ממלכת קסטיליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממלכת קסטיליה (עב')
Reino de Castilla (ספ')
Estandarte del Reino de Castilla.svg Castile Arms.svg
אירועי הקמה רוזנות קסטיליה נפרדת מממלכת לאון והופכת לממלכה עצמאית
הוקמה 1035
אירועי פירוק ממלכת קסטיליה וממלכת לאון מתאחדות לתוך הכתר של קסטיליה
התפרקה 1230
ישות קודמת Leon banner.svg ממלכת לאון
EstandNavarra.png ממלכת פמפלונה
ישות יורשת Bandera de la Corona de Castilla.svg הכתר של קסטיליה
משטר מונרכיה
שפה קסטיליאנית (עם מיעוטים דוברי בסקית, גליסיאנית, ולאונזית), וערבית
יבשת אירופה
עיר בירה בורגוס
506-Castile 1210.png
Flag of Spain.svg
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של ספרד

היספניה

הכיבוש המוסלמי של ספרד

אל-אנדלוס והרקונקיסטה

ממלכת ספרד

ספרד ההבסבורגית

עידן ההארה

המאה ה-19

אנרכיזם בספרד

הרפובליקה הראשונה

הרסטורציה

הרפובליקה השנייה

מלחמת האזרחים

שלטון פרנקו

ספרד המודרנית

ספרד

ממלכת קסטיליה הייתה אחת מממלכות ימי הביניים בחצי האי האיברי. הופעתה הראשונה כישות פוליטית אוטונומית מתוארכת למאה ה-9 לספירה. היא נקראה בתחילה רוזנות קסטיליה והייתה וסאלית של ממלכת לאון. מקור שמה הוא בטירות (בספרדית Castillos) הרבות שנבנו בשטחה. קסטיליה היא אחת הממלכות אשר מתוכן נוצרו כתר קסטיליה ומאוחר יותר ממלכת ספרד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהמאה ה-9 למאה ה-11: ההתחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי התיעוד של המלך אלפונסו השלישי, מלך אסטוריאס, העדות הראשונה לשם "קסטיליה" נמצאת במסמך המתוארך לשנת 800 לסה"נ.

רוזנות קסטיליה יושבה מחדש על ידי תושבים ממוצא קנטברי, אסטורי, בסקי, וויזיגותי. היה לה דיאלקט רומאני וחוקים משלה. הרוזן הראשון של קסטיליה היה רודריגו בשנת 850, תחת אורדונוס הראשון, מלך אסטוריאס ואלפונסו השלישי, מלך אסטוריאס. בשנת 931 הרוזנות אוחדה על ידי הרוזן פרנאן גונזאלס אשר הפך את אדמותיו לניתנות לירושה מאב לבן, ועצמאיות ממלכי לאון אשר בעבר הייתה להם את הזכות להכתיר את רוזני קסטיליה כראות לבם.

המאות ה-11 וה-12: התרחבות ואיחוד עם ממלכת לאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1028, סאנצ'ו השלישי, מלך נווארה נשא לאישה את אחותו של הרוזן גרסיה סאנצ'ז וירש את רוזנות קסטיליה לאחר מות גיסו. בשנת 1035 העביר סאנצ'ו השלישי את הרוזנות לידי בנו פרננדו אשר בתורו העלה את הרוזנות לדרגת ממלכה. פרננדו היה נשוי לסאנצ'ה, אחותו של ברמודו הראשון, מלך לאון. פרננדו הראשון כרת ברית עם נווארה נגד ממלכת לאון שבה הוא ניצח, ובקרב טמארון ברמודו הראשון מת ללא יורשים. במצב זה פרננדו, גיסו של ברמודו, תבע לעצמו את הכתר של ממלכת לאון על ידי הדגשת זכות הירושה של אשתו לכתר, ובכך להביא לאיחוד הראשון בין קסטיליה ללאון.

כאשר פרננדו מת בשנת 1065, הממלכות היו מפוצלות בין שלושת בניו ושתי בנותיו. סאנצ'ו השני ירש את ממלכת קסטיליה, אלפונסו השישי ירש את ממלכת לאון, גרסיה ירש את ממלכת גליסיה, אוראקה ירשה את העיר סמורה (Zamora) ואלוירה ירשה את טורו (Toro).

