טסלה (חברה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טסלה
Tesla Motors logo.svg
Tesla Visit 3 (9267529364).jpg
סוג חברה ציבורית
מייסדים אילון מאסק
מרטין אברהארד
מארק טארפנינג
ג'יי.בי. שטראובל
איאן רייט
שנת הקמה 2003
חברות בנות
משרד ראשי פאלו אלטו, קליפורניה, ארצות הברית
שליטה בחברה אילון מאסק
בעלות אילון מאסק (27%)
טויוטה (0.27%)
דיימלר א.ג (0.14%)
ענפי תעשייה יצרני כלי רכב, תאים פוטו-וולטאים, צבירת אנרגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוצרים עיקריים מכוניות חשמליות
מערכות הנעה חשמליות
שווי שוק 48.50 מיליארד דולר (אפריל 2017)
הכנסות 412 מיליון דולר (2012)
רווח תפעולי -667,340,000 דולר אמריקני (נכון ל־2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
רווח 74- מיליון (2013)
מנכ"ל אילון מאסק עריכת הנתון בוויקינתונים
עובדים 30,000 (נובמבר 2016)[1]
Tesla
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טסלהאנגלית: Tesla; לשעבר טסלה מוטורס) היא חברה אמריקאית המייצרת מכוניות חשמליות, רכיבים להנעה חשמלית, תאים סולאריים ופתרונות אחסון אנרגיה שנוסדה על ידי היזם האמריקאי-דרום אפריקאי אילון מאסק. שם החברה הוא מחווה לממציא ניקולה טסלה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשי החברה נעוצים בניסיון של שתי קבוצות במקביל לייצר גרסה מסחרית לאבטיפוס של מכונית חשמלית שהציגה חברה אמריקנית בשם AC Propulsion. קבוצה אחת נוהלה על ידי היזם האמריקני אילון מאסק והקבוצה השנייה בראשות מרטין אברהארד. בעקבות הצעת נשיא AC Propulsion שהשניים ישתפו פעולה, הוקמה ב-2003 טסלה מוטורס כשמאסק שימש כיו"ר ומעצב ראשי ואברהארד שימש כמנכ"ל. במסגרת סבבי גיוס הכספים עבור החברה שימש מאסק כמשקיע ראשוני מרכזי, עם השקעה של 7.5 מיליון דולר וגיוס נוסף של 13 מיליון דולר.

בשנת 2005 חתמה החברה חוזה ייצור עם קבוצת לוטוס הבריטית, שיצרה עבורה את רוב רכיבי דגם המכונית הראשון של החברה, למעט רכיבי המנוע החשמלי. דגם זה, שכונה רודסטר, היה מכונית ספורט שדמה לדגם לוטוס אליז וחלק איתו רכיבים שונים, אף שלוטוס ייצרה חלקים אחרים עבור הרודסטר של טסלה באופן בלעדי. דגם הרודסטר היה הרכב הראשון שתוכנן לשימוש עם סוללת ליתיום-יון שסיפקה לו טווח נסיעה של כ-320 קילומטר לכל טעינה. שילדת הרכב יוצרה מסיבי פחמן המספקים קשיחות גבוהה במשקל נמוך וביצועי התאוצה מ-0 ל-100 קילומטר לשעה עמדו על 3.7 שניות.

ב-2006 גייסה החברה 40 מיליון דולר ממספר יזמים, ביניהם מייסדי גוגל לארי פייג' וסרגיי ברין. ב-2008 סיים אברהארד את תפקידו כמנכ"ל החברה והוחלף ביזם זאב דרורי, ישראלי לשעבר. במקביל למשבר הכלכלי העולמי ב-2008 סבלה החברה מקצב הוצאות גבוה בטרם החלו הכנסות משמעותיות, ונאלצה לפטר עשרה אחוזים מכוח העבודה שלה. לאחר כשנה בתפקיד הועבר דרורי לתפקיד הסמנכ"ל ומאסק הפך ליו"ר ומנכ"ל החברה במקביל. דרורי עזב לאחר מספר חודשים.

רודסטר ופיתוח מנועים חשמליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2008 החלה החברה למכור באופן סדיר את דגם הרודסטר ועד ינואר 2009 מכרה 147 מכוניות. הדגם שווק במחיר בסיס של 109 אלף דולר. ב-2009 גייסה טסלה משאבים נוספים ואף זכתה להלוואות בריבית נמוכה של 465 מיליון דולר ממשרד האנרגיה האמריקני. באותה שנה אף דווח שחברת דיימלר הגרמנית, בעלת השליטה במרצדס-בנץ, רכשה כעשרה אחוזים מחברת טסלה. השקעות אלו שימשו לקידום התכנון של דגם חדש של מכונית סדאן שכונה מודל S. דגם זה יועד להימכר במחצית המחיר של דגם הרודסטר ומהווה חלק מחזונו של מאסק לקדם את ייצורם של כלי רכב חשמליים לקהל הרחב, בניגוד לדגם הרודסטר שיוצר עבור פלח צרכנים מצומצם ונועד לסייע בקידום הפיתוח של המנועים החשמליים.

