וס מונטגומרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ווס מונטגומרי
Wes Montgomery.png
1965, ווס מונטגומרי
מידע כללי
שם לידה ג׳ון לסלי מונטגומרי
תאריך לידה 6 במרץ 1923
מקום לידה אינדיאנפוליס, אינדיאנה, ארצות הברית
תאריך פטירה 15 ביוני 1968 (בגיל 45)
מקום פטירה אינדיאנפוליס, אינדיאנה, ארצות הברית
סוגה ג׳אז, סול ג׳אז, קרוסאובר ג׳אז, מיינסטים ג׳אז, הארד בופ
עיסוק מוזיקאי, מלחין
כלי נגינה גיטרה
חברת תקליטים פסיפיק ג׳אז, ריברסייד, ורב רקורדס, איי אנד אם רקורדס
שיתופי פעולה בולטים האחים מונטגומרי, ליונל המפטון, פול צ׳ימברס, פרדי הבארד, קנונבול אדרלי, הרולד לאנד, נט אדרלי, ג׳ימי סמית׳, דון סבסקי, ג׳ימי ג׳ונס, מילט ג׳קסון, ג׳ימי קוב, פרסי הית׳, טומי פלנגנן
Allmusic mn0000248392
www.wesmontgomery.com

ג'ון לזלי "ווס" מונטגומרי (6 למרס 1923, אינדיאנפוליס, אינדיאנה - 15 יוני 1968) היה גיטריסט ג'אז אמריקאי. ״ווס״ נחשב לאחד הגיטריסטים הטובים ביותר בעולם הג'אז, יחד עם ג'אנגו ריינהארדט וצ'רלי כריסטיאן והשפיע על אין ספור גיטריסטים כולל ג׳ורג׳ בנסון, קני בורל ג'ימי הנדריקס, סטיב האו, ראסל מאלון, פט מרטינו, פט מתיני, לי ריטנאוור, מארק ויטפילד, ג'ו דיוריו, טאק אנדרס, דוד בקר, רנדי נפוליאון, לארי קוריל ואמילי רמלר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונטגומרי נולד באינדיאנפוליס, אינדיאנה. על פי נתוני NPR, הכינוי "ווס" הוא קיצור של השם האמצעי שלו, לסלי. ווס הגיע ממשפחה מוזיקלית: אחיו, מונק שניגן על קונטרבס ובס חשמלית ובאדי שניגן על ויברפון ופסנתר היו מוזיקאי ג'אז פעילים בסצנת הג׳אז באינדיאנה. האחים שיחררו מספר אלבומים יחד כ״האחים מונטגומרי״. למרות שווס לא היה מיומן בקריאת תווים, הוא יכול היה ללמוד מנגינות מורכבות וריפים משמיעה בלבד. מונטגומרי התחיל ללמוד גיטרה בגיל 20 הנחשב מאוחר יחסית ללמידת כלי נגינה. תהליך הלמידה שלו היה אוטודידקטי ובעיקר דרך הקשבה ושינון ההקלטות של האליל שלו, הגיטריסט צ'רלי כריסטיאן. עם זאת, הוא ניגן גיטרת טנור בעלת ארבע מיתרים מאז היותו בן שתים-עשרה. הוא היה ידוע ביכולתו לחקות את הסולואים של צ׳רלי כריסטיאן במדויק וליונל המפטון צירף אותו ללהקתו בשל יכולת זו.

מונטגומרי יצא לסיבוב הופעות עם ליונל המפטון בתחילת הקריירה שלו אך בשל ההופעות הרחוקות מהבית, ווס החליט לחזור הביתה לאינדיאנפוליס ולעזוב את סיבובי ההופעות של ליונל המפטון. כדי לפרנס את משפחתו, מונטגומרי עבד במפעל בבקרים מ 7:00-15:00 ובלילות ניגן במועדונים המקומיים מ 21:00-02:00. קנונבול אדרלי שמע את מונטגומרי במועדון באינדיאנפוליס והיה המום מנגינתו. למחרת בבוקר, קנונבול התקשר למפיק אורין קיפניוז, שהחתים את מונטגומרי לחוזה הקלטות עם ריברסייד רקורדס וביקש שווס יצטרף ללהקתו. קנונבול אדרלי הקליט עם מונטגומרי את האלבום ״קנונבול והפולוינרז״. כמו כן מונטגומרי הקליט עם אחיו ולהקות אחרות, כולל הלהקה של וינטון קלי - שלישיית וינטון קלי, שהתפרסמה בעקבות שיתוף הפעולה עם מיילס דייוויס.

