הנס פון מארי

הנס פון מארי
Hans von Marées
לידה	24 בדצמבר 1837; אלברפלד, ממלכת פרוסיה
פטירה	5 ביוני 1887 (בגיל 49); רומא, ממלכת איטליה
מקום קבורה	בית העלמין הפרוטסטנטי של רומא
מקום לימודים	האקדמיה הפרוסית לאמנות
זרם באמנות	סימבוליזם
הושפע על ידי	קרל שטפק

הנס פון מארי (בגרמנית: Hans von Marées‏; 24 בדצמבר 1837 – 5 ביוני 1887) היה צייר גרמני. בתחילה התמחה בדיוקנאות ובהמשך פנה לנושאים מיתולוגיים. את השנים האחרונות של חייו בילה באיטליה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מארי נולד למשפחה בנקאים באלברפלד, חלק מוופרטל בגרמניה. בשנת 1847 עברה משפחתו לקובלנץ, שם התחנך בגימנסיה. בשנים 1853–1855 למד באקדמיה בברלין, ובשנת 1854 נכנס לסטודיו של הצייר והדפס קרל שטפק. הוא שירת בצבא בשנים 1855–1857, ולאחר מכן עבר למינכן שם פגש את פרנץ פון לנבאך.^[1]

בתקופתו במינכן התרכז בעיקר בציור פורטרטים. בשנת 1864 הרוזן אדולף פון שק שלח את מארי ואת לנבאך לאיטליה כדי להעתיק ציורים של ציירים ותיקים. באיטליה התיידד עם תאורטיקן האמנות קונרד פידלר, שלימים הפך לפטרונו, והפסל אדולף פון הילדברנד.^[2]

בשנת 1869 ביקר יחד עם פידלר בצרפת, הולנד וספרד. הוא שירת בצבא במלחמת צרפת–פרוסיה (1870-71) ולאחר מכן התגורר בברלין ובדרזדן. בשנת 1873 הוא עיטר את קירות הספרייה של המכון הגרמני הזואולוגי הימי שנבנה בנאפולי, איטליה.

ציורי הקיר מורכבים מחמש סצנות המתארות דמויות בנופים, שהוגדרו במסגרת של קישוטים שתוכננו על ידי הילדברנד. אין להם שום תוכנית סימבולית או מיתולוגית ספציפית, ונועדו פשוט לבטא, כלשונו של מארי את עצמו – את שמחת החיים בים ובחוף. בשנה שלאחר מכן עבר לפירנצה, שם התוודע לאנסלם פוירבך וארנולד בוקלין, שני חברים מובילים בקבוצת האמנים האינטלקטואלים הגרמנים שברומא.

הוא פנה יותר ויותר לנושאים מיתולוגיים ופיתח טכניקה מורכבת ואינדיבידואלית, שצבע יתר על המידה על טמפרה בשכבות של שמן ויצר עומק צבע בשונה לגמרי מהגוונים השקטים ששימשו את עמיתו פוירבך.

בשנות השמונים של המאה ה-19 מארי צייר טריפטיכיות מונומנטליות – כמו פסק הדין של פריז, שלושה קדושים על סוסים. במהלך תקופה זו הוא גם הפיק ציורים מיתולוגיים קטנים יותר וכמה דיוקנאות.

הוא בילה את השנים האחרונות של חייו ברומא, בתמיכתו של פידלר. הוא נפטר שם בשנת 1887, בגיל 49, ונקבר בבית העלמין הפרוטסטנטי.

בשנת 1935 נגנב הציור Die Labung על ידי המשטר הנאצי. בשנת 1980 הוא הגיע לרשות מוזיאון ויסבאדן. על מנת להשלים את פרויקט המוזיאון לזיהוי השוד הנאצי ולהחזירו ליורשים הלגיטימיים – המוזיאון המשיך להציג רק את החלק האחורי של העבודה, עד שאספו מספיק כסף באמצעות תרומות כדי לקנות אותה בסוף אותה שנה.^[3]