הנרי פרידלנדר (היסטוריון)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הנרי פרידלנדר
Henry Friedlander
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 24 בספטמבר 1930
ברלין, רפובליקת ויימאר עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 באוקטובר 2012 (בגיל 82)
בנגור (מיין), ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי היסטוריון, היסטוריה, השואה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות ברוקלין קולג' עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה צלב ההצטיינות של מסדר ההצטיינות של סקסוניה התחתונה (20 בינואר 2009) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הנרי אגון פרידלנדרגרמנית: Henry Egon Friedlander;‏ 24 בספטמבר 193017 באוקטובר 2012) היה היסטוריון יהודי גרמני-אמריקאי של השואה שנודע בטיעוניו בעד הרחבת אומדן היקף הנפגעים בשואה.

פרידלנדר נולד בברלין למשפחה יהודית. הוא שרד את אושוויץ ועבר לארצות הברית בשנת 1947.[1] הוא קיבל תואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטת טמפל ב-1953 ותואר שני ודוקטורט באוניברסיטת פנסילבניה ב-1954 ו-1968 בהתאמה.[2]

משנת 1975 ועד פרישתו ב-2001, שימש פרידלנדר כפרופסור במחלקה למדעי היהדות בברוקלין קולג' של אוניברסיטת העיר ניו יורק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרידלנדר היה בנם של הרופא ברנהרד פריץ פרידלנדר ורות פרידלנדר לבית לוונטל. הוא היה נשוי להיסטוריונית סיביל מילטון (1941–2000),[1] על שמה נקרא פרס זיכרון של האגודה ללימודי גרמניה.[3]

השקפותיו על השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרידלנדר טען שיש להתייחס לשלוש קבוצות כקורבנות השואה: יהודים, צוענים ונכים נפשית ופיזית, שהיו הקורבנות הראשונים של תוכנית רצח נאצית, עוד לפני תחילת הרציחות ההמוניות של היהודים בשואה,[4] וציין כי האחרונים היו הקורבנות הראשונים של הנאציזם.[5]

בדומה לאשתו סיביל מילטון, פרידלנדר תמך בהגדרה מרחיבה ומכילה יותר של השואה, וטען נגד "בלעדיות הדגש על רצח יהדות ברוב ספרות השואה, שבדרך כלל [טענה ש]הצוענים (כמו גם השחורים והנכים) לא היו בעל משקל שווה [ברציחות]".[6] הוא החליף דעות בנושא עם יהודה באואר.[7]

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הקדמה ל: People in Auschwitz by Hermann Langbein (אנ'), Chapel Hill: The University of North Carolina Press, 2004, ISBN 0-8078-2816-5.
  • The Origins of Nazi Genocide: From Euthanasia To The Final Solution. Chapel Hill, NC: University of North Carolina Press. 1995.
  • The German Revolution of 1918. New York, NY: Garland Pub. 1992.
  • Archives of the Holocaust: An International Collection Of Selected Documents. Co-editor with Sybil Milton. New York, NY: Garland Pub. 1989.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: others (link)
  • The Holocaust: Ideology, Bureaucracy, and Genocide. The San Jose Papers. Co-editor with Sybil Milton. Millwood, NY: Kraus International Publications. 1980.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: others (link)
  • Détente in Historical Perspective: The First CUNY Conference on History and Politics. New York, NY: Cyrco Press. 1975.

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bauer, Yehuda; Milton, Sybil (1992). "Correspondence: 'Gypsies and the Holocaust'". The History Teacher. 25 (4): 513–521. doi:10.2307/494357. JSTOR 494357.
  • Milton, Sybil (1991). "Gypsies and the Holocaust". The History Teacher. 24 (4): 375–387. doi:10.2307/494697. JSTOR 494697.
  • Andreas W. Daum, "Refugees from Nazi Germany as Historians: Origins and Migrations, Interests and Identities", in The Second Generation: Émigrés from Nazi Germany as Historians. With a Biobibliographic Guide, ed. Andreas W. Daum, Hartmut Lehmann, James J. Sheehan. New York: Berghahn Books, 2016, ISBN 978-1-78238-985-9, pp. 1‒52.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 "Death Notice: Henry Friedlander". The Washington Post. 21 באוקטובר 2012. נבדק ב-22 באוקטובר 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ Daum, Andreas W., ed. (2016). The Second Generation. Émigrés from Nazi Germany as Historians. New York: Berghahn. ISBN 978-1-78238-985-9.
  3. ^ "Sybil Halpern Milton Memorial Book Prize". German Studies Association. נבדק ב-23 באוקטובר 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Friedlander 1994, p. 495.
  5. ^ Friedlander 1997, p. 94.
  6. ^ Milton 1991, p. 375.
  7. ^ Bauer & Milton 1992.