כהמשך לעבודתו המוקדמת של גיטריסט הפרה-בופ צ׳רלי כריסטיאן והגיטריסט הג׳יפסי-ג׳אז ג'אנגו ריינהארדט, ווס הצטרף לטל פרלו, ג'וני סמית, ג'ימי רייני ובארני קאסל כאחד מחלוצי הגיטרה בעולם הג׳אז ככלי ביבופ / פוסט בופ.

ג'ון קולטריין שאל את מונטגומרי אם הוא מעוניין להצטרף ללהקה שלו אחרי שהשניים נפגשו בג׳אם סשן, אבל מונטגומרי סירב והמשיך להוביל את להקתו שלו. השם של אלבומו "Boss Guitar" כנראה מתייחס למעמדו כגיטריסט המנהיג להקה ולא כנגן שכיר בהרכב שמוזיקאי אחר מנהיג. במהלך התקופה המאוחרת של מונטגומרי (1965-1968) הוא ניגן חלק מיצירותיו המקוריות לצד עיבודים תזמורתיים של שירי פופ. פיוריסטים של ג׳אז התענגו על ההקלטות של מונטגומרי עד שנת 1965, אך ההקלטות שלאחר מכן לקראת סוף הקריירה שלו, גררו תלונות על כך שנטש את ההארד בופ לפופ-ג'אז, למרות שווס הסביר כי עבודתו המאוחרת שהייתה נגישה לקהל רחב יותר, צוברת עוד קהל לעבודתו המוקדמת. לסיכום, התקופה המאוחרת בקריירה שלו זיכתה אותו בעושר משמעותי ויצרה פלטפורמה לקהל חדש ששומע את ההקלטות המוקדמות שלו.

טכניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביחד עם שימושו הנרחב בנגינה באוקטבות, מונטגומרי הצטיין בנגינה של "צלילים בודדים" והיווה השראה רבה בשימושו בטכניקת הבלוק-קורדס בסולואים שלו.

במקום להשתמש במפרט גיטרה, מונטגומרי פרט על מיתרי הגיטרה בעזרת האגודל, מה שייחד אותו משאר הגיטריסטים והעניק לו צליל חם ונעים.

קריירת הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונטגומרי היה בסיבובי הופעות עם האורקסטרה של נגן הויברפון ליונל המפטון מיולי 1948 עד ינואר 1950. לאחר מכן חזר לאינדיאנפוליס ולא הקליט שוב עד דצמבר 1957 פרט להקלטה אחת בשנת 1955 שכללה את אחיו מונק מונטגומרי והחצוצרן פרדי האברד, שערך את הופעת הבכורה שלו עם מונטגומרי. רוב ההקלטות שנעשו על ידי מונטגומרי ואחיו 1957-1959 שוחררו בפסיפיק רקורדס.

ב 1959 מונטגומרי חתם על חוזה הקלטות בחברת התקליטים ריברסייד, ונשאר איתם עד סוף שנת 1963, בדיוק לפני שהחברה פשטה את הרגל. ההקלטות שנעשו בתקופה זו נחשבות על ידי אוהדים והיסטוריוני ג'אז כהטובות והמשפיעות ביותר של מונטגומרי. שתי הקלטות שעשה בינואר 1960 הניבו את האלבום The Incredible Jazz Guitar of Wes Montgomery', שהוקלט ברביעייה עם הפסנתרן טומי פלנגן, הבסיסט פרסי הית והמתופף אלברט "טוטי" הית. באלבום זה הוקלטו שתיים מהיצירות הידועות ביותר של מונטגומרי, "Four on Six" ו - "West Coast Blues".

