השיבה לחיפה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
השיבה לחיפה
عائد إلى حيفا
מבוסס על "השיבה לחיפה" מאת ע'סאן כנפאני
בימוי קאסם האוואל
הופק בידי סרטי אל-ארד
שחקנים ראשיים פול מאטר
חנא אל חאג' אלי
כריסטין סקורן
ג'מאל סולימאן
מונטר ח'ילמי
סאלים מוסא
עלי פאוואחי
חוסיין לובאני
סלאח עיאש
הקרנת בכורה 1982
משך הקרנה 92 דקות
שפת הסרט ערבית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט דרמה עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

השיבה לחיפה הוא סרטו של הבמאי קאסם האוואל (Kasem Hawal), שיצא לאקרנים בשנת 1982 בהפקת סרטי אל-ארד. הסרט מבוסס על הנובלה "השיבה לחיפה" של ע'סאן כנפאני שיצאה לאור ב-1969.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

"השיבה לחיפה" היה ספרו האחרון של כנפאני והוא עוסק במפגש בין פליטים ערבים שחזרו לביתם שבחיפה לאחר מלחמת ששת הימים, ובין משפחה יהודית ניצולת שואה המתגוררת בביתם.

הסרט הופק במימון פלסטיני ונחשב לסרט הפלסטיני העלילתי הראשון, על אף שהבמאי קאסאם הוואל אינו פלסטיני אלא עיראקי. הסרט מומן כולו באמצעות תרומות שנאספו על ידי החזית העממית לשחרור פלסטין. הסרט צולם בצפון לבנון במחוז טריפולי. שלושה חודשיים לפני תחילת הצילומים, ההפקה הפיצה קמפיין מודעות לגבי הסרט במחנה הפליטים נהר אל-בארד ובמחנה הפליטים אל בדאווי (אנ'). הצילומים לסרט לוו בשיתוף פעולה נרחב בין כל תושבי האזור. בסצנת הפתיחה המתארת את הגירוש השתתפו כ-4000 ניצבים מכל הגילאים שהם תושבי האזור תוך כדי שהם מביאים עימם תלבושות ואביזרים: פלסטינים מהמחנות הביאו עימם בגדים ישנים מלפני הגירוש, אזרחים תרמו מכוניות ישנות ודייגים לבנונים תרמו את סירותיהם לצילומים[1].

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיד וצפייה הם זוג פלסטינים שנאלצו לנטוש את ביתם ואת תינוקם, בן חמישה חודשים, בשכונת חליסה בחיפה במאורעות 1948. זוג מניצולי השואה נכנס לגור בביתם, והם מאמצים את התינוק ומגדלים אותו כיהודי. בשנת 1967, לאחר כיבוש הגדה המערבית במלחמת ששת הימים, מחליטים בני הזוג הפלסטינים לחזור לבקר בדירתם בחליסה ולבדוק מה עלה בגורל התינוק. בדירתם מקבלת את פניהם מרים, בעלת הבית החדשה. היא מקבלת את פניהם בלבביות ואף מבטיחה שהם יוכלו לפגוש את בנם, ח'לדון-דוב, ולאפשר לו לבחור עם מי לחיות: עם משפחתו הביולוגית או עם משפחתו המאמצת. כאשר ח'לדון-דוב מגיע לדירה, הוא מתעמת עם הוריו על כך שהפקירו אותו ואת ביתם ועל שלא נשאו נשק ונלחמו. במקביל לעלילה המרכזית מתקיימת עלילת משנה שבמרכזה עומד פארס אללבדה, שעזב את ביתו ביפו ב-1948. גם הוא חוזר לבקר בביתו הישן, ולהפתעתו הוא מגלה שמשפחה ערבית גרה בביתו, והיא שמרה על תמונתו של אחיו השאהיד בדר, וקראה לאחד הילדים על שמו.

הערכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר "מרחב ספרותי ערבי-עברי" פורסם מאמר של מחמוד כיאל אודות היצירה, והוא מציין שהיא מן החשובות שביצירות הפלסטיניות, והיא עוסקת במספר סוגיות המעסיקות את החברה הפלסטינית לאחר 1948. הסוגיה הראשונה היא "התבוסה" במלחמת העצמאות ואובדן הבית, נושא זה בא לידי ביטוי בעלילה בעימותים של סעיד עם בניו, ח'לדון-דוב וח'אלד, המאשימים את דור הוריהם בכניעה. הסוגיה השנייה היא המאבק על ארץ ישראל, הבאה לידי ביטוי בעלילה בדמותו של ח'לדון-דוב, ילדם הפלסטיני של ציפה וסעיד שגדל וחונך כיהודי במשפחה יהודית ומשרת בצה"ל. הסוגיה השלישית, המשתקפת מדמותו של אללבדה, דנה בקשר בין הפזורה הפלסטינית לבין אלו שנשארו לגור בתוך מדינת ישראל[2].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Return to Haifa - A film by Kassem Hawal, באתר "פסטיבל הסרט הפלסטיני", מאורכב באתר Wayback Machine, ‏2014 (באנגלית).
  2. ^ חנן חבר ומחמוד כיאל, מרחב ספרותי ערבי-עברי, עמ' 87–97, באתר כותר.