התסמונת המיאלודיספלסטית
 | |
| תחום |
המטולוגיה  |
|---|---|
| טיפול |
|
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine | article/207347 |
| DiseasesDB | 8604 |
| MeSH | D009190 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | D46 |
| ICD-11 |
XH7PK9 |
| ICD-O | Myelodysplastic syndrome |
  | |
תסמונת מיאלודיספלסטית (באנגלית: Myelodysplastic syndrome או בקיצור MDS; כונתה בעבר: פרה-לוקמיה), היא אוסף מצבים המטולוגים המאופיינים בייצור לא יעיל של תאי דם מהשורה המילואידית, ובסיכון לחלות בלוקמיה מיאלואידית חריפה (AML).
השכיחות של MDS נעה בין 2.1–12.6 מקרים ל-100,000, ותלויה בגיל החולה - ככל שהחולה מבוגר יותר כך הסיכוי לאבחן MDS עולה. המחלה עצמה מאופיינת בהתנוונות של מח העצם, ויכולה להיות ראשונית (אידיופתית) או שניונית (למשל, כתוצאה מחשיפה סביבתית או תעסוקתית לקרינה או לבנזן) וטיפול כימותרפי (קרוי גם therapy related MDS). לרוב המחלה השניונית נוטה להיות קשה יותר מהראשונית מאחר שהיא נוטה להתפתח במקרים רבים יותר ל-AML (לויקמיה מיאלואידית חריפה).
MDS היא מחלה חד-שבטית (מונוקלונאלית) אשר מאופיינת בהתרבות משמעותית של תאים במח העצם שלא מצליחים לצאת אל הדם ההיקפי. מח העצם עשיר בתאים שעברו שינויים מורפולוגיים שונים ופתולוגיים, אשר יכולים להיות משורה אחת או יותר, בעוד שבדם הפריפרי יש ציטופניה (מיעוט של כל או חלק מסוגי תאי הדם השונים). בחלק גדול מהמקרים מופיעות הפרעות כרומוזומליות אופייניות.
תסמין קליני
[עריכת קוד מקור | עריכה]התסמינים הקליניים ברובם אינם ספציפיים, וקשורים בעיקר לציטופניה בדם. חלק מהתסמינים יהיו:
- אנמיה - עייפות, חולשה.
- נויטרופניה - שכיחות גדולה יותר לזיהומים.
- טרומבוציטופניה - עליה בסיכוי לדימומים כתוצאה מספירה נמוכה של טסיות.
- הגדלה של הטחול ב-20% מהמקרים. הגדלה של הכבד לא שכיחה.
רבים מהחולים לא מציינים תסמינים קליניים כלשהם (א-סימפטומטיים) והמחלה מתגלה במהלך בדיקות דם רוטיניות- לצורך האבחנה כאמור, יש לשלול אנמיה, תרומבוציטופניה או לויקופניה מסיבות אחרות, וכן למצוא שינויים דיספלסטיים במח העצם.
גנטיקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תסמונת -5q
[עריכת קוד מקור | עריכה]תסמונת -5q היא תת-סוג של MDS שמאופיין במחיקה מבודדת של הזרוע הארוכה של כרומוזום 5 (del(5p)). המחיקה מערבת גנים רבים, ביניהם RPS14, miR-145, ו-miR-146a. החסר החלקי בגן RPS14 פוגע בשורה האריתרואידית וגורם לאנמיה מאקרוציטית, והחסרים ב-miR-145 וב-miR-146a משפיעים על התמיינות המגהקריוציטים וגורמים לתרומבוציטוזיס.[1] בהתאם, המטופלים מתייצגים עם אנמיה מקרוציטית, תרומבוציטוזיס ומגהקריוציטים לא תקינים במח העצם.[2] התסמונת קשורה לסיכון נמוך יותר להתקדמות ל-AML מסוגי MDS אחרים,[3] והיא מציגה תגובה טובה יותר לטיפול בלנלידומיד מהם.[4]
סיווג תתי המחלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סיווג ארגון הבריאות העולמי (WHO)
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי מערכת הסיווג של ארגון הבריאות העולמי (WHO), שעודכנה בשנת 2022, התסמונות המיאלודיספלסטיות מחולקות ל-5 קטגוריות:
- MDS עם דיספלזיה של שורה יחידה (MDS-SLD): כולל אנמיה רפרקטורית (דיספלזיה של השורה האריתאואידית), נויטרופניה רפרקטורית (דיסרגנולופואזיס) ותרומבוציטופניה רפרקטורית (דיסמגהקריוציטופואזיס).
- MDS עם סידרובלאסטים טבעתיים (MDS-RS): מחולק ל-MDS-RS עם דיספלזיה של שורה יחידה או של מספר שורות.
- MDS עם דיספלזיה של מספר שורות (MDS-MLD).
- MDS עם עודף בלאסטים (MDS-EB): מחולק ל-MDS-EB-1 (עד 10% בלאסטים במח העצם) ו-MDS-EB-2 (עם 10-19% בלאסטים במח העצם).
