זאב דרורי (איש עסקים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זאב דרורי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 1940 (בן 84 בערך)
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד מנהל כללי (2007אוקטובר 2008) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

זאב דרורי (נולד ב-1940) הוא יזם טכנולוגיה אמריקאי, יליד ישראל, המתגורר כיום בקליפורניה. דרורי היה המייסד והמנכ"ל של חברת Monolithic Memories, שהתמזגה ב-1987 עם חברת Advanced Micro Devices. הוא שימש כנשיא ומנכ"ל טסלה מוטורס בשנים 2007–2008 ועזר ליישם תוכנית הבראה לחברה, לאחר שנקלע לקשיים כספיים וטכניים[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאב דרורי נולד וגדל בתל אביב. אביו עבד בעיריית תל אביב ואמו הייתה עקרת בית. המשוררת לאה גולדברג הייתה שכנה, ודרורי היה בין הילדים שהונצחו בספרה "ידידי מרחוב ארנון"[2]. הוא לא גילה עניין בלימודים, עזב את הבית בגיל 13 ועבור כילד חוץ לקיבוץ חולדה, ולמרות גילו הצעיר החל לעבוד בשדות הקיבוץ כטרקטוריסט[2].

דרורי התגייס לצה"ל בגיל 17, ושימש כקצין בחטיבת הצנחנים. עם שחרורו מהצבא השלים דרורי את בחינות הבגרות, ונסע לארצות הברית ללמוד. הוא התקבל לפוליטכניק של ברוקלין בניו יורק, ובמקביל פרנס את עצמו בעבודות מגוונות, כולל כמנקה ארובות, מדיח כלים, עובד בבית מטבחיים ובמחסן עצים[3].

קריירה עסקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קבלת התואר הראשון, דרורי קיבל תפקיד בחברת IBM בברלינגטון, ורמונט. עד מהרה הוא קודם לראש המחלקה לפיתוח זיכרונות מחשב מבוססי מוליכים למחצה. הוא עזב את IBM לאחר שקיבל הצעת עבודה מ"פיירצ'יילד סמיקונדקטור" (אנ') במאונטיין ויו קליפורניה, אחת מחברות האלקטרוניקה הראשונות שקמו בעמק הסיליקון. הוא עזב את פיירצ'יילד כדי להקים חברה משלו ב-1970[3].

בשנת 1970 הקים דרורי את חברת Monolithic Memories, חברת מוליכים למחצה שהייתה חלוצה בפיתוח טכנולוגיית זיכרון ולוגיקה של מחשבים. הוא כיהן כנשיא, מנכ"ל, יושב ראש מועצת המנהלים ומנהל טכנולוגיות ראשי שלה עד 1981, וכיו"ר הדירקטוריון מ-1981 עד 1987. כמנהל טכנולוגיות ראשי, היה אחראי על ההמצאה, הפיתוח והייצור של ה-PAL ‏(Programmable Array Logic (אנ')), ה-PROM‏ (Programmable ROM (אנ')), ROM (זיכרון לקריאה בלבד) ושבבי עיבוד אותות ספרתי בעלי ביצועים גבוהים. ב-1980, ביצעה החברה הנפקה ראשונה לציבור של מניות. בשנת 1987 מוזגה עם חברת Advanced Micro Devices (AMD) בעסקה בשווי של 437 מיליון דולר[3].

במהלך כהונתו כיו"ר חברת Monolithic Memories, דרורי השקיע לראשונה ואחר כך רכש את "קליפורד אלקטרוניקס", יצרנית אזעקות רכב שהייתה בתחילת דרכה. לחברה הגיע כלקוח לאחר שרכבו נפרץ אף על פי שהייתה לו אזעקה[4]. ב-1985, לאחר שוויתר על השליטה היומיומית על הפעילות של Monolitic Memories, דרורי הפך למנכ"ל ונשיא במשרה מלאה. דרורי הביא חידושים מתקדמים לתעשיית אבטחת הרכב על ידי שילוב הטכנולוגיות העדכניות ביותר של "עמק הסיליקון". בהנהגתו החברה פיתחה פתרונות ייחודיים הכוללים בין השאר אזעקות לרכב עם שליטה מרחוק. קליפורד הייתה ספקית OEM למספר יצרניות רכב. הצמיחה המהירה של קליפורד ניזונה גם מרשת לאומית ובינלאומית של משווקים ומתקינים. תחת ניהולו קליפורד אלקטרוניקה הייתה לאחת מחברות אבטחת הרכב המובילות בעולם, לפני שמכר אותה לחברת הביטוח "אולסטייט" בשנת 1999.

