המתים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המתים
מאת ג'יימס ג'ויס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
שנת הוצאה 1914 עריכת הנתון בוויקינתונים
הופעה ראשונה דבלינאים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

"המתים" הוא סיפור קצר מאת ג'יימס ג'ויס, האחרון בקובץ הסיפורים הקצרים "דבלינאים" (1914).

"המתים" הוא הארוך שבסיפורים בקובץ, והוא מכיל 15,672 מילים, ומסיבה זו לעיתים מוגדר כנובלה. ג'ויס סיים את כתיבתו בספטמבר 1907. הסיפור אומץ במדיומים אומנותיים שונים, כמחזה בשנת 1967 על ידי יו לאונרד, כסרט בשנת 1987 בבימויו של הבמאי האגדי ג'ון יוסטון, ובשנת 1999 יצא מחזמר פרי עטם של ריצ'רד נלסון ושון דייבי בכיכובו של כריסטופר ווקן המבוסס על הסיפור.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסיבה השנתית בארגונן של האחיות קייט וג'וליה מורקן ובעזרתה של אחייניתן מרי ג'יין, לילי עוזרת הבית מקבלת את פני האורחים בחום. המסיבה נערכת בשבוע הראשון של ינואר 1904, בליל חג ההתגלות (או בערב שלפניו) המציין את התגלותו של אלוהים בדמותו של ישו, אליה מוזמנים מספר קרובי משפחה וחברים. קייט וג'וליה מחכות בציפייה לאחיין האהוב עליהן ביותר, גבריאל קונרוי, ואשתו גרטה. בעת הגעתם, גבריאל מנסה לפתח שיחה עם לילי בזמן שהיא תולה את מעילו, אולם היא מסרבת לענות על שאלותיו בדבר חיי האהבה שלה, דבר היוצר חוסר נוחות. גבריאל חותם את השיחה המטרידה בנותנו ללילי תשר נדיב, אך הסיטואציה מסבה לו אי נחת. הוא נרגע כאשר הוא חובר לאשתו ודודותיו, ברם הצקותיה מתוך עליצות הדעת של גרטה בדבר הפצרתו מוקדם יותר באותו הערב, שתלבש ערדליים לכבוד המסיבה, מעצבנות אותו. הם ממשיכים לשוחח על החלטתם לישון במלון בלילה ולא לעשות את הדרך הארוכה הביתה באותו היום. השיחה מופרעת בעת הגעתו של פרדי מאלינס השיכור. גבריאל מוודא שפרדי כשיר להצטרף למסיבה בזמן ששאר האורחים משוחחים בהפסקה בין הריקודים. מר בראון, ג'נטלמן מבוגר, מפלרטט עם מספר נערות צעירות, אשר לא נענות לחיזוריו. גבריאל מוביל את פרדי השיכור לכיוון הטרקלין כדי לבקש עזרה ממר בראון, המנסה לפכח את פרדי.

המסיבה ממשיכה בלוויית נגינתה של מרי ג'יין בפסנתר. האורחים רוקדים, גבריאל וגברת איוורס רוקדים יחדיו. גברת איוורס היא תומכת נלהבת של התרבות האירית, והיא מביכה את גבריאל כאשר היא מכנה אותו "בריטי מערבי" בגלל כתיבתו לעיתון אנגלי שמרני. גבריאל מכחיש, אך גברת איוורס לא מוותרת ומתעמתת איתו על חוסר התעניינותו בארצו שלו. גבריאל משיב לה שהוא כבר מאס באירלנד. לאחר הריקוד גבריאל פורש לפינת החדר ומשתתף בכמה שיחות חולין. ברם, העימות עם גברת איוורס עדיין מציק לו.

מעט לפני ארוחת הערב, ג'וליה שרה שיר לאורחים. גברת איוורס עוזבת את המסיבה להפתעתן של מרי ג'יין וגרטה, ולרווחתו של גבריאל, משום שנפגעה מדבריו של גבריאל כלפיה, בלא ידיעתו. לבסוף ארוחת הערב מוגשת, וגבריאל מתייצב בראש השולחן כדי לפרוס ולחלק את האווז הצלוי. לאחר שכולם העמיסו בשר על צלחותיהם, הם מתחילים לאכול, וגבריאל נואם נאום מסורתי (שלגבי תוכנו התלבט רבות במשך כל המסיבה) ובו הוא משבח את קייט, ג'וליה ומרי ג'יין על הכנסת האורחים הנדיבה שלהן. גבריאל מייחס את הכנסת האורחים למעלה אירית, ומציין שזו כבר לא זוכה להערכה הראויה לה בזמנים המודרניים. עם זאת, הוא מתעקש שאנשים לא צריכים לחיות על פי העבר והמתים, אלא לחיות בהווה עם החיים, ובכך הוא סותר את עצמו. עם סיומו של הנאום, פורצים האורחים במחיאות כפיים רמות ומרימים כוסית לכבוד מארחותיהם.

מאוחר יותר האורחים מתחילים לעזוב, וגבריאל נזכר בסיפור על סוסו של סבו, שתמיד חג במעגל גם כאשר יצא מטחנת הרוח שבה עבד. לאחר שהוא מספר לאורחים את האנקדוטה המשעשעת, הוא שם לב שגרטה עומדת כמהופנטת לשמע שירתו של ברטל בטרקלין השר את הבלדה "לורד גריגורי". כאשר הוא מסיים לשיר, וכל האורחים מתאספים בפתח לקראת עזיבה, גרטה נותרת במקומה בארשת פנים מהורהרת. גבריאל מתבונן בעניין רב במצב רוחה המסתורי של אשתו, ורגשות אהבה כלפיה מציפים אותו.

