השריפים של לונדון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שני שריפים נבחרים מדי שנה לסיטי של לונדון על ידי חברות הליבריינס - אחד מאיגודי המקצוע או המסחר של העיר לונדון.

כיום לשריפים חובות סמליות בלבד, אך בעבר לנושאי המשרה הייתה אחריות שיפוטית חשובה. הם פעלו במסגרת בית הדין הפלילי המרכזי, אולד ביילי, מאז החל תפקידו המקורי כבית המשפט של העיר ומידלסקס.

תולדות המשרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

תואר השריף, או 'ריב הפלך' (Shire Reeve), התפתח בתקופה האנגלו-סקסית של ההיסטוריה האנגלית. ה'ריב' היה נציג המלך בעיר, עיירה או פלך, אשר היה אחראי לגביית מיסים ואכיפת החוק באזור. לשריפים היו גם תפקידים שיפוטיות בבתי המשפט בעיר.

עד שנת 1130 מונו השריפים ישירות על ידי המלך, עד אשר העיר לונדון השיגה מידה של שלטון עצמי באמצעות אמנה שהוענקה על ידי הנרי הראשון, אשר בה נכללה הזכות לבחור שריף משלה, זכות שאושרה באמנת 1141 על ידי המלך סטיבן. על פי אמנתו של הנרי, לשריפים של לונדון יש את זכות השיפוט גם על המחוז השכן מידלסקס, תמורת 300 ליש"ט לשנה לכתר עבור הפריבילגיה[1].

צעד זה של הנרי לא הפך את המחוז לתלוי בעיר לונדון, אלא מאותה תקופה נראו העיר לונדון ומידלסקס כאזור מנהלי אחד[2].

בשנת 1189, התקבע שנושא משרת ראש העיר ישמש גם בתור שופט ראשי עבור הסיטי של לונדון (בנוסח ערים אירופאיות בחלק מהזמן כמו רואן ולייז'); שינוי זה אושר מחדש על ידי אמנה שהוענק על ידי המלך ג'ון בשנת 1215. מכיוון שכך, השריפים הועברו לתפקיד פחות בכיר בניהול העיר, והפכו לכפופים לראש העיר. נושא משרת ראש העיר (לימים הלורד ראש העיר של לונדון) כיהן בדרך כלל כשריף לפני שהיה ראש עירייה, ובשנת 1385 קבעה המועצה המשותפת של לונדון כי כל ראש עיריית לורד לעתיד היה צריך "להיות בעבר שריף כדי שיוכל להישפט בנוגע לממשלו, ושפע לפני שהוא משיג את האחוזה לראשות העיר". מסורת זו נמשכת עד היום[3].

בשנת 1889 הוגבלה סמכות השיפוט של השריפים רק לעיר לונדון. חוק השלטון המקומי, 1888, הקים משרד חדש של השריף הגבוה של מידלסקס, שמונה באותה צורה של מחוזות אנגלים וולשיים אחרים. במקביל, נכללו החלקים המאוכלסים ביותר במידלסקס במחוז לונדון החדש, שעד אז היה לו שריף גבוה משלה[4].

תחום השיפוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחום השיפוט של הנבחרים מהמאה ה-7 (למעט בין השנים 1067 עד 1132) משתרע על הקילומטר המרובע של העיר לונדון.

בשנת 1132 קבע הנרי הראשון כי לשריפים של לונדון יש את זכות השיפוט גם על המחוז השכן מידלסקס, תמורת 300 ליש"ט לשנה לכתר עבור הפריבילגיה[5].

הרחבתו של תפקיד השריף הגבוה מלונדון רבתי העניקה לו שליטה על אזורים רבים מלונדון רבתי, המאגדת חלקים מכמה מחוזות ישנים, ובמיוחד מידלסקס.

תהליך המינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי "מנהג של שימוש בימי קדם בעיר",[6] שני השריפים נבחרים באולם כל קיץ בהסכמת כלל הליברמנים, אלא אם כן נדרשת הצבעה מהקומה תוך ארבעה עשר יום. הקצינים החוזרים באולם המשותף הם מקליט לונדון (השופט הבכיר של "ביילי הזקנה") והשריפים היוצאים. השריפים הנוכחיים הם פרופ' אלדר פרופסור מיכאל מיינלי ומר כריסטופר הייוורד[7].

מגורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות שירותם, השריפים מתגוררים באולד ביילי, בית הדין הפלילי המרכזי, כך שאחד מהם תמיד יכול להיות נציג בחבר השופטים.

רשימת השריפים של לונדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל

P London bus.png

פורטל לונדון הוא שער לכל הערכים והנושאים אודות לונדון. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים בלונדון על כל רבדיה: גאוגרפיה, היסטוריה, חברה, תרבות ועוד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא השריפים של לונדון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ [1]
  2. ^ [2]
  3. ^ [3]
  4. ^ "The Local Government Bill". The Times. London. 17 במאי 1888. p. 8. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ [4]
  6. ^ Howell et al., p. 191
  7. ^ "Election Results". City of London. אורכב מ-המקור ב-11 באוקטובר 2016. נבדק ב-28 בספטמבר 2018. {{cite web}}: (עזרה)