לדלג לתוכן

החזית העממית לשחרור פלסטין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
החזית העממית לשחרור פלסטין
الجبهة الشعبية لتحرير فلسطين
סמל החזית העממית: מפת ארץ ישראל המנדטורית על רקע הצבע האדום, המסמל את הסוציאליזם
סמל החזית העממית: מפת ארץ ישראל המנדטורית על רקע הצבע האדום, המסמל את הסוציאליזם
מדינה מדינה פלסטינית עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסד ג'ורג' חבש עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים אבו עלי מוסטפא, אחמד סעדאת
תקופת הפעילות 1967–הווה (כ־57 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
אידאולוגיות לאומיות פלסטינית
מרקסיזם-לניניזם
קומוניזם
אנטי-ציונות
הפרדת הדת מהמדינה
פתרון המדינה האחת
נוצרה מתוך תנועת הלאומיים הערבים
סיעות שהתפצלו החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטיןהחזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין
החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכלליתהחזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית
החזית העממית לשחרור פלסטין - מבצעים חיצוניים
מיקום במפה הפוליטית שמאל רדיקלי
ארגונים בינלאומיים International Communist Seminar
צבעים רשמיים אדום עריכת הנתון בוויקינתונים
נציגויות בפרלמנטים
המועצה המחוקקת הפלסטינית
3 / 132
pflp.ps
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

החזית העממית לשחרור פלסטיןערבית: الجبهة الشعبية لتحرير فلسطين; תעתיק מדויק: אלג'בהה אלשעביה לתחריר פלסטין, ובאנגלית: Popular Front for the Liberation of Palestine – PFLP) היא מפלגה וארגון טרור פלסטיני מרקסיסטי-לניניסטי אשר חבר באש"ף. הארגון נוסד על ידי ג'ורג' חבש וודיע חדאד, ב-11 בדצמבר 1967.

הארגון ביצע פיגועים רבים שבהם נרצחו ונפצעו מאות ישראלים ואחרים. בין היתר הוא ביצע את רצח רחבעם זאבי ולקח חלק במתקפת הפתע על ישראל לצד החמאס והג'יאהד האסלאמי. מדינת ישראל[1] וכן ארצות הברית, אוסטרליה, יפן והאיחוד האירופי מחשיבים את החזית כארגון טרור.

אידאולוגיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
פוסטר של החזית העממית לאחד במאי, יום הפועלים: הצבע האדום והפטיש מסמלים את הפן הסוציאליסטי באידאולוגיה של החזית העממית, בעוד הרובה מייצג את הפן המיליטנטי

החזית העממית קמה מאיחוד של כמה ארגוני שמאל פלסטיניים חילוניים ובראשית דרכה שילבה אידאולוגיה מרקסיסטית-לניניסטית ולאומיות פלסטינית, ושמה דגש על מעמד הפועלים הפלסטיני. מטרתה המוצהרת של החזית העממית: "שחרור פלסטין כולה במאבק מזוין והקמת מדינה פלסטינית דמוקרטית וסוציאליסטית". בניגוד לארגוני הטרור הפלסטיניים האחרים, החזית העממית אינה רואה את המאבק להשמדת ישראל כמאבק דתי או לאומי, אלא כחלק ממהפכה רחבה יותר נגד ה"אימפריאליזם המערבי". החזית העממית רואה בחיסול מדינת ישראל אמצעי לדחיקת האימפריאליזם מן המזרח התיכון ולמיגורם של המשטרים הערביים שהם, לתפיסתה, משטרים בורגניים ודיקטטוריים המתרפסים בפני הקפיטליזם המערבי. משום כך מעוניינת החזית גם בהפלת משטרי המלוכה השמרניים כמו בירדן ובמרוקו.

