ויה פלמיניה

ויה פלמיניה (בלטינית: Via Flaminia) היא דרך רומאית עתיקה, אשר הובילה מרומא אל חוף הים האדריאטי. הדרך הובילה לערים ארימינום (רימיני של היום) ואנקונה, והייתה הדרך המרכזית לצפון איטליה בימי הקיסרות הרומית. דרך זו והדרך לדרום, ויה אפיה, היו הדרכים המרכזיות ברומא העתיקה. דרכים אלו הוקמו על מנת להקל את תנועת הצבא, ולאפשר את השליטה על שטחים מחוץ למחוז לאטיום. בהמשך נבנו לאורך דרכים אלו קולוניות של חיילים רומאים משוחררים. הדרך חצתה את האפנינים ואיפשרה הובלת יבולי התבואה מעמק הפו לרומא.

שמה של הדרך מושאל לרחובות ולאתרים ברומא ובערים אחרות בהם עברה הדרך העתיקה. הכביש הראשי בין רומא ופאנו, העובר בתוואי דומה לזה של הדרך העתיקה, מכונה גם הוא ויה פלמיניה.

תולדות הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויה פלמיניה נבנתה על ידי המדינאי הרומי גאיוס פלאמיניוס, בזמן כהונתו כקנסור בשנת 220 לפנה"ס. בתקופת הקיסרות הרומית הדרך שופצה לעיתים קרובות. במסגרת השיפוץ הכולל שהוביל אוגוסטוס קיסר בדרכים באיטליה, חולקה האחריות על הדרכים לשיפוץ בין חברי הסנאט. אוגוסטוס לקח על עצמו את שיפוץ ויה פלמיניה, בנה מחדש את כל הגשרים עליהם עברה הדרך מלבד שניים, והקים שערי ניצחון לכבודו. השער שהקים בארימינום עומד על תלו עד היום, והוא שער הניצחון העתיק ביותר שהשתמר עד היום. בשנת 77 הקיסר אספסיאנוס בנה את מעבר פורלו, (ראו תמונה), מעבר תת-קרקעי החוצה את נהר קנדיליאנו במחוז מארקה. על פי כתובות שנמצאו בדרך, גם הקיסר טראיאנוס שיפץ מספר גשרים לאורך ויה פלמיניה.

בימי הביניים המוקדמים הדרך נקראה ויה רוונה, על שם העיר רוונה, ששימשה בתקופה זו כבירתה של האימפריה הרומית המערבית, כבירת הממלכה האוסטרוגותית וכמרכז ביזנטי חשוב. לאחר רצח האקסרך (Eξαρχος) האחרון של רוונה בידי הלומברדים ונפילת האקסרכיה של רוונה בשנת 751, הדרך לא הייתה בשימוש במשך תקופה ארוכה. הדרך שופצה באופן חלקי בתקופת הרנסאנס, ומאז הייתה בשימוש עד היום. כיום אחד הכבישים הראשיים מרומא אל הים האדריאטי (SS3) עובר בתוואי הישן של ויה פלמיניה.

מסלולי הדרכים הקשורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המסלול העתיק של הדרך
בצבע כחול - הדרך המקורית, בצבע סגול - הדרך החדשה :via Flaminia nova
דרכי ההמשך מויה פלמיניה צפונה (באדום): ויה אמיליה, שהגיעה עד פיאצ'נצה, וויה פוסטומיה, שהגיעה עד אקוויליה