ויליאם רפאר

ויליאם רפאר
William Rappard
לידה	22 באפריל 1883; ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	29 באפריל 1958 (בגיל 75); ז'נבה, שווייץ
מדינה	שווייץ
מקום קבורה	Cemetery of Genthod
השכלה	אוניברסיטת הרווארד
מעסיק	אוניברסיטת ז'נבה
תפקיד	חבר במועצה הלאומית של שווייץ
מפלגה	Ring of Independents
פרסים והוקרה	doctor honoris causa from the University of Lyon (1946)

וִילְיַאם עמַנוּאֶל רַפָּאר (באנגלית: William Emmanuel Rappard; 22 באפריל 1883 – 29 באפריל 1958) היה אקדמאי, כלכלן ודיפלומט שווייצרי.

רפאר היה מייסד שותף של המכון לתארים מתקדמים ללימודים בינלאומיים (אנ') (כיום IHEID), פרופסור להיסטוריה כלכלית באוניברסיטת ז'נבה, רקטור אוניברסיטת ז'נבה ב-1926,^[1] מנהל מדור המנדט של מזכירות חבר הלאומים^[2] (וחבר בוועדת המנדטים הקבועה (אנ') במשך כל 18 שנות חייה הפעילה), ונציג שווייץ בארגון העבודה הבין-לאומי (ILO), וכן בארגון האומות המאוחדות (או"ם) ובשגרירות ארצות הברית.

ראשית חייו

ויליאם עמנואל רפאר נולד בניו יורק להורים שווייצרים.^[3] אביו עבד כנציג של תעשיות שווייצריות שונות בארצות הברית. רפאר עבר לשווייץ בגיל 17.^[3] ויליאם רפאר סיים את לימודיו באוניברסיטת הרווארד בשנת 1908. בשנים 1908–1909 המשיך את לימודיו באוניברסיטת וינה, אז באימפריה האוסטרו-הונגרית.^[4]

קריירה

רפאר היה עוזר פרופסור לכלכלה באוניברסיטת הרווארד מ-1911 עד 1913.^[3] ב-1913 התמנה לפרופסור באוניברסיטת ז'נבה. הוא עבד במזכירות חבר הלאומים. הוא התפטר מהמזכירות ב-1924, והפך לסגן הרקטור באוניברסיטת ז'נבה.^[5] הוא מונה לחבר "יוצא דופן" בוועדת המנדטים הקבועה, והשתתף במושב הראשון שלו בוועדה ביוני 1925.^[5] הוא כיהן בוועדה למשך שארית חייו.^[5] לפי ההיסטוריונית סוזן פדרסן, רפאר היה "הדמות המובילה" בוועדה.^[5] רפאר נבחר לחברה הפילוסופית האמריקאית ב-1941.^[6]

אינטרנציונליזם

רפאר היה אינטרנציונליסט, שהאמין ששיתוף פעולה בינלאומי יכול להתגבר על מחלוקות בין מדינות, ושאפשר לשלוט ב"עמים ילידים" לטובתם ולא שמעצמות קולוניאליות ישלטו בהם למטרתם.^[7] רפאר לא היה אנטי-אימפריאליסט.^[7] הוא לא חשב שהשטחים בשיטת המנדטים של הליגה מוכנים לממשל עצמי, כשהוא מרמז על אנשים "נחשלים".^[7] בתקופתו כמנהל מדור המנדטים של מזכירות הליגה, ראפר התעמת לעיתים קרובות עם המזכיר הכללי אריק דראמונד (אנ').^[7] לדברי ההיסטוריונית סוזן פדרסן, "רפאר הצליח להחדיר למדור המנדטים ולוועדת המנדטים מידה של עצמאות ואידיאליזם משלו".^[7]

רפאר היה חבר בנציגויות דיפלומטיות שונות של שווייץ, כולל שירות עם המשלחת השווייצרית לוועידת השלום בצרפת שסיימה את מלחמת העולם הראשונה. הוא עשה רושם עז על הנשיא וודרו וילסון והיה בעל השפעה רבה לשכנע את הנשיא האמריקאי לבחור בז'נבה כמטה של חבר הלאומים החל משנת 1920. המטה של ארגון הסחר העולמי בז'נבה, שווייץ (מרכז ויליאם רפאר (אנ'), שנבנה כדי לשכן את ארגון העבודה הבינלאומי) ו"דרך ויליאם רפאר" בבלוויו (שווייץ) (אנ'), קרויים על שמו.

