ז'ואן פוסטר אי אורטלס
 | |
| לידה |
23 בנובמבר 1922 סואקה, ולנסיה, ספרד  |
|---|---|
| פטירה |
21 ביוני 1992 (בגיל 69) סואקה, ולנסיה, ספרד |
| שם לידה |
Juan de la Cruz Fuster Ortells |
| מדינה |
ספרד |
| מקום קבורה |
סואקה |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת ולנסיה |
| שפות היצירה |
קטלאנית, ספרדית |
| סוגה |
מסה, מדריך טיולים, שירה, אפוריזם |
| זרם ספרותי |
אקזיסטנציאליזם, Valencian nationalism, הומניזם, Pan-Catalanism |
| יצירות בולטות |
Nosaltres, els valencians, Diccionario para ociosos, El País Valenciano, Combustible per a falles |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
| חתימה |
.png) |
  | |
ז'ואן פוסטר אי אורטלס (בוולנסיאנית: Joan Fuster i Ortells, נהגה: [ʒuˈam fusˈteɾ j oɾˈteʎs]; 23 בנובמבר 1922 – 21 ביוני 1992) היה סופר ספרדי. הוא נחשב לאחד מגדולי הסופרים בשפה הקטלאנית, ועבודותיו תרמו להתעוררות השמאל הפרו-קטלני בתנועה הלאומית בוולנסיה במהלך תהליך הדמוקרטיזציה הספרדי. תרומתו הפוליטית ניכרת בחיבור "Nosaltres, els valencians" (אנ'), שבמסגרתו הוא טבע את המונח הארצות הקטלאניות בהתייחסותו לטריטוריות דוברות קטאלנית, שטענו לעצמאות מדינית מספרד.
ביוגרפיה ועבודות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא נולד בעיר סואקה (אנ') ליד ולנסיה, ספרד, למשפחה מהמעמד הבינוני. שני הוריו היו קתולים אדוקים. אביו היה פסל מפורסם, שעיצב בעיקר פסלים בעלי אופי דתי. בשנת 1941 הוא הצטרף לארגון הפשיסטי פלנחה (אנ'), אולם מאוחר יותר הוא חזר בו מהשתייכותו לארגון.[1] ב-1947 סיים תואר במשפטים, ובשנת 1985 קיבל תואר דוקטור בפילולוגיה קטלאנית. משנת 1946 עד שנת 1956 הפך שותף בניהול המגזין verbo עם חוזה אלבי. בספריו הראשונים, שכללו בעיקר שירה, בלט במיוחד השיר Escrit per al silenci ("נכתב על הדממה").
בשנת 1952 הוא החל בשיתוף פעולה עם העיתונות של קהילת ולנסיה, ובייחוד עם העיתון Levante-EMV. שנמשך עם כתיבת החיבורים "Destino" ו-"La Vanguardia".
לאחר כתיבת החיבור El descrèdit de la Realitat ("אמינותה של המציאות") ב-1955 הוא החל בקריירה בולטת כמסאי[2][3] מסירותו האישית לנושאים הקשורים בוולנסיה הגיעה לשיאה בשנת 1962, עם פרסומה של עבודתו הידועה ביותר Nosaltres, els valencians ("אנחנו, אנשי ולנסיה"). ספר הזה, יחד עם Qüestió de Noms ("עניין של שמות") ו-El País Valenciano (המדינה הוולנסיאנית), הם ספרי יסוד על ההיסטוריה, על התרבות ועל בעיית הזהות הלאומית של הקהילה הוולנסיאנית, מנקודת מבט קטלונית-לאומית.
הוא המשיך עם הכתיבה על נושאים אלו, כפי שניתן לראות בין היתר ביצירותיו: Raimon משנת 1964, Combustible per a falles משנת 1967, ו-Ara o Mai ("עכשיו או לעולם לא") משנת 1981. חיבורים אלו, שהיוו רק חלק קטן ממחקרים היסטוריים וביוגרפיים רבים שעשה, נאספו לכרכים הראשון והשלישי של אוסף חיבוריו הנקרא Obres Completes ("עבודות גמורות"). הכרך השני כולל את החיבור Diari (1952–1960).
