ז'אן יונג
.jpg) | |
| לידה | 522 לפני הספירה |
|---|---|
| השקפה דתית |
קונפוציאניזם  |
| עיסוק |
פילוסוף |
  | |
זָ'אן יוּנְג (בסינית מסורתית: 冉雍, בסינית מפושטת: 冉雍, בפין-יין: rǎn yōng. 522-? לפנה"ס), ידוע גם בכינוי הכבוד ג'ונְג גונְג (סינית: 仲弓, פין-יין: Zhong gong, ווייד ג'יילס: Chung-kung) היה אחד מהתלמידים הבולטים של קונפוציוס. קונפוציוס גילה הערכה רבה להצטינותו בהתנהלות מוסרית, והחשיב אותו מתאים לשמש שליט מדינה. [1] לאחר שסיים את לימודיו, שירת כקצין ראשי של גִ'יסוּן, שבט האצילים ששלט בפוליטיקה של מדינת לוּ.[1]
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
זָ'אן יוּנְג היה יליד מדינת לוּ. הוא היה צעיר מקונפוציוס ב-29 שנים, והיה בן אותו שבט ממנו הגיעו גם זָ'אן גֶנְג וזָ'אן צְ'יוֹ[2], תלמידים בולטים אחרים של קונפוציוס. הוא היה בן גילו של זָ'אן צְ'יוֹ. זָ'אן יוּנְג נודע בשל היושרה המוסרית שלו, למרות שנולד לאב ממעמד נמוך, וקונפוציוס הכריז שהרקע שלו לא יגרע ממצוינותו.[2][3] באופיו היה נאמן ומעמיק.
נאמר עליו שאינו דובר רהוט[4], אולם קונפוציוס גילה עמדה מעניינת בנושא: כאשר אמרו לקונפוציוס שזָ'אן יוּנְג בעל אנושיות ומוסר, אך אינו כשרוני בדיבור, ענה קונפוציוס: "מה התועלת בחלקות לשון? הבולם אנשים בעזרת מוצא שפתיים, רק נעשה יותר ויותר שנוא באנשים, באין יודע אנושיותו. מה התועלת בחלקות לשון?".[5] בניגוד לקריאה האינטואיטיבית שנוטה לפרש את המשפט ככזה החושש לתדמיתו של האדם כמי שמפגין אנושיות, נראה כי קונפוציוס כיוון לכך כי הרהוט בדיבור נעשה מבחינתו שנוא מקרב האנשים, מאחר שבדיבורו הרהוט הוא מטשטש את היכולת להבחין באם הוא ניחן באנושיות או שדבריו הם מס שפתיים בלבד.[6]
הבנתו העמוקה הופגנה היטב במאמרות, בפרק 雍也, שם מסופר כי זָ'אן יוּנְג שאל את קונפוציוס על דְזְה סָאנְג בָּוֹ דְזְה ,[7] וקונפוציוס השיב שהוא "בסדר, הוא קליל". זָ'אן יוּנְג בשלב זה העמיד את מורהו על דיוקם של דברים, שקלילות קבילה רק אם הוא נשוא פנים במילוי תפקידו אך קליל בהליכותיו. אולם קלילות גם במילוי תפקידו וגם בהליכותיו היא כבר פתח לתוהו כולל (או במינוח של זָ'אן יוּנְג "קלילות כוללת"). על כך ענה קונפוציוס "נכונים הם דבריו של יוּנְג".
המלומד הקונפוציאני גֶ'נְג שׂוֵ'אן מתקופת שושלת האן האמין כי זָ'אן יוּנְג היה בין יוצרי המאמרות, ביחד עם יֵן יֵן ובּוּ שָׁאנְג.[6]
פולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקדשי קונפוציוס, לוח רוחו של זָ'אן יוּנְג נמצא שני מבין תריסר החכמים, במזרח.[2]
תוארי כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך שושלת טאנג, הקיסר שׂוֵ'אנְדְזונְג העניק לזָ'אן יוּנְג את תואר האצולה "מרקיז שׂוֵּ'ה" (薛侯). במהלך שושלת סונג הוסיף לו הקיסר גֶ'נְדְזונְג את התואר דוכס שְׂיָאפִּי (下邳公) והקיסר דוּדְזונְג את התואר דוכס שׂוֵּ'ה (薛公). בתקופת שושלת מינג תיקן הקיסר שְׁדְזונְג את כינויו ל"המכובד הקדום החכם זָ'אן".[6]
צאצאים של זָ'אן יוּנְג החזיקו בתואר "דוקטור לחמש הקלאסיקות".[8]
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Confucius (1997). The Analects of Confucius. Oxford University Press. ISBN 978-0-19-506157-4.
- Han, Zhaoqi (2010). "Biographies of Disciples of Confucius". Shiji (史记). Beijing: Zhonghua Book Company. ISBN 978-7-101-07272-3. (בסינית)
- Legge, James (2009). The Confucian Analects, the Great Learning & the Doctrine of the Mean. Cosimo. ISBN 978-1-60520-644-8.
- Slingerland, Edward (2003). Analects: With Selections from Traditional Commentaries. Hackett Publishing. ISBN 1-60384-345-0.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Confucius 1997, p. 202.
- ^ 1 2 3 Legge 2009, p. 114.
- ^ Han 2010, pp. 4571-2.
- ^ Slingerland 2003, p. 41.
- ^ מאמרות, בפרק 雍也
- ^ 1 2 3 https://www.tctcc.taipei/zh-tw/C/Sage/Confucian/1/1/25.htm, כפי שנצפה ב-28.11.2017
- ^ דְזְה סָאנְג בָּוֹ דְזְה הוא דמות שלא ידוע הרבה לגביה כיום.
- ^ H.S. Brunnert; V.V. Hagelstrom (15 באפריל 2013). Present Day Political Organization of China. Routledge. pp. 494–. ISBN 978-1-135-79795-9.
{{cite book}}: (עזרה)
.svg)