ביוני 2010 יצאה טסלה בהנפקה ראשונה בבורסת נאסד"ק. הייתה זו ההנפקה הראשונה של יצרן רכב אמריקני מאז ההנפקה של פורד בשנת 1956. עד מרץ 2012 מכרה טסלה כ-2,250 יחידות מדגם רודסטר. באותה עת היא הפסיקה לקבל הזמנות לדגם זה ולא תמשיך כנראה את ייצורו, עם סיום החוזה עם קבוצת לוטוס.

טסלה מודל S[עריכת קוד מקור | עריכה]

דגמי מודל S החלו להימסר ביוני 2012, לאחר שהתקבלו כ-6,500 הזמנות מראש. הם מיוצרים במפעל טסלה בקליפורניה שהוקם על בסיס מפעל ששימש בעבר מיזם משותף של טויוטה וג'נרל מוטורס.

דגם מכונית הסדאן היוקרתית, טסלה S, זכה לביקורות טובות בעיתונות הרכב ולדירוג בטיחות גבוה. בעקבות ההצלחה הראשונית בשיווק דגם זה עלתה מניית החברה בבורסת נאסד״ק במאות אחוזים בשנת 2013. במקביל החלה טסלה לפרוס רשת של נקודות הטענה ברחבי ארצות הברית ואירופה.

ב-9 באוקטובר 2014, הודיעה החברה על דגם P85D, דגם זה מהווה שדרוג לטסלה S ובכלל זה, התקנת שני מנועים במקום אחד, שילוב של "בקרת שיוט מסתגלת" הנשענת על מצלמות, מכ"ם וחיישני אולטרה-סאונד ואופציה לשני סוגי בטריה (הנבדלים זה מזה בעיקר, בקיבול ובהתאם, מאפשרים טווחי נסיעה שונים באותם תנאי דרך והתנהגות נהג).

"בקרת השיוט המסתגלת" כוללת יכולת שמירת מהירות, יכולת לקרוא שלטים של "מהירות מרבית מותרת" ועדכון אוטומטי של מהירות היעד, שמירת מרחק ממכוניות ומעבר נתיבים על ידי הפעלה של איתות הצד בלבד, באופן אוטומטי. בעדכון גרסה שיצא בינואר 2016 למערכת ההפעלה של רכבי טסלה, נוספו אפשרויות של נהיגה ללא נהג ובכלל זה חנייה ויציאה מחנייה כשהנהג מחוץ לרכב.[2]

לפי נתוני היצרן, דגם זה מאיץ ממצב עמידה למהירות של 60 מייל יבשתי לשעה ב-3.2 שניות - האצה המתאימה לרכבי ספורט עוצמתיים יותר מאשר לרכב מנהלים.

לפי נתוני החברה, עד ינואר 2014, היא סיפקה מעל 25,000 מכוניות מדגם S.[3]

בספטמבר 2015 פתחה החברה מפעל ייצור שני בעיר טילבורח שבהולנד, במטרה לייצר את רכבי החברה עבור השוק האירופאי.[4] בחודש אוקטובר אותה שנה הודיע מאסק על כוונתה של טסלה להתחיל ייצור של רכבי החברה בסין בתוך שנתיים, מתוך מטרה להוזיל את עלויות הייצור בשליש ולהגדיל את נפח המכירות במדינה.[5]

באפריל 2017 עשתה החברה ריקול לשני שלישים מהרכבים שייצרה ב-2016 בשל בעיה בבלם החנייה האלקטרוני.[6]

פריצות דרך במודל העסקי של החברה[עריכת קוד מקור | עריכה]

החברה נכנסה לשוק הרכב במודל של ייצור מעט כלי רכב, לפלח השוק העליון באמצעות ה"רואוד סטאר". ההצמדות לייצור הכמויות קטנות אפשרה לה למשל, פטור ממבחני ריסוק שאינו נדרש עד לכמות מכירות של 500 כלי רכב בשנה, בארצות הברית.

בשלבים מוקדמים יחסית, החברה נכנסה לשיתופי פעולה עם יצרניות רכב מוכרות - הן להסכמים שבהם החברות הוותיקות הן קבלני משנה עבורה והן להסכמים שבמסגרתם היא ספקית של מרכיבים במערכת ההנעה החשמלית של חברות אחרות.

"טסלה" היא חברת הרכב היחידה שמוכרת לצרכני הקצה, לאו דווקא דרך "דילרים". מרכיב זה של המודל העסקי נמצא במחלוקת במספר מדינות בארצות הברית ואולם נראה כי רוב המדינות מקבלות את העובדה שמדובר במגמה שהן לא יוכלו לעצור ובהתאם, הן משנות את החקיקה המקומית כדי לאפשר זאת.

