547, ככל הנראה ממחלת העגבת בה נדבק במהלך חייו[1], ונקבר בבזיליקת סן דני שליד פריז. בנו אנרי ירש את הכתר בשם אנרי השני.

ילדיו של פרנסואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

לואי הראשון, דוכס אורליאן
 
ולנטינה ויסקונטי
 
אלן התשיעי, רוזן רואן
 
מרגריט מברטאן
 
לודוביקו, דוכס סבויה
 
אן מקפריסין
 
שארל הראשון, דוכס בורבון
 
אגנס מבורגונדי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ז'אן, רוזן אנגולם
 
 
 
 
 
מרגריט דה רואן
 
 
 
 
 
פיליפו השני, דוכס סבויה
 
 
 
 
 
מרגריט מבורבון
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שארל, רוזן אנגולם
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לואיזה, נסיכת סבויה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
פרנסואה הראשון, מלך צרפת


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Frank Kidner, Maria Bucur, Ralph Mathisen, Sally McKee, Theodore Weeks. (2007). Making Europe: People, Politics, and Culture. Houghton Mifflin; 1 edition. p.361. ISBN 978-0618004799


הקודם:
לואי השנים עשר
מלכי צרפת הבא:
אנרי השני