הרמאפרודיטוס הישן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרמאפרודיטוס הישן
Κοιμώμενος Ερμαφρόδιτος
Borghese Hermaphroditus Louvre Ma231.jpg
פַּסל ג'ובאני לורנצו ברניני (המזרן שעליו מונח הפסל)
תאריך יצירה תקופת האימפריה הרומית (המזרן פוסל בשנת 1620)
טכניקה וחומרים שיש
ממדים בס"מ 169 רוחב × 89 עומק
מספר יצירה Ma 231 עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום מוזיאון הלובר
פריז שבצרפת
קואורדינטות 48°51′37″N 2°20′15″E / 48.860339°N 2.337599°E / 48.860339; 2.337599
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרמאפרודיטוס הישןיוונית: Κοιμώμενος Ερμαφρόδιτος) הוא פסל שיש רומי עתיק, המבוסס על פסל יווני מן המאה השנייה לפני הספירה ומתאר את הרמאפרודיטוס. הוא מוצג במוזיאון הלובר בפריז.[1]

המקור המיתולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הרמאפרודיטוס

הרמאפרודיטוס הוא בנם של הרמס ואפרודיטה (שמו הוא הלחם של שמותיהם), המתואר במיתולוגיה היוונית ובספר השישי בשיר האפי מטמורפוזות של אובידיוס. בשיטוטיו נתקל הרמאפרודיטוס בבריכתה של נימפת הים סלמקיס שניסתה לפתות אותו. לאחר שסירב הערימה עליו סלמקיס וקפצה עליו בזמן שהתרחץ בבריכה, תוך שהיא נצמדת אליו בחוזקה ומתפללת לאלים כי גופיהם לא יפרדו לעולם והם יהפכו לאחד. משאלתה התגשמה, גופה הוטמע בתוך גופו והם הפכו לאדם אחד, גופו גוף נערה ואיבר מינו זכרי. בצערו, הטיל הרמאפרודיטוס קללה על מי הבריכה, כך שכל מי שירחץ בהם מעתה יעבור את השינוי שעבר עליו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הרמאפרודיטוס הישן" הוא העתק מתקופת האימפריה הרומית של פסל ארד שנוצר על ידי פסל הלניסטי בשם פוליקלס בערך בשנת 155 לפני הספירה. פסל הארד המקורי מוזכר בספר תולדות הטבע שכתב פליניוס הזקן ויצא לאור החל משנת 77 לספירה. הנושא משקף את הטעם לעירום רפוי, אלמנט ההפתעה ותיאטרליות שכולם הוערכו בסוף התקופה ההלניסטית וברומא העתיקה.

הפסל התגלה ברומא ליד מרחצאות דיוקליטיאנוס בשנת 1608. הוא היה אחת מיצירות המופת הנערצות ביותר של אוסף בורגזה במאות ה-17 וה-18. בשנת 1619 הורה הקרדינל שיפיונה בורגזה לפסל ג'ובאני לורנצו ברניני לגלף את המזרן שעליו מונח השיש העתיק. היצירה הגיעה למוזיאון הלובר בשנת 1807 לאחר שנרכשה, יחד עם שאר אוסף בורגזה, על ידי נפוליאון בונפרטה מגיסו של שיפיונה, הנסיך קמילו בורגזה.

העתק נוסף מן המאה השנייה נמצא בשנת 1781 ותפס את מקומו של המקורי בגלריה בורגזה. העתק רומי שלישי התגלה בשנת 1880 ומוצג ב"מוזיאון הרומי הלאומי" (אנ'). עותקים עתיקים נוספים נמצאים בגלריית אופיצי בפירנצה, במוזיאוני הוותיקן ברומא ובארמיטאז' בסנקט פטרבורג.

תיאור היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה מיועדת לצפייה בשני שלבים: במבט מאחור, הרושם הראשון הוא של גוף חושני המביא אדם לחשוב שהדמות היא עירום נשי על פי מסורת ההלניסטית. רושם זה מוגבר על ידי התנוחה הפתלתלה. מבט מן הצד השני מביא אז הפתעה, וחושף את אופיה האנדרוגיני של הדמות באמצעות הריאליזם הגס ביותר. השילוב האוטופי הזה של שני המינים מתפרש לעיתים כיצירה שובבה למחצה, ארוטית למחצה, שנועדה להמחיש תובנות פילוסופיות וכלליות יותר על אהבה.[1]

עותקים עתיקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרמאפרודיטוס הישן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]