ב-1953 ייסד ג'ורג' חבש את "תנועת הלאומיים הערבים" בהשפעת חוויותיו ממלחמת העצמאות, במטרה להפוך את החברה הערבית מחברה נחשלת לחברה מודרנית. הארגון פעל מתוך רגשות לאומיים והשקפה מהפכנית כזו של צ'ה גווארה, ואימץ את רעיונות החילון, הסוציאליזם והמאבק המזוין. סניפים של התנועה קמו במדינות ערב השונות ופעלו באופן מחתרתי. ב-1967 הקים הארגון חוליית לוחמים שהתאחדה עם החזית לשחרור פלסטין של אחמד ג'יבריל וארגון נוסף בשם "נוער למען הנקמה", ליצירת "החזית העממית לשחרור פלסטין" בהנהגת ג'ורג' חבש.

קבוצת חמושים של החזית העממית בירדן, 1969

עד 1968 אימן הארגון כמה אלפי לוחמים, בין השאר בבסיס אימונים בעיר סלט שבירדן. סיוע כספי הגיע מסוריה, שם הקים הארגון את מפקדתו, ומברית המועצות. הארגון קיבל גם סיוע כספי ומשפטי מפרנסואה ז'נו, בנקאי שווייצרי תומך הנאציזם שנהג לממן ארגוני טרור ערביים. עיתון בשם "אל-הדף" (בערבית: "המטרה") החל לצאת בעריכת דובר הארגון, ע'סאן כנפאני. בשנות ה-60 וה-70 התפרסם הארגון בעקבות סדרה של חטיפות מטוסים ותקיפות מטוסים, ובהן תקיפת מטוס אל על בציריך ב-18 בפברואר 1969.

במהלך 1968 פרש מהארגון פלג אשר הקים את ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין - המפקדה הכללית בראשות אחמד ג'יבריל. ב-1969 פרש מהארגון פלג נוסף והקים את החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין בראשות נאיף חוואתמה ויאסר עבד רבו. ב-1978 נהרג בידי המוסד מנהיג החזית העממית ודיע חדאד. חדאד היה מפקד הזרוע המבצעת והיה מעורב בפעולות טרור של הארגון, אך הוא הודח על ידי ג'ורג' חבש בעקבות יחסיהם העכורים, והוא אף הואשם כסוכן מטעם הק.ג.ב..

בתחילת דרכה התנגדה החזית העממית לכל פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני שיביא לשתי מדינות בין הים התיכון לירדן. החל משנת 1971 ניכר בארגון תהליך התמתנות, שהוביל לפרישה של בעלי הקו הניצי מהארגון. עם זאת, הארגון לא הסכים להכיר בישראל ופרש מאש"ף לאחר קבלת "תוכנית השלבים" ביולי 1974, ועם נציגי ארגונים אחרים הקים את "חזית הסירוב". בשלהי שנות ה-80 חזר הארגון לשורות אש"ף. הארגון הצטרף לאש"ף והיה השני בגודלו לאחר הפת"ח.

כמו כל הארגונים החילוניים שהיו מאוגדים תחת אש"ף, הארגון היה יעד למאבקי שליטה ואף לאלימות מצד ארגונים איסלאמיים בשנות ה-80, ובראשם ארגון אל-מוג'מע בראשות אחמד יאסין (ארגון שיהווה לקראת סוף העשור המסד לארגון הטרור חמאס ויאסין יהיה מייסדו). יאסין עצמו הסית פעמים רבות נגד הארגון ופעיליו בטענה שארגון חילוני בהנהגתו של נוצרי לא יכול להוביל את ההתנגדות האיסלאמית. באמצע שנות ה-80 המאבקים הגיעו לשיאם במאבק השליטה על אוניברסיטת אל-אזהר בעזה. פעילים של יאסין אף הכו מכות קשות את ד"ר רבאח מהנא, פעיל בכיר בארגון וסגן ראש אגודת הרופאים במוסד, ושברו את גפיו.

