העץ הנדיב
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | של סילברסטיין |
| איורים | של סילברסטיין |
| שפת המקור | אנגלית |
| סוגה | ספר ילדים |
| נושא |
עץ, ידידות, נדיבות  |
| הוצאה | |
| תאריך הוצאה | 1964 |
| מספר עמודים | 54 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | הוצאת אדם |
| תאריך | 1980 |
| תרגום | יהודה מלצר |
| קישורים חיצוניים | |
| מסת"ב | 978-0-06-025665-4 |
| הספרייה הלאומית | 000843034 |
  | |
העץ הנדיב (באנגלית: The Giving Tree) הוא ספר ילדים, ספרו המפורסם ביותר של המשורר והמאייר האמריקאי-יהודי, שֶל סילברסטיין. הספר המקורי יצא לאור בשנת 1964 ותורגם ליותר מ-30 שפות. גרסתו העברית של הספר הוצאה על ידי "אדם" הוצאה לאור, בירושלים, בשנת 1980, בתרגומו של יהודה מלצר.
עלילת הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]
עלילת הספר נסבה אודות אהבתו הגדולה של עץ כלפי ילד ונכונותו של העץ להעניק ללא תנאי. העץ פונה אל חברו כ"ילד" גם כאשר הילד גדל, מתבגר ומזדקן.
כאשר הילד היה קטן, הוא שיחק עם העלים של העץ, טיפס על הגזע, התנדנד על הענפים ואכל את פרותיו של העץ. כשהילד היה מתעייף, הוא היה נרדם בצלו של העץ. אך כשהילד גדל, הוא חדל לבקר את העץ לתקופה ארוכה.
כשהוא חוזר כנער מתבגר, מזמין אותו העץ שוב לאכול מתפוחיו ולהתנדנד על ענפיו; אך הילד רוצה כסף כדי לקנות דברים וליהנות. העץ מציע לו למכור את תפוחיו בעיר, וכך להרוויח כסף. הילד קוטף את תפוחיו של העץ כדי למכרם.
אחרי תקופה ארוכה נוספת חוזר הילד כאדם מבוגר; הוא עסוק מדי מכדי לטפס על העץ ולשחק בענפיו, ורצונו הוא לבנות בית לעצמו כדי שיוכל להקים משפחה. העץ מציע שייקח את ענפיו כדי לבנות מהם בית, וכך עושה הילד.
הילד חוזר אל העץ פעם נוספת כגבר בגיל העמידה, עצוב ומריר; הוא מבקש לעצמו סירה כדי לשוט בה למקום אחר. העץ מציע שיכרות את גזעו כדי לבנות ממנו סירה, וכך עושה הילד. מהעץ נותר רק גדם. כמו מפגשים קודמים ביניהם כשהעץ נתן מעצמו לילד, גם מפגש זה מסתיים במילים "והעץ היה מאושר".
הילד מגיע אל העץ בפעם האחרונה כאדם זקן מאוד. העץ אומר לו בעצב שלא נותר לו דבר לתת, כי כעת הוא רק גדם; אך הילד לא מבקש לעצמו דבר מלבד מקום לשבת ולנוח - ואת זה הגדם יכול לתת. גם מפגש זה, והסיפור כולו, מסתיים במילים "והעץ היה מאושר".
סמליות הסיפור[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערכת היחסים הנרקמת בין העץ המעניק לבין הילד הפכה סמל לאהבה ללא תנאי.