מנכ"ל טסלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך 2007 פנה לדרורי אילון מאסק ודירקטוריון יצרנית המכוניות החשמליות טסלה מוטורס במטרה שישמש כמנכ"ל, לאור ניסיונו בתעשיית הרכב, זאת לאחר שראיינו קרוב למאה מועמדים[5]. באותה עת מאסק היה המשקיע הגדול ביותר בחברה, שנקלעה לקשיים בסיום הפיתוח של הדור הראשון של הטסלה רודסטר, שהיה מבוסס על הרכב "לוטוס אליז" הבריטי, זכה לחשיפה רבה והתקבלו עבורו כמה מאות הזמנות[6]. אך החברה לא מצאה מנגנון תמסורת שיכול לטפל במומנט העצום שיוצר המנוע החשמלי, והשקת הרכב התעכבה[2]. בנוסף אזל המימון של החברה והיא נזקקה להון נוסף. בדצמבר 2007, דרורי מונה לנשיא ומנכ"ל טסלה מוטורס[7]. על דרורי הוטלה המשימה להוציא לשוק את האב טיפוס של הרודסטר שהחברה התקשתה להשלים, דבר שהוא הצליח לעשות באוגוסט 2008[8].

בנוסף הגה דרורי את הרעיון לרשום הכנסות מ"קרדיטים" רגולטוריים. זאת לאחר ש-11 מדינות בארצות הברית דורשו מיצרניות הרכב למכור אחוז מסוים של מכוניות שאינן מזהמות את האוויר. טסלה, ש-100% ממכוניותיה פועלות עם מנוע חשמלי שלא יוצר זיהום אוויר, החלה לקבל "קרדיטים" על כך. דרורי פנה לאנשי ממשל ביקש וקיבל היתר למכור אותם הלאה ליצרניות רכב שלא עומדות במכסת הממשל[5]. המטרה של השיטה להטיל קנסות על חברות מזהמות ולתגמל חברות לא מזהמות. המהלך סייע לחברה לייצור מקור הכנסות נוסף ורווחי[5]. כך לדוגמה, בשנת 2020 רשמה החברה לראשונה רווח משמעותי של כמיליארד דולר, אך רובו היה עקב "קרדיטים" שמכרה ליצרניות אחרות[9]. דרורי גם יזם מהלך לקבלת הלוואות מהממשל האמריקני להשקעה במפעל החברה הראשון וגייס לחברה מספר בכירים מיצרניות רכב וותיקות[10].

באוקטובר 2008, אילון מאסק החל לשמש כמנכ"ל, זאת לאחר שהוביל סיבוב גיוס הון בסך 40 מיליון דולר לשם המשך פעילותה, והחליט לקחת את התפקיד[11]. דרורי עבר לדירקטוריון החברה כסגן יו"ר, שימש כיועץ למאסק במשך מספר שנים, אך אחר כך עזב את החברה[5].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרורי הוא נהג מרוצים נלהב, מתחרה באופן פעיל במכוניות פורמולה מאז 1997. הוא השתתף פעמיים בגרנד פרי של טויוטה בלונג ביץ', והתחרה באתגר מכוניות הפורמולה של Goodyear מ-2005 עד 2009.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Joseph B. White, Tesla Motors Plans New Factory, Financing for Expansion, The Wall Street Journal, ‏Sept. 17, 2008
  2. ^ 1 2 3 ניר נתן (לוס אנג'לס) ודובי בן-גדליהו, ‏אנרג'ייזר: תכירו את זאב דרורי, מנכ"ל חברת טסלה שבונה רכב חשמלי, באתר גלובס, 2 במאי 2008
  3. ^ 1 2 3 ענת ג'ורג'י, "ואז אילון מאסק אמר לי: 'להתחרות בבואינג זה כמו לירות בדגים בחבית'", באתר TheMarker‏, 11 בספטמבר 2020
  4. ^ JAMES F. PELTZ, President of Auto-Alarm Firm Began as Customer, Los Angeles Times, ‏JAN. 26, 1988
  5. ^ 1 2 3 4 המרקרים, הישראלי שניהל את טסלה ופיספס רווח של 8 מיליארד דולר, באתר TheMarker‏, 10 בספטמבר 2020
  6. ^ דרור רייך, הגירסה האמריקאית לבטרפלייס, באתר TheMarker‏, 24 בפברואר 2013
  7. ^ יואב קווה, מנכ"ל ישראלי ליצרנית המכוניות החשמליות טסלה, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2007
  8. ^ סוכנויות הידיעות, סטארט אפ אמריקאי - שבראשו עומד אחד ממייסדי פיי-פאל - יתחיל לייצר מכונית ספורט חשמלית, באתר TheMarker‏, 24 באוגוסט 2008
  9. ^ דפנה מאור, אילון מאסק גאון – אבל טסלה לא באמת רווחית: זה הטריק שלו, באתר TheMarker‏, 2 בפברואר 2021
  10. ^ רועי צוקרמן, טסלה שוכרת בכירים ממאזדה ופורד, באתר ynet, 7 באוגוסט 2008
  11. ^ דניאל שמיל, מנכ"ל טסלה מסביר מדוע פוטר המנכ"ל הישראלי: "כשאני משקיע כסף רב, הגיוני לשים שתי ידיים על ההגה", באתר TheMarker‏, 25 בנובמבר 2008