המצור השמיני על גיברלטר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המצור השמיני על גיברלטר
תאריך התחלה: 1462
מקום: גיברלטר
36°09′19″N 5°20′45″W / 36.155341°N 5.345964°W / 36.155341; -5.345964 
תוצאה: כיבוש גיברלטר על ידי הקסטיליאנים, כמעט ללא קרב.
הצדדים הלוחמים
מפקדים

COA of Nasrid dynasty kingdom of Grenade (1013-1492).svg לא ידוע

(למפת גיברלטר רגילה)
Gibraltar location map.svg
 
לה לינאה דה לה קונספסיון
לה לינאה דה לה קונספסיון
המצור השמיני על גיברלטר
המצור השמיני על גיברלטר

המצור השמיני על גיברלטר (1462) היה ניסיון מוצלח של הצבא הקסטיליאני לכבוש את העיר המבוצרת של גיברלטר מידי המורים של אמירות גרנדה. כיבוש גיברלטר, אשר הייתה מוגנת בחולשה ונכבשה בקלות על ידי הקסטיליאנים, היה בעל חשיבות אסטרטגית בדרך לתבוסה הסופית של המורים בספרד.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

"המצודה המורית", ציור משנת 1834, מאת פרדריק לידס אדרידג'.

גיברלטר הייתה עמדה אסטרטגית חשובה בימי הביניים, ושימשה כשער לכוחות הצבא שפלשו ממרוקו לחצי האי האיברי[1]. גיברלטר הוחזקה בידי המורים ברציפות במשך 748 שנים, משנת 711 ועד לשנת 1462, מלבד תקופה של 34 שנים (1309-1333) בה הייתה בידי ממלכת קסטיליה. כבר בתחילת המאה ה-15 כבשו הקסטיליאנים את מרבית שטחה של גרנדה, אך המורים הוסיפו להחזיק בגיברלטר והשתמשו בה כבסיס לתקיפותיהם בשטחי היבשת שסביבה[2].

בעל האדמות הגדול באזור, היה אנריקה פרס דה גוזמן, הדוכס השני מניאבלה, שטבע למוות במהלך המצור על גיברלטר בשנת 1436. המורים לקחו את גופתו ותלו אותו בתוך סל נצרים ("barcina") אותו הם שילשלו מאחד מצריחי המצודה[3]. המורים דחו בקשות רבות של הנוצרים לפדות את הגופה[4]. בכל אופן, בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-15, הייתה הממלכה המורית חלשה באורח אנוש וקיומה אינו עתיד להימשך לאורך זמן רב.

כיבוש גיברלטר[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוגוסט 1462 העביר מומר מורי מגיברלטר בשם עלי קארו (Ali-l-Carro), מידע למושל הקסטיליאני של טריפה, אלונזו (Alonzo), לפיו חלק גדול מחיל המצב עזב זמנית את גיברלטר והמצודה נותרה כמעט חסרת הגנה[1]. ביום למחרת ביצע אלונזו פשיטה על גיברלטר, בה הוא חטף מספר חיילים מורים ועינה אותם בשביל לדלות מידע על גודל חיל המצב שנותר בחצי האי. להוותו, נתברר לו שלמרות זאת נותרו בגיברלטר די כוחות שיוכלו להתגונן מפני צבאו הקטן.

אלונזו קרא לעזרתו את הערים הסמוכות, ונענה על ידי קרוב משפחתו, אלונזו דוכס ארקוס, וכן על ידי אלקאלדה (Alcalde) מושל אלחסירס וחואן אלונסו דה גוזמן (Juan Alonso de Guzmán), הדוכס הראשון ממדינה-סידוניה, שהיה האציל העוצמתי ביותר באזור[5]. הדוכס ממדינה-סידוניה היה בנו של אנריקה פרס דה גוזמן, הדוכס מניאבלה, שכאמור מת בניסיונו לכבוש את גיברלטר ב-1435; חואן אלונסו השתתף גם הוא באותו הקרב הכושל.

