משמר העמק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "משמר העמק" מפנה לכאן. לערך העוסק בספינת המעפילים הנושאת שם זה, ראו משמר העמק (אוניית מעפילים).
משמר העמק
MISHMAR-HAEMEK.JPG
חדר האוכל ורחבת הדשא המרכזית בקיבוץ, 2008
מחוז הצפון
מועצה אזורית מגידו
גובה ממוצע ‎105‏ מטר
תאריך ייסוד 1926
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
מוצא המייסדים פולין וגליציה
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2015:
  - אוכלוסייה 1,216 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎0.7%‏ בשנה עד דצמבר 2015
נתוני קיבוץ
ייסוד הגרעין 1922
תנועת אם הקיבוץ הארצי השומר הצעיר
זרם הזרם השיתופי
ענפי ייצור מפעל תמה, רפת, לול,
מטעים, שלחין, אידאה מערכות מידע
(למפת הכרמל רגילה)
Carmel.svg
 
משמר העמק
משמר העמק
32°36′37″N 35°08′33″E / 32.6102909607192°N 35.1425438448545°E / 32.6102909607192; 35.1425438448545קואורדינטות: 32°36′37″N 35°08′33″E / 32.6102909607192°N 35.1425438448545°E / 32.6102909607192; 35.1425438448545
http://www.megido.org.il/info/ yesh/mishmar-haemek.htm

מִשְׁמַר הָעֵמֶק הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי השומר הצעיר במערב עמק יזרעאל, לצד כביש 66, בתחום השיפוט של מועצה אזורית מגידו.

הקיבוץ נוסד ב-1922 על ידי אנשי "השומר הצעיר" שעלו מפולין ומגליציה, חלקם אנשי גדוד שומריה, ועלה לקרקע בשנת 1926.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיבוץ משמר העמק ממוקם בחלקו הדרום-מערבי של עמק יזרעאל, בין כביש 66 למרגלות רמות מנשה. סמוך לקיבוץ נמצע יער משמר העמק. היער הינו יער נטע אדם, אשר נשתל על ידי קרן קיימת לישראל ובני הקיבוץ ונכלל בפארק מנשה הסמוך, אשר הוכר על ידי אונסק"ו כפארק ביוספרי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע להקמת הקיבוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת העלייה הרביעית (19241928), היה עמק יזרעאל בראש סדר העדיפויות של קק"ל, אשר רצו להקים בעמק הפורה התיישבות חקלאית משמעותית, ויצירת רצף טריטוריאלי של הישוב, על ידי חיבור חיפה לגוש ההתיישבות בין עפולה לבית שאן. ב1924 קק"ל רכשו 30,175 דונם מהכפרים הערביים על ידי נהלל, אשר כונו גוש מעלול (על שם הכפר הערבי מעלול) עליו הוקמו הישובים שריד, רמת דוד, גבת, כפר ברוך וכן, משמר העמק, אשר הוקם בחלקו הדרומי של הגוש.[1]

הקמת הגרעין שנותיו הראשונות של הקיבוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

משמר העמק נוסד ב-1922 כקיבוץ ב' של השומר הצעיר בנווה שאנן שבחיפה, על ידי קבוצה של יוצאי השומר הצעיר מגליציה ומפולין. בקיץ של שנת 1922 עבר הקיבוץ לנהלל, שם עסקו החברים בייבוש ביצות ובסלילת כבישים.

ב-1925 עבר הקיבוץ לעפולה, שהייתה מרכז לפועלים שחיפשו עבודה, ולקיבוצים שחיכו לקבל חלקת קרקע להתיישבות. שם הכירו קיבוץ ב' וקיבוץ ד' של השומר הצעיר, ולאחר מגעים ממושכים התאחדו שני הקיבוצים.

בנובמבר 1926 עברה קבוצת-חלוץ של 15 אנשים למבנה עתיק בכפר אבו שושה, ולאחר כשנה עברו לנקודה הסמוכה לכפר, בה עלה הקיבוץ לקרקע באופן סופי.

במשך מספר שנים לא היה כביש לקיבוץ והדרך לחיפה עברה בחולות שבחורף היו לבוץ. בתחילת שנת 1929 תוכנן ביקור של ג'ון ד. רוקפלר, הבן בחפירות הארכאולוגיות בתל מגידו, שהוא תרם לחפירתן[2], ולכבוד הביקור, שלא יצא אל הפועל, נסלל כביש 66 מחיפה למגידו ששימש את משמר העמק[3].

במאורעות תרפ"ט הותקף הקיבוץ ותושביו נאלצו לעזבו באופן זמני (לעשרה ימים) בהוראת המשטרה הבריטית[4]. נטישת המקום עוררה פולמוס ציבורי ביישוב העברי[5]. גם במאורעות תרצ"ו הותקף הקיבוץ, ועל מדיניות ההבלגה שנקט כינה אותו אורי צבי גרינברג "הפקר העמק"[6].

