זאב פורת

זאב פורת (Zeev Porath ,Wilhelm Ochs וילהלם/וילי אוכס; 1909–1991) היה מנהל מחלקת אדריכלות בעיריית תל אביב בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים. ממתכנני אצטדיון הכדורסל ביד אליהו, כמו גם מבני ציבור ומגורים בעיר ובהתיישבות העובדת.

בתקופת מלחמת העולם השנייה, שהה בלבוב ולאחר מכן במחנה הריכוז ינובסקה (Janowska). בשנות ה-60 הוזמן למתן עדות במשפטים כנגד פושעי מלחמה נאציים שנערכו בגרמניה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זאב פורת (וילהלם אוכס) נולד ב-1909 בטרנופול (Tarnopol), אוקראינה, לחיים ובת-ציון אוכס. למשפחה היו עשרה ילדים, ולוילהלם - אח תאום.

למד ארכיטקטורה בפוליטכניקום של לבוב (Lviv Polytechnic). במוסד חינוכי זה הופעלה לראשונה המדיניות של "ספסלי גטו" כביטוי להקצנה אנטישמית בפולין בין שתי מלחמות העולם.

בשנות הכיבוש הגרמני שהה בגטו לבוב, ובהמשך נכלא במחנה הריכוז ינובסקה. במחנה שימש כשרטט, ובמקביל רשם בסתר דמויות קצינים נאצים וסוהרים, וכן מראות וזוועות מחיי היום-יום במחנה: תזמורת שהוכרחה לנגן בכפייה, נשים שהוכרחו לרקוד, התעללות באסירי המחנה, סדיזם, הוצאות להורג ורצח. לימים זכה לכינוי "הצייר מינובסקה".^[1]^[2]

בשל עיסוקו כשרטט, קיבל אישורי יציאה יומיים ממחנה הריכוז. באחד הימים, לבקשת אסירה יהודיה מהמחנה בשם חנה שרייבר ובעלה יוסף, שם נפשו בכפו ובסיכון חייו העביר בתוך מעילו את תינוקה, אייזיק שרייבר (Ajzyk Szreiber, נולד ב-22 בספטמבר 1942), ומסרו לידי משפחה פולנית למשמרת (שנתיים לאחר סיום המלחמה, נפדה הילד, עלה לישראל במסגרת עליית הנוער, ונקלט בקיבוץ משמר העמק. סיפורו מופיע בארכיון מוזיאון לוחמי הגטאות.)

ב-1943 ברח וילהלם אוכס ממחנה הריכוז ינובסקה, עם אוסף רישומיו, ובאמצעות תעודות מזויפות, שהכין מבעוד מועד הגיע לרומניה, חבר לפעילי המוסד לעלייה ב', ובשנת 1944 עלה עמם לישראל. ספינתם נתפסה על ידי הבריטים, והוא נכלא במחנה המעצר בעתלית.

במרץ 1945, עוד בטרם הסתיימה המלחמה, פורסם בעיתון המנדטורי "הבקר" בעמוד השער, פרק מתוך יומנו של זאב פורת, המתאר את יומו הראשון במחנה הריכוז וההשמדה ינובסקה. בגוף הכתבה מוצג אחד מרישומי הזוועה הקרוי "האונטרשטורמפיהרר רוקיטו"^[3]

לימים פגש זאב פורת את גוסטי לבית פרוידנטל (אחותו של דר' עמנואל טל - חוקר האדריכלות בתנועה הקיבוצית).^[4] גוסטי וזאב נישאו ובנו ביתם בתל אביב. לזוג נולדו שתי בנות: רחל פופר (פורת) ואביטל סימן-טוב (פורת).

בשנות ה -60 -70 של המאה ה-20 שימש זאב פורת כמנהל מחלקת האדריכלות בעיריית תל אביב. אחת מגולות הכותרת של עבודתו בשנים אלו, הייתה אצטדיון הכדורסל ביד-אליהו.

עבודותיו בהתיישבות העובדת דוגמת "הבית הלבן " - בית התרבות בקיבוץ בית אלפא,^[5] פורסמו בעיתונות ובספרי אדריכלות.

בשנות ה-60 של המאה ה-20, הוזמן זאב פורת מספר פעמים, למתן עדות במשפטים כנגד פושעי מלחמה נאציים, שנערכו בשטוטגרט ובמנהיים. חלקם הועמדו לדין בעקבות פעילותו של שמעון ויזנטל (מי שכונה"צייד הנאצים", והקדיש את חייו לאיסוף ותיעוד מידע אודות פושעי מלחמה נאציים, במטרה להביאם לדין. ויזנטל, כמו זאב פורת, היה אדריכל במקצועו, ושהה בגטו לבוב ובמחנה הריכוז ינובסקה.

רישומיו הריאליסטים של זאב פורת, מאותם ימים, כמו גם יומנו האישי סייעו לביסוס העדויות.

ארכיונו של זאב פורת כולל את רישומיו ממחנה הריכוז ינובסקה, יומנו האישי, כתבות בעיתונות ישראלית וזרה, ועדויות מהמשפטים בהם נטל חלק.

פריטים מן הארכיון נמסרו ב-2013 על ידי משפחתו, לארכיון המוזיאון בקיבוץ לוחמי הגטאות, להצגה, למחקר ולמשמרת, והתקבלו בהתרגשות רבה.

פרויקטים אדריכליים נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית התרבות בקיבוץ בית אלפא[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכניסה למועדון לחבר בבית אלפא בתכנון זאב פורת

בית התרבות בבית אלפא,^[6] הקרוי גם "הבית הלבן", תוכנן על ידי זאב פורת בשנות ה-40, בנייתו החלה ב-1947, הופסקה בשל מלחמת העצמאות וחודשה ב-1950. הבניין נחנך בשנת 1952.^[7]

זאב פורת היה חבר קרוב של קבוצה מאנשי הקיבוץ, ילידי טרנופול שליד לבוב.

הבניין נבנה על ידי חברי הקיבוץ עצמם, בסיוע מועט של אנשי מקצוע.

בית התרבות היווה חלק מאתרי אדריכלות סוציאליסטית בהתיישבות העובדת, המבטאים את רוח התקופה החלוציות והמודרניזם.

לצידו בבית אלפא, נבנו מיבנים נוספים ברוח זו, של האדריכלים: ריכארד קאופמן, לאופולד קרקואר, שמואל מסטצ'קין, אריה שרון ואחרים.^[8]^[9]