לדברי מנכ"ל החברה, היא רואה לעצמה ערך בקידום נושא הרכבים החשמליים בכלל. ביוני 2014 הודיע בצעד מפתיע אילון מאסק, כי החברה מאשרת "לכל מי שרוצה" בעולם, לעשות שימוש בפטנטים שלה והחברה מתחייבת שלא לתבוע.[7] לא מוכר שצעד כזה בוצע אי-פעם על ידי תאגיד מסחרי, למטרות רווח, מסדר גודל שכזה. לדברי מאסק, הצעד נועד לקדם את המעבר לרכבים חשמליים בכל העולם - מעבר שאמור לצמצם את כמות המזהמים באוויר, לצמצם את פליטת גזי החממה, להקטין את התלות בדלקים פוסיליים ואת התלות הפוליטית במדינות שבשטחן יש מרבצי נפט גדולים.

החברה נכנסה גם לעסקי תחנות הטעינה ונכון לנובמבר 2014, היו לה 132 תחנות בצפון אמריקה, 99 באירופה ו-37 באסיה ואוסטרליה. לפי פרסומים שונים, פרישת התחנות בארצות הברית מאפשרת נסיעה "מחוף לחוף".

במהלך 2014, החברה הודיעה על הקמת מפעל הסוללות הגדול בעולם, עבור הרכבים שלה. הקמת מפעל כזה מהווה השקעה עצומה בסיכון גבוה מכיוון שתחום ייצור הסוללות ידוע כתחום קשה המחייב תהליכי ייצור ובקרה קפדניים. סוללות יוני-ליתיום הן אתגר טכנולוגי גדול בפני עצמו. ל"טסלה" אירעו לפחות שלושה אירועים של שריפת רכב מתוצרתם, ככל הנראה, בין השאר, על רקע הידלקות של הסוללה (נכון לאוקטובר 2014). בספטמבר 2014, החברה הודיעה כי בחרה למקם את המפעל, "גיגה פקטורי" במדינת נבדה שבארצות הברית והמפעל צפוי לכלול טכנולוגיות חדשניות רבות.[8]

ב-1 במאי 2015 חשפה החברה את פאוורוול - סוללות לבתים ועסקים קטנים. סוללת הליתיום-יון נועדה לאחסון אנרגיה לצורך שימוש בזמן עומס, מתן גיבוי וצריכה של אנרגיה סולארית שנאגרה בסוללה. מערכת הסוללות היא חלק מהתוכניות של טסלה להתרחב אל תחומים נוספים מלבד ייצור מכוניות חשמליות.[9][10]

בסוף 2016, נכנסה לשוק הדיור וקנתה את חברת סולאר-סיטי.

דגמי המכוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Model S[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טסלה Model S
טסלה החלה ביצור ה-Model S סדאן ב-2012 ולשלוח ללקוחות קמעוניים ביוני 2012

מכונית היוקרה של החברה.

Model X[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טסלה Model X
קונספט ה-Model X הוצג בהות'ורן, קליפורניה

רכב פנאי-שטח.

Model 3[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכונית האחרונה שהציגה טסלה באפריל 2016, מכונית משפחתית במחיר החל מ-35,000$. אספקת המכוניות החלה באמצע 2017, עם צבר הזמנות של כחצי מיליון מכוניות.[11] כ-300 אלף מכוניות תוך פחות מ-48 שעות מההשקה הרשמית.

טסלה רודסטר, 2010.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא טסלה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראיון עם אילון מאסק 4:59 ואילך, 5 בנובמבר 2014, באתר YouTube
  2. ^ עדכון גרסה: רכבי טסלה יוכלו לנסוע גם ללא נוכחות נהג ברכב, באתר גאדג'טי, 10 בינואר 2016
  3. ^ How Many Tesla Model S Electric Cars Have Been Built So Far?, באתר Green Car Reports, ינואר 2014
  4. ^ תומר הדר, חשמל מתפשט: טסלה תייצר גם מחוץ לארצות הברית, כלכליסט, 29 בספטמבר 2015
  5. ^ מאסק: טסלה צפויה להתחיל לייצר בסין תוך שנתיים, כלכליסט, 23 באוקטובר 2015
  6. ^ "ריקול גדול לטסלה: קוראת לתיקון 53 אלף מכוניות בשל פגם בבלם החניה". TheMarker (בעברית). בדיקה אחרונה ב-22 באפריל 2017. 
  7. ^ בנה מכונית חשמלית משלך: טסלה לא תתבע יצרנים שיעשו שימוש בפטנטים שלה, weshare, יוני 2014
  8. ^ Nevada Selected As Official Site for Tesla Battery Gigafactory, ספטמבר 2014
  9. ^ רויטרסאחרי שחישמל את המכוניות, אילון מאסק רוצה לחשמל את הבתים, באתר TheMarker‏, 1 במאי 2015
  10. ^ בלומברגמהפכני יותר מאייפון, מכניס יותר מויאגרה? השקת הסוללה של טסלה בדרכה לעשות היסטוריה, באתר TheMarker‏, 12 במאי 2015
  11. ^ האתגר של טסלה: לספק חצי מיליון מכוניות מודל 3 שהוזמנו מראש, באתר גלובס, 29 ביולי 2017
    ניר בן זקן, טסלה מודל 3 - 30 לקוחות ראשונים קיבלו מפתח, באתר ynet, 29 ביולי 2017