ב-1931 הוקם בקיבוץ המוסד החינוכי הראשון של קיבוצי הקיבוץ הארצי, שלימים נקרא "שומריה", ובו התחנכו חניכים מכל קיבוצי התנועה וכן ילדי חוץ. במהלך השנים הוקמו מוסדות דומים בקיבוצים אחרים של התנועה ו"שומריה" היה למוסד אזורי שבו התחנכו ילדי הקיבוצים משמר העמק, הזורע, מגידו וגבעת עוז.

משוריין של צבא ההצלה ועליו סמל צבא ההצלה
לוחמי הגדוד הראשון של הפלמ"ח בקרב משמר העמק, אפריל 1948, ארכיון ההגנה

במלחמת העצמאות היווה הקיבוץ מטרה לצבא ההצלה של קאוקג'י, שקיווה לפרוץ את המעבר לחיפה לאחר כיבוש הקיבוץ. ב-4 באפריל 1948 פתח צבא ההצלה בהתקפה על הקיבוץ בכוח של למעלה מגדוד ובסיוע ארטילרי. הייתה זו הפעם הראשונה שבה השתמשו בתותחים במלחמת העצמאות. ההפגזות גרמו לאבדות בין המגינים וחברי הקיבוץ וכן לנזק רב למבני המשק. במהלך ההתקפה הגיעו משורייני האויב עד גדרות המשק[7]. הקרבות נמשכו עד 13 באפריל 1948 (עם הפוגה קצרה בתיווך הבריטים, שבה נלקחו כל ילדי הקיבוץ למקום מבטחים בקיבוצים שכנים) והסתיימו בניצחון המגינים הודות לעזרה מחטיבת הפלמ"ח שנקראה לעזרה, והגיעה לאחר 4 ימים מראשית הקרבות במקום.

לאחר הקמת מדינת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-24 בדצמבר 1948, ערב חג החנוכה ה'תש"ט, חלפו בשמי הקיבוץ ארבעה מטוסי חיל האוויר העיראקי. הטייסים, שסברו כי מדובר בשדה התעופה רמת דוד, הטילו פצצות על המבנה המרכזי בקיבוץ, שהיה חשוף לחלוטין להתקפות האויב וללא מגן, והרגו 4 בני אדם, מהם 3 ילדים בני 8. הדבר הוסיף לטראומה הקשה אותה חווה הקיבוץ עקב ההתקפה הערבית עליו כ-8 חודשים קודם לכן.

כיום, מקור ההכנסה העיקרי של הקיבוץ הוא מפעל תמה תעשיית פלסטיק, מפעל למוצרי פלסטיק ומוצרים בתחום האריזה החקלאית, העובד בשיתוף עם קיבוץ גלעד[8]. המפעל נמנה עם המפעלים המכניסים ביותר בתנועה הקיבוצית כולה, ברציפות מאז שנת 1999. ענפים נוספים: רפת, לול, מטעים, שלחין, ואידאה מערכות מידע[9].

חמישה מחברי הקיבוץ כיהנו כחברי כנסת מטעם מפ"ם: מרדכי בנטוב שגם כיהן כשר בממשלות ישראל והיה מחותמי מגילת העצמאות, מנהיג מפ"ם יעקב חזן, אמרי רון, אמה תלמי ומאיר תלמי. כמו כן כיהנו כח"כים, לאחר עזבם את משמר העמק, בן הקיבוץ אמנון לין והסופר משה שמיר. בין חברי הקיבוץ נמנים גם המלחין בנימין עומר (חתולי) ובנו המשורר ע. הלל, אשת התיאטרון שולמית בת-דורי ויוזם מוסד יד ושם מרדכי שנהבי.

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010 התקיימו בתחום משמר העמק חפירות ארכאולוגית על שטח בו עמדה להיבנות הרחבה לקיבוץ בשיתוף פעולה עם התושבים. במהלך החפירות התגלה תל אשר לא נראה על פני השטח, וממצאיו מתוארכים מהתקופה הנאוליתית המוקדמת לתקופה עות'מאנית המאוחרת. בשכבה השביעית העמוקה ביותר נמצא חלק מרצפת טיח העשויה מאבן גיר חרוכה אשר נבנתה על אבנים קטנות המונחות על קרקע בתולה. כלי צור, כגון ראשי חצים ולהבי מגל, נמצאו בשכבה זו המאפיינים את התקופה הנאוליתית. בשכבה השישית נמצאו שני קירות היוצרים פינה של מבנה גדול, ואשכולות של כלי חרס הנשענים על הקירות, המאפיינים את התרבות הירמוכית והתרבות הלודית (תרבות יריחו IX), המתוארכות לתקופה הנאוליתית. שכבה של אבנים עם ממצאים מאותה התקופה נמצאו אף הם בשכבה השישית. בשכבה החמישית נמצאו רק בחלק קטן של החפירה, שלוש שורות אבנים היוצרות צורה מלבנית על רצפה. לא ברור אם אלו שרידים של קירות צרים, או של מתקן כלשהו.