- MDS עם del(5q).
- MDS ללא סיווג (MDS-U).
- ציטופניה רפרקטורית של הילדות.
סיווג FAB
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 1974–1975 סווגו תתי הסוגים של מחלה זו על ידי ה-FAB (French American British classification) ל-5 קבוצות:
- אנמיה רפרקטורית- פגיעה בשורה האדומה בלבד ללא בלאסטים גבוהים בדם או במח העצם (לא מתפתח ללויקמיה חריפה).
- אנמיה רפרקטורית עם סידרובלסטים- מופיעה טבעת סידרובלסטית אופיינית בתוך התאים, לא מתפתח ללויקמיה חריפה.
- אנמיה רפרקטורית עם עודף בלאסטים (בין 5%- 20%)
- אנמיה רפרקטורית עם רמות בלאסטים שבין 21-30% (מעל 20% כיום, זוהי לויקמיה חריפה ולכן דירוג זה אינו רלוונטי)
- לויקמיה מיאלומונוציטית כרונית - יש מונוציטוזיס (ריבוי של מונוציטים) בדם ההיקפי- CMML.
מבין תת-הקבוצות האמורות, הפרוגנוזה הגרועה ביותר היא באנמיה רפרקטורית עם רמות בלאסטים שבין 21%–30%. דירוג ה-FAB שימש פתולוגים וקלינאים במשך כ־20 שנה, כאשר החל משנת 1997 פורסם דירוג חדש המתבסס גם על אחוז הבלאסטים במח העצם, מאפיינים ציטוגנטיים ועוד. החל מ-2008 פרסם ארגון WHO דירוג חדש המבוסס על ממצאים גנטיים נוספים.
טיפול
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים האחרונות[דרושה הבהרה] משתמשים במערכת הסיווג IPSS, אשר מעניקה "נקודות" לכל חולה בהתבסס על שלושה מאפיינים עיקריים:
- אחוז הבלאסטים במח העצם
- סוג ההפרעה הכרומוזומלית (למשל, חוסר בכרומוזום 20q, או בכרומוזום 5. חוסר בכרומוזום 7 – מונוזמיה 7- היא בעלת פרוגנוזה גרועה יחסית להפרעות כרומוזומליות אחרות)
- מספר הציטופניות- באופן כללי, כאשר יש אנמיה בלבד, ללא לויקופניה או תרומבוציטופניה, הפרוגנוזה נחשבת טובה יותר.
הטיפול במרבית המקרים כולל מתן עירויי דם וטסיות, אנטיביוטיקה, Epo (אריתרויפויטין- לחידוש תאי הדם האדומים) ומתן פקטורי גדילה כגון G-CSF. אצל חולים צעירים ניתן לטפל באמצעות השתלת מח העצם. שלוש תרופות חדשות אושרו לאחרונה על ידי ה-FDA באשר לטיפול ב-MDS:
- decitabine – חומר הגורם להיפומתילציה (שינוי אפי-גנטי) של הגן שעומד בבסיס המעבר ללויקמיה.
- 5-azacytidine – בדומה ל-decitabine. הישרדות ממוצעת של 21 חודשים בהשוואה ל-decitabine.
- lenalidomide – נגזרת של תלידומיד, יעילה לחולים בעלי חוסר בכרומוזום- 5q ("תסמונת 5q").
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Rami S. Komrokji, Eric Padron, Benjamin L. Ebert, Alan F. List, Deletion 5q MDS: molecular and therapeutic implications, Best Practice & Research. Clinical Haematology 26, 2013-12, עמ' 365–375 doi: 10.1016/j.beha.2013.10.013
- ^ Azim Mohamedali, Ghulam J. Mufti, Van-den Berghe's 5q- syndrome in 2008, British Journal of Haematology 144, 2009-01, עמ' 157–168 doi: 10.1111/j.1365-2141.2008.07447.x
- ^ Antonella Bruzzese, Enrica Antonia Martino, Francesco Mendicino, Eugenio Lucia, Virginia Olivito, Isabella Capodanno, Antonino Neri, Fortunato Morabito, Ernesto Vigna, Massimo Gentile, Myelodysplastic syndromes del(5q): Pathogenesis and its therapeutic implications, European Journal of Haematology 112, 2024-06, עמ' 860–869 doi: 10.1111/ejh.14181
- ^ Xin-Yue Lian, Zhi-Hui Zhang, Zhao-Qun Deng, Pin-Fang He, Dong-Ming Yao, Zi-Jun Xu, Xiang-Mei Wen, Lei Yang, Jiang Lin, Jun Qian, Efficacy and Safety of Lenalidomide for Treatment of Low-/Intermediate-1-Risk Myelodysplastic Syndromes with or without 5q Deletion: A Systematic Review and Meta-Analysis, PloS One 11, 2016, עמ' e0165948 doi: 10.1371/journal.pone.0165948
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.