רפאר היה מייסד שותף ומנהל של המכון לתארים מתקדמים ללימודים בינלאומיים בז'נבה בשנת 1927 עם ההיסטוריון הכלכלי פול מאנטו. רפאר בעצמו נשא את נאום הפתיחה ב-1 באפריל 1947 לוועידת מונט פלרין. בטקס נכחו כמה מההוגים הכלכליים הגדולים בעולם. הוא לא התנצל על קידום הרעיונות של לודוויג פון מיזס, ושל האסכולה האוסטרית, שדגלה כעקרון הראשי שלה חזרה לסחר חופשי ללא הפרעה. יש לנטוש את הרעיונות הישנים של דוגמטיות וחוסר סובלנות, כדי שהשווקים שיהיו פתוחים וחופשיים, כך טען, יהיו מסוגלים לתפקד כרגיל. היה מקבץ של גולים מהפשיזם והנאציזם שהתגודדו בעיר החופשית ז'נבה. רפאר הביא חוקרים אורחים, וליברלים קלאסיים שחיפשו חופש אינטלקטואלי. לפרידריך האייק ואחרים במושבה הכלכלית השווייצרית הנושא נראה בבירור מאבק ישר בין כוחות הטוטליטריות לאלה של החירות והליברליזם החברתי. ברחבי אירופה ההתערבות של המדינות הציבה בעיה לניהול הממשל המצומצם. אגודת מונט פלרין (אנ') האינטלקטואלית, שכוננה על ידי פון מיזס, האייק ואחרים, עליה להתבסס, כך אמר, על עקרונות היזמות החופשית; אבל במקום זאת ממשלות השתמשו בכוח המשטרה כדי לפתור בעיות כמו אבטלה והיעדר ביטוח סוציאלי. הודות לנדיבותה של קרן רוקפלר, הצליח המכון לתארים מתקדמים לשרוד את האקלים הכלכלי הקשה של שנות ה-30 של המאה ה-20.

רפאר היה אינטרנציונליסט שהאמין בזכויות אדם תוך דחיה מוחלטת של המשטרים הנאצים לשעבר והקומוניסטיים הנוכחיים, זכויות שאותם תיאר מיד במחקר מעמיק, "משבר הדמוקרטיה". לאנשים היה מעט אמון בדרך קדימה, הוא התנצח; רעיון שהוא חקר מאוחר יותר ב"פעולה אנושית" (1949) מאת פון מיזס.

בשנים 1920–1925 היה מנהל אגף המנדטים של חבר הלאומים בז'נבה. ואחר כך היה חבר בוועדת המנדטים הקבועה, 1925–1929. הוא גם היה חבר במשלחת השווייצרית לכנסים של חבר הלאומים, 1928–1939. בשנים 1927–1939, פרסם רפאר כמה ספרים אינטלקטואליים על המצב הבינלאומי. ב"בעיות של שלום" הוא ניסה להגדיר את השילומים ואת מערכת הוועידות הבינלאומית של דיפלומטיה ומאזן הכוחות. והוא היה עורך של מספר מאמרים ב"המשבר העולמי".

העקרונות העיקריים של הליברליזם הכלכלי הקלאסי שהוא קידם היו כאלה שהיו רדומים בתקופה סוערת של יחסים בינלאומיים. רפאר טען שסחר חופשי והגירה חיוניים כדי להביא יציבות ושגשוג כלכליים לאירופה ולאמריקה. ללא תלות הדדית ניכרת בין מדינות, תחרות בין מדינות תעכב את התחרותיות העסקית. יש לאפשר למשפט הבינלאומי לשגשג בסביבה של שיתוף פעולה. יתר על כן, חבר הלאומים צריך להיתמך על ידי מוסדות בינלאומיים קבועים שיכולים לאכוף מערכת משפטית על-לאומית לקידום שלום ומסחר כאחד. רק מערכת כזו יכולה למנוע חזרה על האסון של 1914–1918, הוא אמר לאסכולה של כלכלנים באוניברסיטת שיקגו בשנת 1936. את רעיונותיו ירשו האייק ומילטון פרידמן, הכלכלנים הפוליטיים המובילים של התקופה שלאחר המלחמה בקפיטליזם האמריקאי.

רפאר חזה שהקולקטיביזם העודף של ברית המועצות יגרום לכלכלה לקרוס תחת משקלה. ב"סוד השגשוג האמריקאי", הוא ניסה לפענח את הסיבות לתפוקה גבוהה אמריקאית ולהצלחה תעשייתית ודחק באירופה ללמוד ממנה.

