המצור השביעי על גיברלטר
| תאריכי הסכסוך |
1436–1436  | |||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | גיברלטר | |||||||||
| קואורדינטות |
36°09′19″N 5°20′45″W / 36.155341°N 5.345964°W | |||||||||
| תוצאה | המצור נכשל; דה גוסמן טבע והמורים המשיכו לשלוט בגיברלטר. | |||||||||
| ||||||||||
|
(למפת גיברלטר רגילה) | ||||||||||
  | ||||||||||
.svg){kind=small}
המצור השביעי על גיברלטר (1436) היה ניסיון כושל של האציל הקסטיליאני אנריקה פרס דה גוסמן, דוכס ניאבלה, לכבוש את גיברלטר מיד המורים. דה גוסמן עצמו טבע במהלך המצור.
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
גיברלטר הייתה תחת שלטון אמירות גרנדה מאז שנכבשה על ידם בשנת 1333 במהלך המצור הרביעי על גיברלטר. בשנת 1411 נכבשה גיברלטר על ידי אבו סעיד עות'מאן השלישי, הסולטאן המרוקני מפאס. יוסוף השלישי, סולטאן גרנדה הגיב במהירות כששמע על הידיעות הללו, החיש צבא לגיברלטר והטיל עליה מצור; גיברלטר נכבשה שוב על ידי אמירות גרנדה. המורים השתמשו בגיברלטר כבסיס לפשיטות ברחבי היבשת, שם דה גוסמן החזיק באחוזות רבות. המורים גרמו נזק רב לדייגי הטונה הקסטיליאניים[1].
אנריקה דה גוסמן הונע הן על ידי רצונו לעצור את הביזה של המורים, והן על ידי שאיפתו לכבוד ופרסום, שכן גיברלטר נכבשה ב-1309 על ידי מייסד בית האצולה שלו, אלונסו פרס דה גוסמן. ב-1436 ארגן כוח חזק של אבירים מקורדובה, אסיחה (Ecija) וחרס דה לה פרונטרה, וכן אניות ואספקה. בנו, חואן אלונסו דה גוסמן, דוכס מדינה סידוניה מונה למפקד הצבא היבשתי שמנה 2,000 פרשים ועוד מספר גדול של חיילי רגלים. מתקפה דו-ראשית תוכננה - על הכוח היבשתי היה להגיע מצפון ולכבוש את המצודה ואת הפסגות, ועל הצי היה לנחות בחוף החולות האדומים (Red Sands) שבדרום גיברלטר ולכבוש את העיר[1].
מהלך המצור[עריכת קוד מקור | עריכה]
המורים קיבלו אזהרה על המתקפה המתוכננת וערכו הכנות מתאימות. הם אגרו אספקה, הציבו כוחות צבא רבים מגרנדה ומרוקו בגיברלטר, והוסיפו ביצורים רבים בחוף החולות האדומים. דה גוסמן לא ידע על מוכנותם של המורים למלחמה, כיוון את קבוצת האניות לאזור חוף החולות האדומים[2]. המורים לא מנעו מהחיילים לרדת על החוף[3], אך לאחר שירדו והאניות חזרו לכיוון הצי מצאו את עצמם הקסטיליאנים בחוף בין הים לבין חומת אבן גבוהה. הגאות בדיוק החלה ורצועת החוף הפכה לצרה, ואז החלו המורים להמטיר עליהם בליסטראות וחצים מראש החומה.
דה גוסמן שהיה על ספינתו קיבל את הדיווח שאנשיו נטבחים על החוף[4]. מייד הוא הניע את אחת מאוניותיו אל החוף במטרה לחלץ את חייליו. הספינה נהייתה עמוסה מדי באנשים, והאונייה התהפכה וטבעה. דה גוסמן ועוד 40 אבירים טבעו. חואן דה גוסמן, מפקד הכוח הצפוני, נוכח לדעת כי המצודה לא ניתנת לכיבוש מצפון, ולכן הכין את אנשיו לעזרה לאביו בדרום כששמע על האסון[5]. כשצבאו מדוכא ומבלי ששום פעולת תקיפה תצא לפועל, עזב דה גוסמן הבן את המצור[6].
המורים מצאו את גופתו של אנריקה דה גוסמן, שמו אותו בתוך סל ותלו אותו באחד מצריחי המצודה[6]. בשנת 1445 מינה חואן השני, מלך קסטיליה את חואן דה גוסמן לדוכס של מדינה סידוניה. הדוכס הצליח לבסוף לכבוש את גיברלטר, במהלך המצור השמיני על גיברלטר בשנת 1462. רק אז, למרות מאמצים קודמים לפדות את הגופה, נתאפשר לנוצרים לקבור את שרידי הגופה[7]. אחד מהשערים של גיברלטר נקרא "Barcina", ומשמעות השם היא "סל נצרים" כזיכרון לדבר[8].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דייוויד אבולעפיה (Abulafia, David) בספרו The Great Sea:A Human History of the Mediterranean: A Human History of the Mediterranean, הוצאת אוניברסיטת אוקספורד.
- איגנסיו לופס דה איילא (1845; López de Ayala, Ignacio) בספרו The History of Gibraltar: From the Earliest Period of Its Occupation by the Saracens : Comprising Details of the Numerous Conflicts for Its Possession Between the Moors and the Christians, Until Its Final Surrender in 1642 : and of Subsequent Events : with an Appendix Containing Interesting Documents.
- פרדריק סאייר (1865; Sayer, Frederick) בספרו The history of Gibraltar and of its political relation to events in EuropeThe history of Gibraltar and of its political relation to events in Europe.
 המצורים על גיברלטר
| ||
|---|---|---|
| תקופת השלטון המוסלמי | 1309 • 1316 • 1333 (פברואר-יוני) • 1333 (יוני-אוגוסט) • 1349-50 • 1411 • 1436 | |
| תקופת השלטון הקסטיליאני | 1462 • 1467 • 1506 • 1704 | |
| תקופת השלטון הבריטי | 1704 • 1727 • 1779 | |