במלון, גבריאל מתחיל להתרגז כתוצאה מהתנהגותה של גרטה. היא לא נענית לחיזוריו, ולפתע היא פורצת בבכי. גרטה מתוודה שהיא לא הפסיקה לחשוב על השיר במסיבה משום שאהוב נעוריה היה שר לה שיר זה כאשר הייתה נערה צעירה בגולווי. גרטה נזכרת בסיפורו העצוב של הנער, מייקל פיורי, שמת מקור לאחר שחיכה לה מחוץ לחלונה בעת סופת שלג. בסופו של דבר, גרטה נרדמת, אולם גבריאל נותר ער, מהרהר בסיפור ששמע מפי אשתו. הוא ממשיך להרהר על עצמו, על אשתו, בדבר החיים והמתים, ובעת הביטו החוצה דרך החלון נשקפת אליו סופת שלג, והוא מדמיין את השלג המכסה את קברו של מייקל פיורי ואת כל אירלנד.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גבריאל קונרוי - הדמות הראשית בסיפור
  • קייט וג'וליה מורקן - דודותיו של גבריאל, צמד אחיות מבוגרות המארגנות מסיבה פעם בשנה בעת חג המולד באופן קבוע.
  • מרי ג'יין מורקן - אחייניתן של קייט וג'וליה.
  • לילי - עוזרת הבית.
  • גרטה קונרוי - אשתו של גבריאל.
  • מולי איוורס - קולגה של גבריאל, אישה לאומנית ופטריוטית ביחסה לאירלנד.
  • מר בראון - הנוצרי הפרוטסטנטי היחיד מבין המוזמנים.
  • פרדי מאלינס - חברו האלכוהוליסט של גבריאל.
  • ברטל דארקי - טנור בדימוס בעל שם.

גבריאל קונרוי, גרטה קונרוי, קייט מורקן, ג'וליה מורקן וברטל דארקי מוזכרים ביצירתו המאוחרת יותר של ג'ויס, "יוליסס", אולם שום דמות אינה מופיעה באופן ישיר בנובלה.

ניתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבריאל קונרוי מוצג כדמות זהירה ואחראית, הזוכה ליחסן המועדף של דודותיו. אולם, שני מפגשים עם שתי נשים מערערים את ביטחונו. הראשון, שאלותיו הלא הולמות בנוגע לחיי האהבה של לילי, אשר גוררות התנגדות מזו האחרונה כלפיו. אך במקום להתנצל או להסביר את כוונתו, גבריאל ממהר לתת ללילי תשר גבוה. הוא תולה באשם את החינוך היוקרתי שרכש כסיבה הבלעדית לחוסר יכולתו ליצור קשרים עם אנשים פשוטים כמו לילי, אולם רצונו לתת לה כסף כפיצוי מראה שהוא נהנה ממידה מסוימת של הבדלי מעמדות. במקרה השני, בעת ריקודו עם גברת איוורס, הוא נשאל שאלות לגבי חוסר חיבתו כלפי הלאום האירי, והוא לא יודע כיצד לענות על כך כראוי. ללא יכולת לספק תשובה הולמת, גבריאל פולט שהוא מאס לגמרי באירלנד, תשובה המפתיעה את גברת איוורס וכמו כן את עצמו בדבר היותה משולחת רסן.

במלון, גבריאל מגיב בזעם על עצמו ועל גרטה כתוצאה מהתוודותה של אשתו. לאחר שגרטה נרדמת, ליבו מתרכך, הוא מבין שליבה אינו שייך לו, שגבר אחר הקדים אותו ושבה את ליבה, אולם הוא לא מקנא, אלא הוא מתמלא עצבות כלפי אהבתו של מייקל פיורי כלפי גרטה, שהוא עצמו מעולם לא חווה ולא יחווה. הוא מגיע למסקנה שהחיים קצרים, ואלו שעוזבים את העולם כמו מייקל פיורי, במהלכה של סערת רגשות, למעשה חיים חיים שלמים יותר מאשר אנשים כמוהו.

גבריאל רואה עצמו כצילו של אדם, שלא שייך לא לחיים ולא למתים, ומבין שנאומו במהלך הארוחה בנוגע להפרדה בין השניים, למעשה אינו נכון, ושאותו מייקל פיורי המת בעל השפעה גדולה מאשר השפעתו שלו על אשתו. אלגוריה לקשר בין החיים והמתים מופיעה בסוף הסיפור, כאשר גבריאל שוזף מבטו בשלג העוטף את כל אירלנד, את כל האנשים החיים וכל האנשים המתים, ובכך כולם כמו מחוברים תחתיו. לסיפור סוף פתוח, כאשר לא ברור אם גבריאל הולך לעשות שינוי מהותי בחייו ולחבוק את החיים, או שיחסו כלפיהם לא ישתנה. מייקל פיורי הוא בן דמותם של שני נערים, שנורה ברנאקל, בת זוגו של ג'ויס, הייתה מאוהבת בהם בנעוריה. מייקל פיני (Michael Feeney), שמת מטיפואיד בהיותה בת 12, ו מייקל בודקין (Michael Bodkin), שמת ב-1900, בהיותה בת 16.

מסיבתן של האחיות מורקן מכילה מוטיבים קבועים: נאומו של גבריאל, הגעתו של פרדי השיכור, הריקודים הקבועים מדי שנה, האוכל המוגש בארוחה אשר זהה בכל פעם. בדומה לסוס של סבו של גבריאל, אשר תמיד הסתובב במעגלים, כך גם האנשים מסתובבים במעגלים באופן קבוע. אלו האחרונים חיים במין רוטינה, אין כל סימן לחידוש בחייהם, הם אדישים לעולם וחייהם ריקניים ונטולי ערך.