סאנצ'ו, כרת ברית עם אלפונסו וכבש את גליסיה. סאנצ'ו, אשר לא היה מרוצה מכך שבבעלותו נמצאות ממלכות קסטיליה וחצי מממלכת גליסיה, תקף לאחר זמן את אחיו אלפונסו השישי ופלש לממלכת לאון בעזרתו של אל סיד. אוּ‏רַ‏אקַ‏ה נתנה לחלק הארי של הצבא הלאונזי למצוא מחסה בעיר שלה, סמורה. סאנצ'ו הטיל מצור על העיר, אך, המלך הקסטיליאני נרצח כתוצאה מהיתנקשות מידיו של בלידו דולפוס, אציל גליסיאני. דבר שהוביל לנסיגת הכוחות הקסטיליאנים מן העיר.

כתוצאה מכך, אלפונסו השישי החזיר לעצמו את כל הטריטוריה המקורית של ממלכת לאון, ואחרי מות אחיו סאנצ'ו, גם הפך למלך קסטיליה בנוסף להיותו מלך לאון. היה זה האיחוד השני בין קסטיליה ללאון, אם כי שני הממלכות נשארו עדיין שני ישויות נפרדות המאוחדת יחדיו רק באיחוד פרסונלי. השבועה שנשבע אל סיד בפני אלפונסו בסנטה גדאה דה בורגוס בנוגע לזכאותו של אלפונסו ממעורבות ברצח אחיו, היא ידועה מאוד.

תחת אלפונסו, נעשתה התקרבות לשאר הממלכות האירופיות ובמיוחד לצרפת. הוא השיא את בנותיו אוראקה ותרזה לריימון מבורגונדיה, ואנרי מלוריין. בוועידת בורגוס בשנת 1080 הוחלף הפולחן המסורתי המוסערבי, בפולחן הרומי-קתולי. עם מותו של אלפונסו השישי, יורשת אותו בתו אוראקה אשר נישאת בנישואין שניים לאלפונסו הראשון, מלך אראגון. כאשר מתברר כי אלפונסו אינו מסוגל לאחד את שני הממלכות, הוא מתכחש לאוראקה בשנת 1114 ומביא למתיחות בין שני הממלכות. אוראקה התמודדה גם עם בנה (מלך גליסיה) מהנישואין הראשונים, וכאשר היא מתה הוא הפך לאלפונסו השביעי, מלך קסטיליה. בזמן שלטונו מצליח אלפונסו לספח שטחים מהממלכות החלשות נווארה וארגון אשר נלחמו לרשת את אלפונסו הראשון, מלך אראגון. אלפונסו השביעי סירב לזכות לכבוש את חוף הים התיכון של האיחוד החדש של ממלכת אראגון עם רוזנות ברצלונה.

המאה ה-12: חיבור בין הנצרות לאסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאה ה-12, אירופה נהנתה מהתקדמות עצומה בהישגים אינטלקטואלים אשר סופקו על ידי ממלכת קסטיליה. הכתבים הקלאסיים האבודים של האימפריה המוסלמית בדרום אירופה נמצאו, והחל הקשר לידע ולכתבים של המדענים המוסלמיים.

במחצית הראשונה של המאה החלה תוכנית של תרגומים, הנקראת באופן מסורתי "האסכולה של טולדו", אשר הבטיחה את תרגומם של הרבה כתבים פילוסופיים ומדעיים מיוונית וערבית ללטינית. הרבה מלומדים אירופאיים ובכללם דניאל ממורליי נסעו לספרד כדי להרחיב את ידיעותיהם.

דרך סנטיאגו הרחיבה עוד יותר את החליפין התרבותי בין ממלכות קסטיליה ולאון ובין שאר אירופה.

המאה ה-12 חזתה בהקמתם של הרבה מסדרים דתיים, כפי שהיה צו האופנה אז, כגון מסדר קלטרבה, אלקנטרה, וסנטיאגו; וכן גם את ייסודם של המנזרים הציסטריאניים.

המאה ה-13: איחוד מקיף בין קסטיליה ללאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלפונסו השביעי החזיר את הנוהג הפיאודלי לחלק את ממלכותיו בין בניו. כך, סאנצ'ו השלישי ירש את ממלכת קסטיליה, ופרננדו השני ירש את ממלכת לאון.