ב-1987 הוא איגד את שירותיו לקובץ הקרוי Set llibres de versos ("שבעה ספרים של פסוקים"). מחקריו אוגדו בקובץ הקרוי Llibres i problemes del Renaixentisme ("ספרים ובעיות של הרנסאנס") (1989), פרי עבודותיו משנות חייו האחרונות. בשנת 1994 עבודותיו שלא פורסמו עד אז קובצו לקבצים Fuster Inèdit ("פוסטר שטרם פורסם") ו-Fuster Sabàtic ("פוסטר שנשמט").
חשיבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות שכתיבתו כללה גם יצירות בדיוניות, הוא ידוע בעיקר בשל המאמרים שכתב, במיוחד אלו הנושאים רוח פוליטית. עבודתו המשפיעה ביותר כאמור היא Nosaltres, els valencians ("אנחנו, הוולנסיאנים"), ואילו עבודות נוספות כגון Qüestió de Noms ("עניין של שמות") ו-Diccionari per a Ociosos ("מילון הבטלנים") (1963) מוכרים היטב בלאומיות הקטלונית. הוא הפך להיות מנהיג רוחני של זרם הלאומיות הוולנסיאנית עד סוף המאה ה-20, והיה זה שהציג את רעיון הארצות הקטלאניות, שהטיף לאחדות של התרבות הקטלאנית, כפי שהוצע על ידי לאומנים קטלאנים. בספרים האלה פוסטר טען כי הכרחי לחזק את מערכת היחסים של ולנסיה עם יתר האזורים דוברי הקטלאנית, כדי להגן על האוטונומיה התרבותית של ולנסיה. בדרך זו הוא אף ביקש לבסס את הקהילה התרבותית של קטלוניה ולעודד את ההכרה בה.
במובן הזה, עבור רבים, פוסטר הוא הכותב הפוליטי המשמעותי ביותר של מסות בקטאלנית, שהופיעו לאחר מלחמת האזרחים בספרד.[2]
הכרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פוסטר הוא חתן פרס ה-Premi d'Honor de les Lletres Catalanes מטעם עמותת Òmnium Cultural לשנת 1975, וחתן פרס ה-Medalla d’Or de la Generalitat de Catalunya מטעם הז'נרליטט דה קטלוניה לשנת 1983. בשנת 1984 הוא קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת ברצלונה, ומהאוניברסיטה האוטונומית של ברצלונה. ב-1986 התמנה לפרופסור לספרות באוניברסיטת ולנסיה.
ניסיון רצח[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-11 בספטמבר, שנת 1981, שתי פצצות שהתפוצצו בביתו[4] פגעו פגיעה קשה בספריית ביתו ובארכיון שלו. אף אדם לא הועמד לדין,[5] אך הסברה היא שהיה זה גורם ימני-קיצוני אנטי-קטאלני שהגיב בקיצוניות ואף ניסה לעצור בדרכים אלימות את הצלחתו הפוליטית והתרבותית של פוסטר.[6][7]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ז'ואן פוסטר אי אורטלס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
אתר האינטרנט הרשמי של ז'ואן פוסטר אי אורטלס (בקטלאנית ובספרדית)- ז'ואן פוסטר באתר LletrA, ספרות קטלאנית באינטרנט, של האוניברסיטה הפתוחה של קטלוניה
מהדורות דיגיטליות של ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Nosaltres els valencians (בקטלאנית)
- Qüestió de noms (בקטלאנית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Biography of Joan Fuster. University of Valencia" (בקטלאנית). University of Valencia. נבדק ב-2013-08-01.
- ^ 1 2 "Catalan Encyclopedia entry" (בקטלאנית). Enciclopèdia Catalana. נבדק ב-2010-06-07.
- ^ "Facts about Joan Fuster". Catalan branch of the PEN Club Magazine. אורכב מ-המקור ב-2010-06-22. נבדק ב-2010-06-06.
- ^ "Two bombs against Joan Fuster's house" (בספרדית). 12 בספטמבר 1981.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Homenatge Universitari a Joan Fuster (בקטלאנית). University of València. p. 33. ISBN 84-370-1415-8.
- ^ Salvador Enguix (22 באוקטובר 2008). "What's left of Joan Fuster?" (בספרדית).
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Vicent Partal (3 במאי 2010). "Under suspicion" (בקטלאנית). נבדק ב-7 ביוני 2010.
{{cite news}}: (עזרה)