שנות התשעים ועד היום

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר חתימת הסכמי אוסלו בספטמבר 1993 נטל החזית העממית אחריות על שלושה פיגועים רצחניים בין אוקטובר 1993 למרץ 1994, שכללו רצח בוואדי קלט, באזור ראשון לציון וליד שער שכם[2]. בשנות התשעים פחתה התמיכה העממית בארגון מסיבות שונות: החזית העממית התנגדה להסכמי אוסלו ומתחה ביקורת על הרשות הפלסטינית, בעקבות חתימת ההסכמים התנתקה החזית פעם נוספת מאש"ף. הארגון החרים את הבחירות לרשות הפלסטינית ב-1996, החמאס זכה לאהדה בזכות פיגועי התאבדות מוצלחים, ונפילת ברית המועצות יחד עם עליית האסלאמיזם בעולם הערבי היטיבו עם ארגונים כגון הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני. השקפותיה של החזית העממית התמתנו, מאוחר יותר שיקמה את יחסיה עם ערפאת ב-1999 ושבה לשורות אש"ף.

במאי 2000 פרש ג'ורג' חבש מתפקיד המזכ"ל בעקבות מצבו הבריאותי, והוחלף על ידי אבו עלי מוסטפא. מוסטפא ארגן פיגועי טרור במהלך האינתיפאדה השנייה, שכללו פיצוץ מכוניות תופת, פיגועי ירי, הנחת מטעני חבלה וירי פצצות מרגמה. הוא נהרג בסיכול ממוקד ב-21 באוגוסט 2001 ברמאללה, והוחלף על ידי אחמד סעדאת. על שמו של מוסטפא נקראה הזרוע הצבאית של החזית העממית – "גדודי אבו עלי מוסטפא". כנקמה על הריגת מוסטפא, הורה המזכ"ל החדש לחוליית הארגון להתנקש בשר התיירות רחבעם זאבי (17 באוקטובר 2001). בעקבות לחץ ישראלי ובין-לאומי נעצרו סעדאת והורגי זאבי על ידי הרשות הפלסטינית ונכלאו ביריחו בפיקוח בין-לאומי. ב-14 במרץ 2006, כאשר הפקחים עזבו, הם נתפסו בידי ישראל ב"מבצע הבאת ביכורים". סעדאת יושב בכלא הישראלי אך עדיין עומד בראש הארגון.

ב-2006 השתתפה החזית העממית בבחירות לרשות הפלסטינית וזכתה ב-4.2% מהקולות, שזיכו אותה ב-3 מושבים מתוך ה-132 במועצה המחוקקת הפלסטינית. מלבד סעדאת, לחזית העממית הנהגה פוליטית היושבת ברשות הפלסטינית ובסוריה, ותשתית מבצעית קטנה יחסית ברשות הפלסטינית. עיקר פעילותה בשנים שמאז מעצרו של אחמד סעדאת היא שיגור רקטות קסאם מרצועת עזה ושיתוף פעולה עם ארגוני טרור אחרים במסגרת ועדות ההתנגדות העממית.

בעשור הראשון של המאה ה-21 קיבל הארגון את עקרון שתי המדינות ואת אפשרות המשא ומתן, אך הוא עדיין דבק בהתנגדותו להסכמי אוסלו ואינו מוכן לוותר על זכות השיבה של הפליטים הפלסטיניים. כמה מפעילי המפלגה הוחזקו בידי ישראל במעצר מינהלי, בהן אחמד קטאמש, שהיה עצור מעל 8 שנים במצטבר[3] וחברת המועצה המחוקקת הפלסטינית חאלדה ג'ראר, שנעצרה אף היא לתקופות ארוכות.

במאי 2021 שירות הביטחון הכללי טען שמיליוני אירו שתרמו סוכנויות סיוע וארגונים לא ממשלתיים הפועלים באירופה לפלסטינים למטרות סיוע הומניטרי, הועברו לארגון החזית העממית, שהשתמש בהם לצורכי טרור[4][5]. ב-22 באוקטובר 2021 הכריז שר הביטחון בני גנץ על שישה ארגוני חברה אזרחית פלסטיניים כארגוני טרור[6]. משרד הביטחון מסר שפעילי החזית העממית הועסקו בארגונים בתפקידי שטח וניהול, והסתירו את שיוכם לארגון החזית העממית[7]. ההחלטה התקבלה לאחר פעילות משותפת של השב"כ והמטה הלאומי ללוחמה כלכלית בטרור, ואושרה על-ידי גורמים משפטיים של ממשלת ישראל.