היריבות בין שני הממלכות המשיכה להתקיים עד 1230 כאשר פרננדו השלישי, מלך קסטיליה קיבל את ממלכת קסטיליה מאימו בֶּרֶנְגֶלַה, מלכת קסטיליה בשנת 1217, ואת ממלכת לאון מאביו אלפונסו התשיעי תריסר שנים לאחר מכן. בנוסף, אלפונסו ניצל את ההתדרדרות בכוחה של ממלכת אל-מוואחידון כדי לכבוש את עמק גואדלכביר, ובנו אלפונסו העשירי כבש את ממלכת מורסיה. בשנת 1230 התאחדו חצרות המלכים של לאון וקסטיליה, דבר אשר נחשב לייסוד הכתר של קסטיליה ואשר כלל בתוכו את ממלכת קסטיליה, ממלכת לאון, טאיפות ושטחים אחרים שנכבשו מהמוסלמים כגון: ממלכת קורדובה, ממלכת מורסיה, ממלכת חַאאֶן, וממלכת סביליה.

המאות ה-14 וה-15: בית טראסטמרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית טראסטמרה הייתה שושלת אשר שלטה בקסטיליה משנת 1369 עד 1504, באראגון משנת 1412 עד 1516, בנווארה משנת 1425 עד 1479, ובנאפולי משנת 1442 עד 1501.

מקור השם בא מהתואר רוזן (או דוכס) טראסטמרה אשר שימש את אנריקה השלישי, מלך קסטיליה מהמרסדס, לפני עלייתו לכס המלוכה ב-1369, במהלך מלחמת אזרחים עם אחיו הלגיטימי פדרו. אנריקה חונך על ידי הרוזן רודריגו אלווארס.

המאה ה-16: איחוד פרסונלי בין הכתר של קסטיליה לכתר של אראגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו של חואן השני בתו, לאונור, ירשה את נווארה, ואחיה למחצה, פרננדו "הקתולי" ירש את אראגון. חתונתם של פרננדו ואיזבלה הראשונה, מלכת קסטיליה בשנת 1469, בארמון פַּלַאסְיוֹ דֶה לוֹס וִיוֶארוֹ (Palacio de los Vivero), בוליאדוליד, ייסד את האיחוד בין שני הכתרים. איחוד זה, מכל מקום, איים על כוחם של האצילים בקסטיליה, ומלחמת אזרחים פרצה בעקבות כך. בשנת 1474, כחמש שנים לאחר חתונתם, פרדיננד ואיזבלה קיבלו על עצמם את הכתר של קסטיליה. עם נטילת הכתר פרדיננד ואיזבלה, ייסדו את הקורטס של קסטיליה, אסיפה עממית המיועדת לקיים שלום בכל הארץ ולהעניש את אלה המבצעים פשעים כנגד החוקים המתקבלים בה.

שלטון: מועצות עירוניות ופרלמנטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבכל הממלכות הימי-ביניימיות, הכוח העליון הובן כשוכן אצל המונרך המושל "בחסד האל", כפי שהנוסחה החוקית הסבירה זאת. עם זאת, קהילות כפריות ועירוניות החלו ליצור אספות כדי להנפיק תקנות המתעסקות בבעיות היום-יום. עם הזמן, אסיפות אלו התפתחו למועצות עירוניות אשר נודעו בשמות "איונטאמיינטוס" (Ayuntamientos) או "קאבּילדוס" (Cabildos), אשר אצל חלק מהמשתתפים, מאלה אשר באו מקרב ראשי בעלי המשקים, נהוג היה לייצג את השאר. עד המאה ה-14, מועצות אלו צברו עוד ועוד כוחות כגון הזכות לבחור שופטי שלום עירוניים, פקידים (אלקאלדה, דוברים ולבלברים), ונציגים לפרלמנטים (הקורטס).

בעקבות הכוח הרב של המועצות העירוניות והצורך בתקשורת ביניהם ובין המלך, הקורטס הוקם בממלכת לאון ב-1188, ובקסטיליה בשנת 1250. בקורטס הלאונזי והקסטיליאני המוקדם ביותר, תושבי הערים יצרו קבוצה קטנה של נציגים וללא כל סמכות חקיקתית, אך הם היו קשר בין המלך ובין האוכלוסייה הכללית, דבר שהיה פורץ דרך בממלכות לאון וקסטיליה. בסופו של דבר, השיגו נציגי הערים את הזכות לחוקק ולהצביע בקורטס, לרוב בברית עם המלך כנגד האצילים הגדולים.

סמל ממלכת קסטיליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שלטונו של המלך אלפונסו השמיני, הממלכה החלה להשתמש בשלטי גיבורים וגם בדגלים במבצר בעל שלושה צריחים בצבע זהב/צהוב, קווי מתאר שחורים ושערים וחלונות כחולים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]