בגרסתו האנגלית המקורית של הספר, ההתייחסות אל העץ היא בלשון נקבה (she, her וכו'), כלומר, הזכר (ילד, נער, גבר) הוא הלוקח והמקבל, והאישה היא המעניקה הנותנת והמקריבה עד לכליונה. עובדה זו עוררה תרעומת בקרב פמיניסטיות שראו בו ספר מאצ'ואיסטי, המאפיין את המנטאליות הגברית כלקיחה ואת זו הנשית כנתינה.[1]
משל לקיימות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחום נוסף שבו לספר יש משמעות סמלית הוא האיזון הביולוגי וחמדנותו של האדם לסביבתו. בעולם קיימים מינים מסוג הטרוטרוף ומינים מסוג אוטוטרוף. ההטרוטרופים מוכרחים לצרוך מזון באמצעות תרכובת אורגנית, מן החי ומן הצומח, כדי להתקיים. לעומתם האוטוטרופים מייצרים את מזונם בכוחות עצמם ובכמה שיטות. העצים והצמחים הם אוטוטרטפים. הצומח ובכללם העצים מספק לאדם מזון, כלי עבודה, חומרי בנייה, מחסה בפני כוחות הטבע וגם חומרי הסקה ובעירה. העצים בטבע אינם דורשים דבר מבני האדם, ההטרוטרופים. כאשר האדם עושה שימוש בחלקים צנועים ומדודים ולפרקי זמן מרווחים, העץ יכול לרפא את הפגיעה, שנעשתה דרך השימוש, בעצמו. בכל נקודת גיזום נוצרים ענפים חדשים או תפרחת חדשה. בכל קטיף של פרי נוצרת המשכיות לפרי של השנה הבאה. כל עוד האנושות הייתה צעירה הדרישות לקבל מהעץ את פרותיו ולעשות שימוש בענפיו היו מדודים. בהתנהלות אנושית כזו, העץ ידע לטפל בפגיעה הקלה ולהחלים. עם השנים ידעה האנושות גידול דמוגרפי. גידול זה הביא את האנושות לחפש פתרונות לצרכים הטבעיים של האדם. לאכול, לחסות במחסה, להדליק אש או לבנות כלים ומכשירים. בני האדם הבינו כי העץ יכול לתת, והכל. הוא לא ידרוש דבר בתמורה. הטכנולוגיה וההתפתחות המדעית הגבירה את השימוש במשאבי הטבע, אותם מייצג בסיפור העץ. ככל שהתבגרה האנושות, השימוש הפך לאגרסיבי ובפרקי זמן שלא אפשרו לטבע לשקם את עצמו. השימוש האגרסיבי גרם למשאבי הטבע להפוך ליבשים ובלתי יעילים, כדוגמת גדם העץ אשר יכול לשמש רק כמקום ישיבה, אך שאר יכולותיו ופרותיו המרובים הושחתו. השימוש שעושה הסופר בעץ נועד להציג את דרכה המורכבת של האנושות באופן בו היא מחסלת את משאבי הטבע, כדי לספק את דרישותיה הבלתי מוגבלת של האנושות. הסופר עושה שימוש בעץ מכיוון שעץ הוא מרכיב המוכר לכל אחד והכחדתו נראית לעין כל אדם. הגדם יכול להוות משל לכל משאב טבע שהשימוש האגרסיבי חיסל אותו.
העץ הפולני[עריכת קוד מקור | עריכה]
"העץ הפולני" הוא פרודיה בעברית שכתב דניאל גולדשטיין על בסיס עלילת הספר "העץ הנדיב". בפרודיה נוהג העץ בסטריאוטיפיות המיוחסת בתרבות הישראלית לנשים פולניות: הוא מגלה דאגה לילד ומבקש ממנו להתלבש ולנעול את נעליו, מפציר בו לאכול כי הוא "נראה עייף" וקובל כי אינו מבקרו. בספר המקורי מסתיים כל מפגש ב"העץ היה מאושר", אך בפרודיה העץ נותר מריר; רק בסוף הסיפור, למרבה האירוניה, העץ מאושר.
העץ שקובע גבולות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תפנית פארודית בעלילה מופיע בספר "העץ שקבע גבולות בריאים"[2][3].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרית בן ישראל, העץ הנדיב, מה אומרים האיורים?
- הקראת "העץ הנדיב" בקולו של של סילברסטיין (באנגלית)
- העץ הנדיב, באתר "דףדף"
אנה הולמס, רבקה גלצ'ן, הניו יורק טיימס, "העץ הנדיב": נפלא או זוועה?, באתר הארץ, 12 באוקטובר 2014- העץ הפולני, דניאל גולדשטיין.
הניו יורק טיימס, הגיע הזמן שנדבר על הספר "העץ הנדיב", באתר הארץ, 23 באוקטובר 2019
- יעל אינגל, האם העץ הנדיב היה סתם חסר עמוד שדרה?, "הספרנים": בלוג הספרייה הלאומית, 14.5.2023
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ellen Handler Spitz, “Classic Children's Book.” American Heritage 50, no. 3 (May/June 1999): 46
- ^ Topher Payne, The Tree Who Set Healthy Boundaries, a parody alternate ending for Shel Silverstein's The Giving Tree
- ^ נטע הלפרין, סוף אלטרנטיבי ל"העץ הנדיב" מציע לכם להיות הורים קצת פחות נדיבים, באתר הארץ, 25 בנובמבר 2021