וילהו פטר ננונן

וילהו פטר ננונן
	וילהו פטר ננונן
לידה	6 במרץ 1883; קואופיו, הדוכסות הגדולה של פינלנד, האימפריה הרוסית
פטירה	17 בפברואר 1960 (בגיל 76); הלסינקי, פינלנד
מקום קבורה	בית הקברות הייטניימי
מדינה	פינלנד
השכלה	Hamina Cadet School
השתייכות	צבא האימפריה הרוסית; צבא פינלנד
תקופת הפעילות	1901–1947 (כ־46 שנים)
דרגה	גנרל
תפקידים בשירות
	ראש ההגנה
פעולות ומבצעים
	מלחמת רוסיה-יפן; מלחמת העולם הראשונה; מלחמת האזרחים הפינית; מלחמת העולם השנייה (מלחמת החורף, מלחמת ההמשך)
עיטורים
	הצלב הגדול של מסדר צלב החירות (6 במרץ 1943); מסדר אנה הקדושה דרגה שנייה עם חרבות (1917); מסדר סטניסלאב הקדוש דרגה שנייה עם חרבות (1916); Memorial medal of the Continuation War (1957); קצין במסדר הכוכב של רומניה (1917); מסדר החרב - מפקד הצלב הגדול (1932); מסדר צלב העיט, דרגה 2 (1932); צלב הברזל, דרגה שנייה (1941); Medal of Merit of the Cadet Corps (1951); Memorial medal of the Winter War (1940); Cross of Liberty, 2nd Class (1918); Mannerheim Cross 2nd Class (8 בינואר 1945); Cross of Liberty, 1st Class with star (1942); Memorial medal of the War of Liberation (1918); Cross of Liberty, 1st Class (1940); מפקד במסדר הוורד הלבן של פינלנד (1920); צלב הברזל, דרגה ראשונה (1943) ;

וילהו פטר ננונן (בפינית: Vilho Petter Nenonen;‏ 6 במרץ 1883 – 17 בפברואר 1960) היה גנרל פיני שהשתתף במלחמת האזרחים הפינית, מלחמת החורף ומלחמת ההמשך. כיהן למשך תקופה קצרה כשר ההגנה של פינלנד, ולמשך כשנה כמפקד העליון של הצבא הפיני.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ננונן נולד ב-6 במרץ 1883, בקואופיו שהשתייכה אז לאימפריה הרוסית. ב-1901 הוא התגייס לצבא האימפריה הרוסית ולמד בבית הספר לתותחנים מיכאילובסקי. הוא נשלח למנצ'וריה להשתתף במלחמת רוסיה-יפן, אולם בפועל לא לקח חלק בקרבות. לאחר המלחמה הוצב בבריגדת התותחנים המזרח-סיבירית ה-4. במהלך מלחמת העולם הראשונה, פיקד על גדוד ארטילריה שהוצב במבצר פיוטר הגדול באולנד. הוא סיים את המלחמה בדרגת פודפולקובניק. לקראת סיום המלחמה הכריזה פינלנד על עצמאות, וכמעט מיד פרצה בה מלחמת אזרחים בין הצבא האדום שנתמך בידי ברית המועצות לצבא הלבן שנתמך בידי הקיסרות הגרמנית. ננונן הצטרף לצבא הלבן, ולאחר המלחמה הפך לחייל בצבא הפיני הסדיר והועלה לדרגת אברסטי. הוא סייע בהקמת חיל הארטילריה של הצבא הפיני החדש.

ב-1920 הוא מונה למפקד חיל הארטילריה הפיני. ב-1923 הוא הועלה לדרגת גנרל מאיור. ב-16 באוגוסט של אותה שנה הוא מונה לשר ההגנה. הוא כיהן בתפקיד עד 18 בינואר 1924. ב-7 באוגוסט של אותה שנה הוא מונה למפקד הצבא. הוא כיהן בתפקיד עד 16 באפריל 1925. ב-1930 הוא הועלה לדרגת גנרל-לויטננט. בין 1937–1940 הוא כיהן כראש מועצת החימוש של משרד ההגנה. במהלך מלחמת החורף הוא היה חבר במועצה הצבאית העליונה. כמו כן הוא נשלח לארצות הברית במטרה לשאת ולתת על מכירת נשק לצבא הפיני.

ב-1941 הוא הועלה לדרגת גנרל ומונה למפקד חיל הארטילריה. הוא כיהן בתפקיד במהלך מלחמת ההמשך כנגד ברית המועצות. הוא המשיך לכהן בתפקיד גם לאחר סיום המלחמה. ב-1947 הוא פרש מהצבא. הוא נפטר בהלסינקי ב-17 בפברואר 1960.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא וילהו פטר ננונן בוויקישיתוף

וילהו פטר ננונן באתר הגנרלים של מלחמת העולם השנייה