מתחת לרצפה נמצא קנקן עשוי חרס ומספר חרסים השייכים לתרבות ואדי רבה, המעידים על כך שיש לתארך את הממצאים הללו לתקופה הכלקוליתית. בשכבה הרביעית נמצאו שרידים של מבנים עגולים או אליפטיים אשר לא משלימים יחד מבנה אחד. החרסים שנמצאו בשכבה מתוארכים לעידן הברונזה המוקדם, כללו קדרות וקנקנים פערוריים עם עיטורים בחלקם העליון. בשכבה השלישית התגלו מבנים אליפטיים גדולים הדומים למבנים שהתגלו בחפירות בקריית אתא, ובתוכם אוסף של כלי חרס שבורים אשר נשארו במקומם המקורי. ממצאים אלה מתוארכים לסוף עידן הברונזה.

בשכבה השנייה נמצאו חלקים של בנייה דלה ומספר חרסים מתקופות שונות. לא ניתן בוודאות לקשר תקופתית בין החרסים לשרידים הארכיטקטוניים. החרסים מתוארכים לתקופות שונות של עידן הברונזה והתקופה הרומית. נמצא בשכבה קבר המתוארך לאמצע עידן הברונזה, אשר מצויים בו שרידים של עצמות אדם וראש חץ עשוי ברונזה. פינה של מבנה, ככל הנראה מתחילת התקופה הרומית, נמצאה באזור אחר של השכבה. בשכבה הראשונה והעליונה נמצאה חצר המוקפת במספר חדרים, המרכיבים חלק ממבנה גדול. שרידים של רעפי המבנה נמצאו, ומקורם בנמל מרסיי שבצרפת. על הרעפים מוטבע סמלו של מפעל ליצור רעפים בשם Roux Frères. הרעפים מעידים על כך שהמבנה הוקם במאה ה-19. רעפים נוספים בעלי סמל של ברבור נמצאו. אלו הובאו אל הבניין כנראה במאה ה-20 לשם תיקון הגג. על פי מיכה לין, תושב הקיבוץ, המבנה לא היה עומד כאשר הוקם משמר העמק בשנות ה-20 ולכן משוער שהמבנה היה בשימוש במשך מספר עשורים בלבד.[10]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ישעיהו בארי, הקיבוץ שלי: משמר העמק, משמר העמק 1992.
  • ישראל חדרי, 1927, ראשיתו של משמר העמק, בתוך: אברהם יערי, זכרונות ארץ ישראל, כרך ב', פרק קי"ז.
  • עמירם אזוב, משמר העמק לא תיפול, דביר 2013.
  • מנחם תלמי ואפרים תלמי, כל הארץ-לכסיקון גאוגרפי של ישראל, הוצאת עמיחי, ספטמבר 1966, עמוד 451.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חסקין, גילי, רכישת אדמות עמק יזרעאל
  2. ^ כביש חדש לכבוד רוקפלר, דואר היום, 28 בינואר 1929
    חנוכת כביש מגידו, דבר, 14 במרץ 1929
  3. ^ Parallel quest: a search of a person and a people, page 392
  4. ^ משמר העמק, דבר, 2 בספטמבר 1929
    ההתנפלות על משמר העמק, דבר, 6 בספטמבר 1929
    חורבן משמר העמק, דבר, 18 בספטמבר 1929
  5. ^ ראו למשל: אביבה אופז (עורכת), ספר הקבוצה, ירושלים: יד בן צבי, תשנ"ו, עמ' 211-209
  6. ^ אורי צבי גרינברג, ספר הקטרוג והאמונה, תל אביב, תרצ"ז-1937, עמ' קמ-קמא. ראו: דליה קרפלממציא הפשיזם הישראלי, באתר הארץ, 30 ביולי 2004
    אורה ערמוני, קרני עם-עד, אל עץ? ואל טף?, "הקיבוץ", 24 בינואר 2002
  7. ^ משמר העמק שוקט ודרוך לבאות, דבר, 20 באפריל 1948
  8. ^ אתר מפעל תמה
  9. ^ אתר Idea
  10. ^ Mishmar Ha-‘Emeq (el-Ghaba et-Tahta), נימרוד גצוב, עמרי ברזילאי, דצמבר 2011, רשות העתיקות (באנגלית)