ביולי 2022 לאחר בדיקה ממושכת הבהירו מדינות האיחוד האירופי התורמות כי החלטת שר הביטחון וטענות השב"כ אינן מבוססות ושהן יחזרו לתמוך בארגוני החברה האזרחית הפלסטינים[8].

באוקטובר 2023, השתתפו מחבלי הארגון במעשי הטבח והחטיפה בעוטף עזה[9]. לאחר מכן השתתפו גם במלחמת חרבות ברזל בשיגור רקטות לעבר ישראל ולחימה קרקעית נגד צה"ל שנכנס לרצועה.

פיגועים ופעולות בולטות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

במישור הטקטי, החזית העממית דוגלת בפעולות טרור ראוותניות המושכות את תשומת לב התקשורת ומפנות את דעת הקהל העולמית אל הסוגיה הפלסטינית, כמו חטיפת מטוסים ופיגועים במקומות ואירועים מרכזיים.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ 14 ארגונים - ברשימה לביצוע הפקודה למניעת טרור, דבר, 14 באוקטובר 1980
  2. ^ Fatal Terrorist Attacks in Israel Since the Declaration of Principles, 24 September 2000, The Israeli ministry of foreign affairs
  3. ^ עמירה הס, שב"חית - צב מאצר - אל"מ יאיר קולס, קצין המודיעין של פיקוד מרכז, חתום על צו מעצר מינהלי מלא שגיאות תוכן ומחיקות טיפקס, באתר הארץ, 8 במאי 2011
  4. ^ יואב זיתון, שב"כ: ארגון החזית העממית רימה ארגונים באירופה וקיבל מיליוני אירו שנוצלו לטרור, באתר ynet, 6 במאי 2021
  5. ^ נחשף בחקירת שב"כ: כספים מאירופה שנועדו לפעילות הומניטארית הוסטו למימון, באתר שרות הביטחון הכללי, ‏6 במאי 2012
  6. ^ צו המאבק בטרור (הכרזה שחבר בני אדם הוא ארגון טרור) (תיקון), התשפ"ב-2021, ילקוט הפרסומים 9693, 21 באוקטובר 2021
  7. ^ יואב זיתון, עינב חלבי, שישה ארגונים מהחזית העממית הוכרזו כארגוני טרור: "שיוכם הוסתר מסיבות ביטחוניות", באתר ynet, 22 באוקטובר 2021
  8. ^ האירופאים דוחים רשמית את טענות ישראל לגבי הארגונים הפלסטינים, אורן זיו, שיחה מקומית, 12 ביולי 2022
  9. ^ 1 2 "עשו דבר שלא יעשה": עקב הטבח האכזרי, מעמדו של חמאס ביו"ש נפגע?, באתר מעריב אונליין, 13 באוקטובר 2023
  10. ^ אבי כהן, ארבעה הרוגים בפיגוע בצומת גהה, באתר ynet, 25 בדצמבר 2003
  11. ^ אפרת וייס, החזית העממית תכננה להתנקש ברב עובדיה, באתר ynet, 17 באפריל 2005
  12. ^ שלומי דיאז, הפלסטינים: בכירים בחזית העממית ובג'יהאד האיסלאמי חוסלו על ידי צה"ל, באתר הידברות, ‏12 באוקטובר 2023
  13. ^ שלומי הלר, ינון שלום יתח‏, ירי בוצע לעבר תחנת משטרה בירושלים, שני שוטרים נפצעו, אחד מהם קשה מאוד, באתר וואלה, 12 באוקטובר 2023
  14. ^ משה נוסבאום, ‏פיגוע ירי בירושלים: שני שוטרים נפצעו קשה וקל, באתר ‏מאקו‏, 12 באוקטובר 2023
  15. ^ לירן תמרי, אלישע בן קימון, עינב חלבי, פיגוע ירי בירושלים: שני שוטרים נפצעו, אחד מהם במצב קשה, באתר ynet, 12 באוקטובר 2023