השביט הגדול של 1882

**C/1882 R1-A (שבר A)**
	תצלום של השביט כפי שנראה מקייפטאון מאת דיוויד גיל (אנ')
כוכב האם
כוכב אם	שמש
מידע כללי
סוג	שביט
קטגוריה	שביט ארוך מחזור
תאריך גילוי	ספטמבר 1882
מאפיינים מסלוליים
ציר חצי-ראשי	76.7326733 יחידה אסטרונומית
אקסצנטריות	0.999898 (1600); 0.999889 (2200)
זמן הקפה	652 שנים (1600); 615 שנים (2200) ימים
	מהירות מסלולית
‑ מקסימלית	459 ק"מ/שנייה
נטיית מסלול	142°

השביט הגדול של 1882, המסומן רשמית C/1882 R1 או 1882 II או 1882b, הוא כוכב שביט ארוך-מחזור שהפך לבהיר מאוד בספטמבר 1882. הוא נמנה במשפחת שביטי קרויץ - משפחת שביטים העוברים בפריהליון בטווח של $1\,R_{\odot }$ (רדיוס שמש) מהפוטוספירה של השמש.^[3]^[4] בפריהליון שלו היה השביט בהיר דיו כדי להיראות ליד השמש בשמי היום.^[5]

גילוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השביט הופיע בשמי הבוקר של ספטמבר 1882. דיווחים מצביעים על כך שהוא נראה לראשונה כבר ב-1 בספטמבר 1882, מכף התקווה הטובה וממפרץ גינאה, ובמהלך הימים הבאים דיווחו עורכי תצפיות רבים בחצי הכדור הדרומי על השביט החדש.

האסטרונום הראשון שרשם תצפיות על השביט היה ויליאם הנרי פינלי (William Henry Finlay),^[6] העוזר הראשי במצפה הכוכבים המלכותי בקייפטאון, דרום אפריקה. תצפיתו של פינלי ב-7 בספטמבר בשעה 16:00 שעון גריניץ'^[5] הייתה גם תגלית עצמאית, והוא דיווח שלכוכב השביט הייתה בהירות נראית לכאורה של כ-3, וזנב באורך של כמעלה.

השביט התבהר במהירות, ובתוך ימים ספורים הפך לעצם בהיר במיוחד. האסטרונום של הוד מלכותה בכף, דייוויד גיל (אנ'), דיווח ב-18 בספטמבר שצפה בכוכב השביט עולה דקות ספורות לפני השמש ותיאר אותו כ"הגרעין היה אז ללא ספק יחיד, וקוטרו בוודאי מתחת ל-4 דקות קשת; למעשה, כפי שתיארתי אותו, הוא דומה מאוד לכוכב בעל בהירות נראית 1 שנראה לאור יום."^[7] 4 אינץ' הם 4/60 דקות קשת, ודקת קשת היא 1/60 מעלות.

פריהליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשנראה לראשונה התקרב השביט במהירות לפריהליון. בפריהליון, השביט נמצא במרחק של 480,000 קילומטרים (0.0032 יחידות אסטרונומיות) מפני השמש.^[4] מחקרים מסלוליים שלאחר מכן קבעו כי מדובר בכוכב שביט "מחכך שמש", כזה שעובר קרוב מאוד לפני השטח של השמש. במשך שעות רבות משני צידי מעבר הפריהליון שלו, השביט היה נראה בקלות בשמי היום ליד השמש. הוא הגיע לבהירות נראית מוערכת של 17-.

זמן קצר לאחר שהגיע לפריהליון ב-17 בספטמבר, השביט ביצע מעבר שמש. בכף, פינלי צפה בכוכב השביט בעזרת מסנן צפיפות נייטרלי ממש עד לרגע המעבר, כאשר השמש "רתחה סביבו". פינלי ציין כי השביט נעלם מהעין בפתאומיות רבה, ולא ניתן היה לראות ממנו זכר על פני השמש.^[8]

לאחר הפריהליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מעבר בפריהליון מסלולו, עבר השביט בשמים חשוכים, ולמרות שדעך עם התרחקותו מהשמש הוא נשאר אחד מהעצמים הבולטים בשמים. ב-30 בספטמבר, עורכי תצפיות, כולל פינליי^[7] ואדוארד ברנרד, החלו להבחין שגרעין השביט מוארך^[4] ושבור לשני כדורי אור בהירים בולטים,^[7] ועד 17 באוקטובר היה ברור כבר כי הוא אכן נשבר^[4] לחמישה שברים לפחות.^[7] תצפיתנים דיווחו שהבהירות היחסית של השברים השתנתה^[4] מיום ליום.

