וילפרדו פארטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
וילפרדו פארטו

וילפרדו פארטואיטלקית: Vilfredo Frederico Damaso Pareto;‏ 15 ביולי 1848 - 19 באוגוסט 1923) היה כלכלן וסוציולוג איטלקי.

פארטו נולד בפריז למשפחת מהגרים מאיטליה, ששבו למולדתם בהיותו בן 10. הוא למד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת טורינו, ולאחר סיום לימודיו עבד כמהנדס בחברת רכבות. ב-1893 החל לכהן כמרצה לכלכלה באוניברסיטת לוזאן.

פארטו עסק בחקר התפלגותה של ההכנסה ובחקר קבלתן של החלטות על ידי יחידים. מחקריו סייעו לגיבוש תחום המיקרו כלכלה. כמו כן, הוא פיתח את רעיונות עקומות אדישות, תרשים פארטו ויעילות פארטו.

מחקרו הסוציולוגי עסק, בעיקר, במקורות הפעולה הקולקטיבית ומקורות הפעולה הפרטנית. הוא קבע, שכל החברות בעולם בנויות מקבוצות שונות האחת מרעותה והבנויות לפי כישורי חבריהן. כאשר האינטלקטואלים שבהם מנסים לשפר את מיקומם החברתי, נוצר הריבוד החברתי. הסכנה הקבועה, שמרחפת מעל ראשיהם של בעלי השליטה מצד המוכשרים, בני המעמדות הנמוכים, מביאה לתחלופה ולמחזוריות של אליטות. האליטה ממלאת תפקיד חיוני בהסדרים הסוציו-פוליטיים, בעוד שההמון הוא פסיבי ונתון למניפולציות של בעלי השררה.

במחקרו סיווג פארטו את הפעולות האנושיות לפעולות "הגיוניות" ופעולות "אל-הגיונית". כאשר סובייקט מתכנן רצף פעולות על מנת להשיג יעד מסוים וסדר זה תואם את הסדר המדעי-אובייקטיבי הנדרש להשגת אותו יעד, נקראות פעולותיו הגיונית. כאשר הפעולות אינן מתאימות להשגת היעד שבו מעוניין הסובייקט, נקראות הפעולות "אל הגיוניות". פארטו טען שרוב הפעולות האנושיות אינן "הגיוניות" ומקורן ברגש ולא בתאוריה מדעית. מכאן, שהמחקר הסוציולוגי, בניגוד לכלכלי, מתמקד בעיקר בסוג הפעולות ה"אל-הגיוניות".

עיקר פרסומו נובע מחוק פארטו. פארטו הבחין כי 20% מאוכלוסיית איטליה היא בעלת 80% מהרכוש. יחס זה התגלה במקרים רבים נוספים.

מדד פארטו משמש למדידת אי שוויון בחלוקת הכנסה.