זורו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
זורו
El Zorro
הופעת הבכורה של זורו, בסיפור The Curse of Capistrano, במגזין 'All-Story Weekly' בשנת 1919
הופעת הבכורה של זורו, בסיפור The Curse of Capistrano, במגזין 'All-Story Weekly' בשנת 1919
הופעה ראשונה The Curse of Capistrano עריכת הנתון בוויקינתונים
יוצרים ג'ונסטון מקולי עריכת הנתון בוויקינתונים
גילום הדמות דאגלס פיירבנקס, Richard Gutierrez, Henry Darrow, פרנק לנגלה, פייר ברייס, גורדון סקוט, שון פלין (1941-1970), Rodolfo de Anda, ג'ורג' המילטון, טיירון פאואר, Guy Williams, דאנקן רגהר, אלן דלון, אנטוניו בנדרס, אנתוני הופקינס, מיגל ברנרדו עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע
מקצוע אישיות החברה הגבוהה, פורע חוק, פעיל זכויות אדם, סייף, לוחם צדק
אזרחות ספרד, מקסיקו עריכת הנתון בוויקינתונים
דמויות קשורות
אויבים Rafael Montero, Monastario, Captain Ramón, Sergeant Pedro Gonzales, Captain Pasquale עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
דאגלס פיירבנקס בסרט הראינוע "הסימן של זורו" משנת 1920
אנטוניו בנדרס כזורו בסרט "האגדה של זורו"

זורוספרדית: Zorro; מילולית: שועל) היא דמות בדיונית בספרות, בסרטי הראינוע והקולנוע, בטלוויזיה ובמשחקי מחשב, שנוצרה לראשונה ב-1919 על ידי סופר הספרות הזולה ג'ונסטון מקולי (אנ')

זורו היא זהותו הסודית של דון דייגו דה לה וגה, אציל ורב סייף בדיוני אשר חי בקליפורניה בתחילת המאה ה-19 בתקופת האימפריה הספרדית. הוא הגן על תושבי קליפורניה מעריצות ושחיתות השלטון הספרדי והצליח בכל פעם מחדש להערים ולשטות ברשויות השלטון.

הופעתו של זורו היא לרוב כשהוא עוטה כולו שחור: גלימה שחורה, מסכה שחורה (המכסה את חצי פרצופו העליון) וכובע רחב שוליים שחור. הנשק האהוב עליו הוא חרב הסיף שלו שאיתו הוא חורט על גופם של אויביו את האות Z. הוא ידוע גם בתור וירטואוז בצליפה בשוט.

דמותו של זורו שימשה השראה לדמויות קומיקס רבות כדוגמת באטמן, והיה אחד מאבות הטיפוס של גיבורי העל.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של זורו התבססה קרוב לוודאי על סיפורי עם מקסיקניים על אציל פורע-חוק הנלחם בשלטונות הספרדיים לטובת האיכרים וילידי הארץ. הדמות הופעיה לראשונה בסיפור “הקללה של קפיסטראנו” (אנ') שפורסם בחמישה המשכים שבועיים במגזין השבועי (אנ') בשנת 1920 עובד הסיפור לסרט בכיכובו של דאגלס פירבנקס תחת השם “חותם זורו”. הסרט זכה להצלחה קופתית אדירה ובשנת 1924 יצא לאור כרומן תחת אותו שם. בעקבות הצלחת הסרט פרסם מקולי עוד כששים סיפורים בהמשכים על עלילות זורו, שקובצו לאחר מכן ויצאו לאור בשלושה ספרים: ‘עוד מעלילות זורו’, ‘זורו רוכב שנית’ ו’הסימן של זורו’.

ביוגרפיה בדיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

דון דייגו דה לה וגה נולד בשנת 1790 בקליפורניה, בן לאב ספרדי ולאם אינדיאנית. אביו שלח אותו ללמוד בספרד קצת לפני הפלישה הצרפתית של נפוליאון לארץ זו. כאשר לבסוף פלש נפוליאון לספרד ב-1810 טעם דייגו לראשונה את טעם הקרב למען הצדק. לאחר ניצחון הספרדים חזר לקליפורניה ונשבע להגן על האזרחים מפני שרירות ועריצות השלטון הספרדי על מולדתו. על מנת לשמור על זהותו מפני הרודן העריץ, דון רפאל מונטרו, פיתח דייגו זהות סודית בשם זורו.

בשנת 1821, בזמן מלחמת העצמאות המקסיקנית, גילה דון מונטרו את סודו של דייגו וטמן לו מלכודת. הם נלחמו אחד בשני באחוזת דה לה וגה ובזמן הקרב נהרגה אשתו של דייגו, אספרנזה. דייגו נתפס, ביתו נשרף ובתו התינוקת נלקחת לביתו של דון מונטרו, שגידל אותה כבתו שלו. לאחר עשרים שנה הצליח דייגו לברוח מהכלא. במטרה לנקום בדון מונטרו הוא החל לאמן לוחם צעיר בשם אלחנדרו מוריאטה, שיתפוס את מקומו כזורו.

לזורו סוס שחור, נאמן, מהיר ואינטליגנטי בשם טורנדו, המסייע לו ברגע שהוא קורא לו על ידי שריקה או דיבור.

פילמוגרפיה חלקית של זורו בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילמוגרפיה של זורו בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיבודים לבמה בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004, גילם הראל מויאל את דמותו של זורו בהצגה "לא יאומן כי פסטיגל". השיר "אני הוא זורו" בביצועו של מויאל זכה בתחרות.

בשנת 2009 עלתה ההצגה זורו, בכיכובם של תום אבני בתפקיד זורו ומירב פלדמן בתפקיד לואיסה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא זורו בוויקישיתוף