באמצע אוקטובר, השביט פיתח אנטי-זנב (Anti-tail) בולט, שהצביע לעבר השמש. אנטי-זנבות הם תופעה שכיחה למדי של כוכבי שביט, ונובעת מגיאומטריית מסלול הנותנת מראה של זנב המפנה לכיוון השמש, למרות שחומר יכול אך ורק להתרחק מהשמש.

הגרעין הגיע לגודלו הנראה המרבי בדצמבר 1882.^[7] השביט דעך בהדרגה, אך למרות הפיצול שלו הוא נשאר גלוי לעין בלתי מזוינת עד פברואר 1883. התצפית הוודאית האחרונה של השביט בוצעה ב-1 ביוני 1883 על ידי בנג'מין גולד (Benjamin Apthorp Gould) בקורדובה.^[4]^[9]

מחקרי מסלול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים על מסלול השביט הראו כי השביט הגדול של 1882 נע בנתיב כמעט זהה לשביטים הגדולים הקודמים שנראו כ-C/1843 D1 ו-C/1880 C1.^[4] שביטים אלה גם הופיעו לפתע בשמי הבוקר ועברו בפריהליון קרוב מאוד לשמש.^[4] אחד ההסברים היה ששלושתם היו למעשה אותו שביט, עם תקופת מסלול שהתקצרה באופן דרסטי בכל מעבר פריהליון.^[4] עם זאת, מחקרים הראו שההסבר בלתי קביל, שכן תקופת ההקפה של שביט זה היא 772 ± 3^[4] שנים והאחרים הן 600–800 שנים.

היינריך קרויץ חקר את מסלוליהם של שלושת השביטים הגדולים, ופיתח את הרעיון ששלושת השביטים הם שברים של שביט אב גדול בהרבה, שהתפרק במעבר פריהליון מוקדם יותר. הפיצול של השביט הגדול של 1882 עצמו אישש שהטענה סבירה. כעת סוברים שהשביט הגדול של 1882 הוא שבר של X/1106 C1,^[3] ושביט דו טויט (C/1945 X1) ושביט איקייה-סקי^[10] (C/1965 S1) הם שני שברי-אחויות. ייתכן שהשביט הגדול של 371 לפני הספירה היה מקור הקבוצה.^[11]^[12]

הוכח כי השביטים C/1843 D1, C/1880 C1, C/1882 R1, C/1887 B1, C/1963 R1, C/1965 S1 ו-C/1970 K1 הם כולם בני משפחה הידועה כשביטי קרויץ, ושכולם שברים משביט אב אחד. המודלים הנוכחיים אינם תומכים בהשערה הנפוצה בספרות הקודמת כי השביט המפורסם משנת 372 לפני הספירה הוא למעשה האב האולטימטיבי של ה-Sungrazers. השביט של 372 לפני הספירה מזוהה לעיתים קרובות עם אריסטו, אשר יחד עם אחרים מתקופתו, תיאר את השביט הזה בכתביו. עם זאת, אריסטו היה בן שתים עשרה בלבד בזמן הופעת השביט וההיסטוריון, קליסתנס מאולינתוס, שגם כתב עליו נולד עשר שנים לאחר הופעתו. לפיכך, אין לקחת את הדיווחים שלהם כעל עדי ראייה. יתר על כן, אין אזכור של השביט בספרות הסינית של אותה תקופה. במקום זאת, השביט של פברואר 423 או של פברואר 467 עם תקופות מסלול של כ-700 שנים נחשב כעת לאב הסביר של משפחת השביטים. שברים של השביט הגדול של 1882 אמורים לחזור בסביבות 2487 (A) עד 2719 (D).^[3]