כאשר הכוחות הראשונים הגיעו, ביצע אלונזו מושל טריפה, תקיפה כושלת על חיל המצב של גיברלטר. באותו הזמן, עריק מורי שהגיע למחנה הקסטיליאני דיווח כי בתוך חיל המצב התנהל ויכוח בשאלת הכניעה לקסטיליאנים, ובמידה וכן - באילו תנאים. זמן קצר לאחר מכן, הגיעה משלחת מורית שהציעה את כניעת חיל המצב בתנאי שיתאפשר להם לסגת עם כל רכושם, אך אלונזו העדיף לעכב את ההחלטה על ההצעה עד לבואה של אישיות רמת דרג. המפקד הבא שהגיע עם כוחותיו היה רודריגו, בנו של דוכס ארקוס, אלא שגם הוא נמנע מלהחליט על קבלת תנאי הכניעה[5]. למרות זאת, השתלטה רודריגו על שערי העיר כאשר המורים נסוגו למצודה[6].

כאשר הגיע לבסוף חואן אלונסו, דוכס מדינה-סידוניה, החל ויכוח בשאלה - מי יזכה בכבוד להשתלט על המצודה. כדי למנוע שפיכות דמים, החליטו הצדדים להגיע לפשרה לפיה דוכס ארקוס ודוכס מדינה-סידוניה יכנסו בו-זמנית למצודה וכן יניפו את דגליהם באותו הזמן[7]. לאחר מספר ימים של משא ומתן, קיבל חואן אלונסו את התנאי של המגינים והללו נכנעו לו[1]; ב-16 באוגוסט 1462 השתלטו הקסטיליאנים על המצודה[8] ובעצם על כל גיברלטר, ושמו קץ לתקופת השלטון הארוכה של המורים בגיברלטר. השימוש במונח "מצור" אינו מדויק, כיוון שבפועל התרחש קרב קטן וגיברלטר נכבשה כמעט ללא לחימה ובוודאי בלא שימוש בכלי מצור כלשהם[1].

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוכס ממדינה-סידוניה השתלט על המצודה והציב בה את אנשיו[9]. היה סיכון שמחלוקת אלימה תפרוץ בין כוחותיו לדוכס ארקוס, אך לבסוף יושב העניין[1].

עצמותיו של אנריקה פרס דה גוזמן, הדוכס השני מניאבלה, נלקחו ממקומן הבזוי ונקברו בקפלה בתוך המצודה (Capilla Calahorra)[4]. המלך אנריקה הרביעי הוסיף את השם "גיברלטר" לרשימת התארים שלו וכעת כונה "אנריקה הרביעי, מלך קסטיליה לאון וגיברלטר". הוא מינה את פדרו דה פוראס (Pedro de Porras) למושל גיברלטר, ולאחריו את בלטראן דה לה קואווה (Beltrán de la Cueva)[10].

מספר שנים לאחר מכן, במהלך מאבק פנימי בין אנריקה הרביעי לקבוצת אצילים שתמכו באחיו, אלפונסו, נסיך אסטוריאס (מאבק שהוביל למלחמת אזרחים), הטיל שוב הדוכס ממדינה-סידוניה, נאמנו של אלפונסו, מצור על גיברלטר. לאחר מצור של 15 חודשים (מאפריל 1466 ועד ליולי 1467) נכבשה גיברלטר מידי בלטראן, שהיה נאמנו של אנריקה הרביעי[2]. כתגמול למדינה סידוניה, העניק להם אלפונסו את השליטה על גיברלטר. משפחת הדוכסים ממדינה-סידוניה עתידה לשלוט על גיברלטר עד שנת 1501, אז השטח יוכרז על ידי איזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה כ"רכוש הכתר הקסטיליאני"[11]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 רוג'רס, עמ' 210.
  2. ^ 2.0 2.1 סייאר, עמ' 55.
  3. ^ אבולעפיה, עמ' 398.
  4. ^ 4.0 4.1 איילא, עמ' 89-90
  5. ^ 5.0 5.1 סטיבנס, עמ' 176.
  6. ^ סטיבנס, עמ 177.
  7. ^ סטיבנס, עמ' 178.
  8. ^ קריאסו, עמ' 252.
  9. ^ גילברד, עמ 4.
  10. ^ מרטין, עמ' 34.
  11. ^ איילא, עמ' 106.