וינצ'נצו גליאוטי
 | |
| לידה |
5 במרץ 1733 פירנצה, הדוכסות הגדולה של טוסקנה  |
|---|---|
| פטירה |
16 בדצמבר 1816 (בגיל 83) קופנהגן, דנמרק |
| מדינה |
דנמרק |
| מקום קבורה |
בית הקברות אסיסטנס |
| פרסים והוקרה |
מסדר דנבורג |
  | |
וינצ'נצו גליאוטי (באיטלקית: Vincenzo Galeotti; 5 במרץ 1733 – 16 בדצמבר 1816) היה רקדן, כוריאוגרף ומנהל בלט דני יליד איטליה, שטבע את חותמו כמנהל הבלט המלכותי הדני משנת 1775 עד מותו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
וינצ'נצו תומאסלי נולד בפירנצה. הוא למד רפואה אך שינה כיוון והחליט להיות רקדן. הוא למד אצל גספארו אנג'וליני, שהיה מבוגר רק בשנתיים מתלמידו. ב-1759 הצטרך ללהקה של ג'וזפה פורטי, שהופיעה בוונציה בתאטרו סן מואיזה, בשם הבמה "גליאוטי". בשנת 1761 הצטרף ללהקת המחול של תיאטרון אחר בוונציה, סן בנדטו. ב-1763 נשא לאישה את הרקדנית הראשית אנטוניה גווידי, שלמדה בשטוטגרט אצל ז'אן-ז'ורז' נובר.
בשנת 1765, בתאטרו סן בנדטו, יצר גליאוטי את הכוריאוגרפיה ליצירותיו הראשונות. בעונה הבאה עבד בתאטרו גולדוני בוונציה. בעונת 1766–1767 הופיע זוג הרקדנים באופרה של טורינו בתאטרו רג'ו ובשנים 1767–1769 שוב בוונציה, בתאטרו סן בנדטו. בעונת 1769–1770 הופיעו בלונדון בהיימרקט אופרה, שם יצר גליאוטי כוריאוגרפיה למחולות ל"אורפאו ואורידיקה" של גלוק. בעונת 1771–1772 עבדו במילאנו בניהולו של ז'אן-ז'ורז' נובר. ב-1772–1773 חזרו לוונציה, לתיאטרון סן מואיזה, וב-1773 עברו לגנואה.
בשנת 1775 נקרא גליאוטי לקופנהגן להחליף איטלקי אחר, אנטוניו סאקו, בניהול הבלט המלכותי הדני. אשתו, אנטוניה, נכנסה ללהקה כעבור שנה אבל פרשה תוך זמן קצר מן הבמה כדי ללמד. גליאוטי נשאר בקופנהגן לשארית חייו, קיבל אזרחות דנית ומשרת ניהול לכל חייו בשנת 1781. גליאוטי המשיך לחהופיע בתפקידי פנטומימה עד 1812. אותה שנה, באופן חריג ביותר לאמן מבצע, קיבל תואר אבירות של מסדר הדאנברוג. ב-1814 ניתנה לו גם דרגת פרופסור בשם בלבד.
גליאוטי היה מורה של הבלרינה הנודעת אנינה פרליך, והביא אותה למעמד של כוכב הכוריאוגרפיה החדשנית שלו. היה ביניהם גם קשר רומנטי, אך הוא לא צלח.
יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
גליאוטי הוביל בחדשנות בתחום הבלט בסקנדינביה. הייתה לו יד בהבאת הבלט ד'אקסיון לדנמרק והוא יצר את הבלט הראשון על נושא נורדי, "לאגרתה", בשנת 1801, המבוסס על דמות אגדית במסורת הוויקינגית. הוא יצר גם את הכוריאוגרפיות הראשונות בהשראת רומיאו ויוליה (1811) ומקבת' (1816) של ויליאם שייקספיר, למוזיקה מאת קלאוס שאל.
גליאוטי יצר יותר מ-50 בלטים, במקרים רבים לעיבודים של טרגדיות או דרמות מוסר צרפתיות לבלט. יצירתו המוצלחת ביותר, שהיא גם היחידה המבוצעת עדיין בימינו, היא Amors og Balletmesterens Luner ("שגיונות קופיד ומנהל הבלט"), 1786, הבלט האירופאי הוותיק ביותר המבוצע עדיין בכוריאוגרפיה המקורית שלו למוזיקה של ינס טולה. הבלט עלה על הבמה יותר מ-500 פעמים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- וינצ'נצו גליאוטי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)