כמעט כל האלבומים של מונטגומרי בריברסייד הוקלטו באנסמבל מצומצם, בדרך כלל בשלישייה (עם האורגניסט שלו מימי אינדיאנפוליס, מלווין ריין), רביעייה, או חמישייה שניגנה שילוב של סטנדרטי ג׳אז מהירים בסגנון הארד בופ ובלדות איטיות שקטות. האלבום Fusion הינו האלבום הראשון בו ווס הקליט עם אנסמבל מיתרים.

אחד שיתופי הפעולה המשמעותיים בקריירת ההקלטות של ווס היה עם וירטואוז הויברפון מילט ג'קסון ורביעיית הג'אז מודרנית. אורין קיפניוז, המפיק של ווס, התעקש על שיתוף פעולה זה כתנאי לחתימה על החוזה הקלטות סולו של ווס עם ריברסייד.

בשנת 1964 מונטגומרי עבר לורב רקורדס למשך שנתיים, תקופה זו הניבה מספר אלבומים בהם ווס הקליט עם ביג בנד "Moving Wes״, עם אורקסטרת מיתרים ״Bumpin״ ו

״טקילה״, ושילוב של שניהם באלבומים: "Going Out of My Head" וגם "Dreaming California".

מוות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבוקר ה 15 יוני 1968, בביתו באינדיאנפוליס, אינדיאנה, מונטגומרי התעורר ואמר לאשתו שהוא "לא מרגיש טוב". לאחר מכן התמוטט , ומת מהתקף לב בתוך דקות ספורות. מונטגומרי נפטר בהיותו בן 45 לאחר חזרה מסיבוב הופעות עם החמישייה שלו ובשיא תהילתו, לאחר שהגיע למידת פופולריות כה גדולה שרק מעטים מאמני הג'אז בהיסטוריה הגיעו. הפארק בעיר מולדתו של מונטגומרי באינדיאנפוליס הוקדש לכבודו ונקרא על שמו.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריברסייד (1958–1964)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההקלטות של ווס לריברסייד\מיילסטון רקורדס כוללות הקלטות של האחים מונטגומרי שנמצאות בסט של 12 אלבומים:

Wes Montgomery: The Complete Riverside Recordings.

  • 1958: ׳Fingerpickin
  • 1958: Far Wes
  • 1959: The Wes Montgomery Trio
  • 1959: Yesterdays
  • 1959: Pretty Blue
  • 1960: The Incredible Jazz Guitar of Wes Montgomery
  • 1960: Cannonball Adderley and the Poll-Winners
  • 1960: Movin' Along
  • 1961: So Much Guitar
  • 1961: Wes and Friends
  • 1961: (Bags Meets Wes! (with Milt Jackson
  • 1962: Full House
  • 1963: Fusion!: Wes Montgomery with Strings (strings arranged by Jimmy Jones)
  • 1963: Boss Guitar
  • 1963: Portrait of Wes
  • 1963: Guitar on the Go
  • 1963: The Alternative Wes Montgomery (טייקים חלופיים של אלבומים קודמים)
  • 1964: Panorama (הופק על ידי אורין קיפניוז)

ורב רקורדס (1964–1966)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1964: Movin' Wes
  • 1965: (Bumpin' (Wes Montgomery album) arranged and conducted by Don Sebesky)
  • 1965: Smokin' at the Half Note
  • 1965: (Goin' Out of My Head (arranged and conducted by Oliver Nelson
  • 1966: (California Dreaming (arranged and conducted by Don Sebesky
  • 1966: (Further Adventures of Jimmy and Wes (with Jimmy Smith
  • 1966: (Tequila (arranged and conducted by Claus Ogerman
  • 1966: (Jimmy & Wes: The Dynamic Duo (with Jimmy Smith
  • 1969: Willow Weep for Me (unused takes from the Smokin' at the Half Note session; overdubbed woodwinds and brass arranged and conducted by Claus Ogerman)
  • 1970: Eulogy

איי אנד אם רקורדס (1967–1968)[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגן אורח[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1958: Kismet, The Mastersounds
  • 1960: (Cannonball Adderley and the Poll Winners (leader: Cannonball Adderley
  • 1960: (West Coast Blues! (leader: Harold Land
  • 1960: (Work Song (leader: Nat Adderley

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]