מראי מקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

Burke-Gaffney, M. W. (April 1968), "Copeland and Lohse and the Comet, 1882 II", Journal of the Royal Astronomical Society of Canada, 62: 49, Bibcode:1968JRASC..62...49B
Gill, David (1883a), "On Mr. Finlay's pre-perihelion observations of the Great Comet 1882 II", Astronomische Nachrichten, 105 (5): 71, Bibcode:1883AN....105...71G, doi:10.1002/asna.18831050505
Gill, David (April 1883b), "note on the nucleus of the Great Comet (b) 1882", Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, 43 (6): 319–321, Bibcode:1883MNRAS..43..319G, doi:10.1093/mnras/43.6.319a
Kreutz, Heinrich (October 1883), "Ephemeris of the Great Comet, b 1882", The Observatory, 6: 311, Bibcode:1883Obs.....6..311K
Kronk, Gary W. (December 2003), Cometography, Cambridge, UK: Cambridge University Press, ISBN 0-521-58505-8, retrieved 8 September 2007
Plummer, William Edward (March 1889), "The great comet of September 1882", The Observatory, 12: 140–142, Bibcode:1889Obs....12..140P
Sekanina, Zdeněk; Chodas, Paul W. (July 2007), "Fragmentation Hierarchy of Bright Sungrazing Comets and the Birth and Orbital Evolution of the Kreutz System. II. The Case for Cascading Fragmentation", The Astrophysical Journal, 663 (1): 657–676, Bibcode:2007ApJ...663..657S, doi:10.1086/517490, S2CID 56347169
Tebbutt, John (March 1904), "The great comet of 1882", The Observatory, 27: 133–134, Bibcode:1904Obs....27..133T

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא השביט הגדול של 1882 בוויקישיתוף

Cometography.com
Clerke, Agnes M. (1908). "Plate III. The Great Comet of September 1882". A popular history of astronomy during the nineteenth century. London: Adam & Charles Black.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² Horizons output. "Barycentric Osculating Orbital Elements for (C/1882 R1-A)". Retrieved 2023-08-31. (Solution using the Solar System's barycenter (Sun+Jupiter). Select Ephemeris Type:Elements and Center:@0)
^ "Horizons Batch for (C/1882 R1-A) on 2498-03-21" (Perihelion occurs when rdot flips from negative to positive). JPL Horizons. Archived from the original on 2023-08-31. Retrieved 2023-08-31.
^ ¹ ² ³ Sekanina & Chodas 2007
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ Plummer 1889
^ ¹ ² Tebbutt 1904
^ Gill 1883a
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Gill 1883b
^ Kronk 2003
^ Kreutz 1883
^ Burke-Gaffney 1968
^ Marsden B.G. (1967), "The Sungrazing Comet Group", The Sungrazing Comet Group I, The Astronomical Journal, vol. 72, p. 1170, Bibcode:1967AJ.....72.1170M, doi:10.1086/110396
^ Marsden B.G. (1989), "The Sungrazing Comet Group II", The Sungrazing Comet Group II, The Astronomical Journal, vol. 98, p. 2306, Bibcode:1989AJ.....98.2306M, doi:10.1086/115301

[BOOE-1] ¹ ² Horizons output. "Barycentric Osculating Orbital Elements for (C/1882 R1-A)". Retrieved 2023-08-31. (Solution using the Solar System's barycenter (Sun+Jupiter). Select Ephemeris Type:Elements and Center:@0)

[HB-2] "Horizons Batch for (C/1882 R1-A) on 2498-03-21" (Perihelion occurs when rdot flips from negative to positive). JPL Horizons. Archived from the original on 2023-08-31. Retrieved 2023-08-31.

[SC2007-3] ¹ ² ³ Sekanina & Chodas 2007

[Plummer_1889-4] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ ⁸ ⁹ ¹⁰ Plummer 1889

[Tebbutt1904-5] ¹ ² Tebbutt 1904

[6] Gill 1883a

[Gill1883b-7] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Gill 1883b

[8] Kronk 2003

[9] Kreutz 1883

[10] Burke-Gaffney 1968

[11] Marsden B.G. (1967), "The Sungrazing Comet Group", The Sungrazing Comet Group I, The Astronomical Journal, vol. 72, p. 1170, Bibcode:1967AJ.....72.1170M, doi:10.1086/110396

[12] Marsden B.G. (1989), "The Sungrazing Comet Group II", The Sungrazing Comet Group II, The Astronomical Journal, vol. 98, p. 2306, Bibcode:1989AJ.....98.2306M, doi:10.1086/115301

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]