לפי ההיסטוריונית סוזן פדרסן, רפאר היה "גדול, אדום פנים, מתולתל, ועליז בלי סוף... הוא היה יעיל, כישרוני ותלת-לשוני בלי להתאמץ... והייתה לו רשת נרחבת של חברים בינלאומיים ליברליים".^[2]

רפאר היה ידיד של חיים ויצמן ונכח הן בחנוכת האוניברסיטה העברית ב-1925, והן בחנוכת מכון ויצמן ב-1949.^[8]

מכתביו

International Relations as Viewed from Geneva (1925)
The Post-War Economic problems and solutions for Poland, Austria, and Czechoslovakia (1931)
The Geneva Experiment (1931)
The Business Corporations of Massachusetts: Study of the history of Economics and Law Compared; Thesis at the Faculty of University degrees.
The Common Menace of Economic and Military Armaments (1936)
The Government of Switzerland (1936)
The Individual and the State in the Evolution of the Swiss Constitution (1936)
The Crisis of Democracy (1938)
The Quest for Peace since World War Two (1940)
Pennsylvania and Switzerland: The Origins of the Swiss Constitution (1941)
Collective Security in Swiss Experience, 1291–1948
To what do we owe the Economic superiority of the United States?
The Future of Peace according to Cordell Hull (1944)
Switzerland the Organisation of Europe (1950)
The Secret of American Prosperity (1955)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ויליאם רפאר בוויקישיתוף

("Défenseur des libertés, serviteur de son pays et de la Communauté internationale" בארכיון Wayback Machine (אורכב 05.03.2016)) (ICRC)
Works by or about William Rappard at Internet Archive
Hülsmann, Jörg Guido (2007). Mises: The Last Knight of Liberalism. Ludwig Von Mises Institute. p. 686. William Emmanuel Rappard.

ביאורים

הערות שוליים

^ Hülsmann, Jörg Guido (2007). Mises: The Last Knight of Liberalism. Ludwig von Mises Institute. p. 686. ISBN 978-1610163897. William Emmanuel Rappard.
^ ¹ ² Pedersen, Susan (2015). The Guardians: The League of Nations and the Crisis of Empire. Oxford University Press. p. 1. doi:10.1093/acprof:oso/9780199570485.001.0001. ISBN 978-0199570485.
^ ¹ ² ³ Pedersen, Susan (2015). The Guardians: The League of Nations and the Crisis of Empire. Oxford University Press. pp. 52–53. doi:10.1093/acprof:oso/9780199570485.001.0001. ISBN 978-0199570485.
^ Richard M. Ebeling (בינואר 2000). "William E. Rappard: An International Man in an Age of Nationalism". Foundation for Economic Education. אורכב מ-המקור ב-2010-03-08. {{cite web}}: (עזרה)
^ ¹ ² ³ ⁴ Pedersen, Susan (2015). The Guardians: The League of Nations and the Crisis of Empire. Oxford University Press. p. 59. doi:10.1093/acprof:oso/9780199570485.001.0001. ISBN 978-0199570485.
^ "APS Member History". search.amphilsoc.org. נבדק ב-2023-04-25.
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Pedersen, Susan (2015). The Guardians: The League of Nations and the Crisis of Empire. Oxford University Press. p. 3. doi:10.1093/acprof:oso/9780199570485.001.0001. ISBN 978-0199570485.
^ "רַפָּאר, וִילְיַאם עמַנוּאֶל", האנציקלופדיה העברית (כרך לא, עמ' 301), חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשל"ט.

[1] Hülsmann, Jörg Guido (2007). Mises: The Last Knight of Liberalism. Ludwig von Mises Institute. p. 686. ISBN 978-1610163897. William Emmanuel Rappard.

[:0-2] ¹ ² Pedersen, Susan (2015). The Guardians: The League of Nations and the Crisis of Empire. Oxford University Press. p. 1. doi:10.1093/acprof:oso/9780199570485.001.0001. ISBN 978-0199570485.

[:022-3] ¹ ² ³ Pedersen, Susan (2015). The Guardians: The League of Nations and the Crisis of Empire. Oxford University Press. pp. 52–53. doi:10.1093/acprof:oso/9780199570485.001.0001. ISBN 978-0199570485.

[4] Richard M. Ebeling (בינואר 2000). "William E. Rappard: An International Man in an Age of Nationalism". Foundation for Economic Education. אורכב מ-המקור ב-2010-03-08. {{cite web}}: (עזרה)

[:0222-5] ¹ ² ³ ⁴ Pedersen, Susan (2015). The Guardians: The League of Nations and the Crisis of Empire. Oxford University Press. p. 59. doi:10.1093/acprof:oso/9780199570485.001.0001. ISBN 978-0199570485.

[6] "APS Member History". search.amphilsoc.org. נבדק ב-2023-04-25.

[:02-7] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Pedersen, Susan (2015). The Guardians: The League of Nations and the Crisis of Empire. Oxford University Press. p. 3. doi:10.1093/acprof:oso/9780199570485.001.0001. ISBN 978-0199570485.

[עברית-8] "רַפָּאר, וִילְיַאם עמַנוּאֶל", האנציקלופדיה העברית (כרך לא, עמ' 301), חברה להוצאת אנציקלופדיות, תשל"ט.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]