הנואמים האטיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הנואם דמוסתנס מתרגל את אומנותו.

עשרת הנואמים האטייםאטיקה) נחשבו לנואמים (אורטורים (אנ')) ולמחברי הנאומים (לוגוגרפים (אנ')) הגדולים ביותר של התקופה הקלאסית (המאות ה-5 וה-4 לפנה"ס). הם כלולים ב"קאנון העשרה", שמקורו ככל הנראה באלכסנדריה. עם זאת, ייתכן שהקאנון המוכר כיום קיבל את צורתו רק במאה ה-2 לספירה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בתקופת הומרוס (המאה ה-8 או ה-9 לפנה"ס), אומנות הנאום הייתה רבת-ערך ביוון העתיקה. אולם עד המאה ה-5 לפנה"ס, אומנות הנאום (אורטוריה) לא נלמדה באופן מסודר. רק באמצע המאה הזאת, הנואם הסיציליאני קוראקס מסירקוזה (אנ'), יחד עם תלמידו טיסיאס (אנ'), התחילו בלימוד מוסדר של רטוריקה. בשנת 427 לפנה"ס, סיציליאני אחר בשם גורגיאס, ביקר באתונה ונשא נאום שככל הנראה הדהים את האזרחים. את גישתו ה"אינטלקטואלית" של גורגיאס לאומנות הנאום, שכללה רעיונות חדשים, צורות ביטוי, ושיטות ויכוח, המשיך איסוקרטס, מחנך ורטוריקן מהמאה ה-4 לפנה"ס. אומנות הנאום הפכה בסופו של דבר לתחום לימוד מרכזי במערכת החינוך היוונית הרשמית.

"קאנון העשרה" האלכסנדרוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירתם של הנואמים האטיים העניקה השראה לתנועה הרטוריקנית המאוחרת יותר, אטיסיזם (אנ'), גישה ליצירת נאום בסגנון יותר פשוט ופחות מליצי.

בקובץ החיבורים "מוראליה" מאת פלוטרכוס, נמצא החיבור "חיי עשרת הנואמים", מאת סופר אלמוני הידוע כפסאודו-פלוטרכוס, בו הוא מספק פסאודואפיגרפיה על עשרת הנואמים האטיים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]