וילפרדו פארטו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
וילפרדו פארטו
Vilfredo Pareto
לידה 15 ביולי 1848
פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 באוגוסט 1923 (בגיל 75)
Céligny, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כלכלה, סוציולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה New cemetery of Céligny עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הפוליטיכניקו של טורינו עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
בן או בת זוג Alessandrina Bakunina
Jeanne Regis עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

וילפרדו פרדריקו דמאזו פָּארֵטוֹאיטלקית: Vilfredo Frederico Damaso Pareto;‏ 15 ביולי 184819 באוגוסט 1923) היה כלכלן[1] וסוציולוג איטלקי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארטו נולד בפריז למשפחת מהגרים מאיטליה, ששבו למולדתם בהיותו בן 10. הוא למד מתמטיקה ופיזיקה באוניברסיטת טורינו,[דרושה הבהרה] ולאחר סיום לימודיו עבד כמהנדס בחברת רכבות. ב-1893 החל לכהן כמרצה לכלכלה באוניברסיטת לוזאן.

פארטו עסק בחקר התפלגותה של ההכנסה ובחקר קבלתן של החלטות על ידי יחידים. מחקריו סייעו לגיבוש תחום המיקרו כלכלה. כמו כן, הוא פיתח את רעיונות עקומות אדישות, תרשים פארטו ויעילות פארטו.

מחקרו הסוציולוגי עסק, בעיקר, במקורות הפעולה הקולקטיבית ומקורות הפעולה הפרטנית. הוא קבע, שכל החברות בעולם בנויות מקבוצות שונות האחת מרעותה והבנויות לפי כישורי חבריהן. כאשר האינטלקטואלים שבהם מנסים לשפר את מיקומם החברתי, נוצר ריבוד חברתי. הסכנה הקבועה, שמרחפת מעל ראשיהם של בעלי השליטה מצד המוכשרים, בני המעמדות הנמוכים, מביאה לתחלופה ולמחזוריות של אליטות. האליטה ממלאת תפקיד חיוני בהסדרים הסוציו-פוליטיים, בעוד שההמון הוא פסיבי ונתון למניפולציות של בעלי השררה.

במחקרו סיווג פארטו את הפעולות האנושיות לפעולות "הגיוניות" ופעולות "אל-הגיוניות". כאשר סובייקט מתכנן רצף פעולות על מנת להשיג יעד מסוים וסדר זה תואם את הסדר המדעי-אובייקטיבי הנדרש להשגת אותו יעד, נקראות פעולותיו הגיוניות. כאשר הפעולות אינן מתאימות להשגת היעד שבו מעוניין הסובייקט, נקראות הפעולות "אל הגיוניות". פארטו טען שרוב הפעולות האנושיות אינן "הגיוניות" ומקורן ברגש ולא בתאוריה מדעית. מכאן, שהמחקר הסוציולוגי, בניגוד לכלכלי, מתמקד בעיקר בסוג הפעולות ה"אל-הגיוניות".

עיקר פרסומו נובע מחוק פארטו. פארטו הבחין כי 20% מאוכלוסיית איטליה היא בעלת 80% מהרכוש. יחס זה התגלה במקרים רבים נוספים.

מדד פארטו משמש למדידת אי שוויון בחלוקת הכנסה.

פארטו קבע כי אם כל הפרטים מעדיפים הקצאה אחת על אחרת אז היא עדיפה עליה. לדוגמה, נגיד שא' "שולטת פארטו" על ב' – דבר זה נובע כי כולם מעדיפים את א' על ב' (אם חלק אדישים זה גם בסדר). מכאן ניתן להסיק כי "הקצאה יעילה פארטו" היא הקצאה שאין אף הקצאה אפשרית אחרת ששולטת עליה פארטו.

לכלל פארטו שתי הנחות סמויות:

  1. שלמות – שהפרט יודע לדרג שתי אלטרנטיבות.
  2. טרנזיטיביות – אם הפרט מעדיף א' על ב' וב' על ג' אז הוא גם מעדיף את א' על ג'.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא וילפרדו פארטו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]