זירה (אדריכלות)

זירה (בלטינית, "ארנה" - Arena) היא שטח מתוחם בצורת עיגול, אליפסה או מרובע שמטרתו הצגת מופעי בידור וספורט בפני קהל רב. הזירה כוללת שטח פתוח גדול המוקף במושבים מדורגים לצופים בכל (או מרבית) עבריו. המאפיין העיקרי של הזירה הוא שהאירוע מתרחש בנקודה הנמוכה ביותר בו, ובכך מתאפשרת לצופים תצפית טובה על המופע.

הזירה מתאימה במיוחד למופעים שבהם אין משמעות לזווית ההתבוננות של הצופה במופע, כגון מופעי קרקס או משחקי ספורט. במופע כזה מתאפשרת הגדלה משמעותית של מספר מושבי הצופים, בזכות הישיבה מכל עברי מוקד ההתרחשות. במופעים בהם מתחייבת צפייה פרונטלית של הצופה במופע, כגון הצגות תיאטרון הכוללות תפאורה שטוחה, יועדף השימוש במבנה אודיטוריום עם במה הנצפית מזוויות מוגדרות מראש.

הזירה מאפשרת מספר רב ומגוון של אירועי ספורט ומוזיקה שיתקיימו בצל קורתה. השימוש העיקרי והידוע בזירה הוא במופעי קונצרט, ובתחום הספורט בולטים ענפי החורף - כדורסל והוקי קרח. בזירות רבות ישנה קבוצת בית אחת לפחות, לעיתים אחת לכל ענף ולעיתים שתיים מאותו ענף ואף מאותה ליגה. אלו בדרך כלל קבוצות שחולקות יריבות ותיקה; מה שנקרא בפי העם "דרבי".

בניגוד לענפי הספורט השונים, שבדרך כלל מחייבים מקום קבוע למשחק, וזאת מפני שרוב ענפי הספורט פועלים במתכונת קבוצתית, מופעי קונצרט אינם מחייבים מקום ייחודי ביתי להופעה, אם זה מצד להקה מסוימת ואם זה מצד מאפייני המבנה. למעשה, קונצרטים עשויים להתקיים בסוגי מבנים שונים - תלוי בכמות הקהל ובסוגת המוזיקה. אולמות קונצרטים מיועדים בעיקר עבור תזמורות שמנגנות מוזיקה קלאסית, כיוון שאלו זקוקות לתנאים אקוסטיים מיטביים. גודל הקיבולת באולמות אלו נע בין 200 ל-2,500 מושבים. מופעי קונצרט יכולים גם להתרחש בזירות ובהיכלי ספורט מקורים, שמאפשרים קיבולת גדולה יותר מאולם קונצרטים ממוצע ומיועדים בעיקר עבור סוגות מוזיקה עממיות יותר, כמו פופ, רוק, היפ-הופ ומוזיקה אלקטרונית. גודל קיבולת סטנדרטית של זירה לקונצרטים נע בין 5,000 ל-20,000 מושבים. בנוסף, גם אצטדיונים עשויים לשמש כבימה עבור קונצרטים, אך בקנה מידה גדול העולה על גודלי שאר המבנים. בדרך כלל מופע קונצרט שמתקיים באצטדיון הוא אירוע נדיר ומיוחד שמושך אחריו קהל רב.

היסטוריה

מקורה של המילה ארנה במילה הלטינית harena שמקורה באטרוסקית ומשמעותה "חול". בתקופת האימפריה הרומית שימש המונח לתאר מבנה ארכיטקטוני אשר שימש כזירת קרבות לגלדיאטורים. המבנה נקרא כך על שם החול שכיסה את רצפתו במטרה לספוג את דם הלוחמים ובעלי החיים הלוחמים.^[1]

המונח "ארנה" כינה הן מתחם אשר שימש לאימוני קרבות, והן את המבנה בו נערכו הקרבות לעיני הצופים, כאשר לעיתים מבנה אשר שילב בין זירת קרבות לבימת תיאטרון נקרא "ארנה" ולא אמפיתיאטרון (לדוגמה הארנה של לוטטיה שהיה ממוקם בלוטטיה- פריז של ימינו).

למעשה, כיום ההבדלים בין זירה לאמפיתיאטרון ולאצטדיון הם בלתי רשמיים ויותר מוסברים לפי תנאי שטח הזירה (מוקד ההתרחשות), מספר המושבים והקירוי - אם ישנו. האמפיתיאטרון כולל במרכזו זירה ומושבים מדורגים מסביבו - כלומר "ארנה". ההבדל הוא שהאמפיתיאטרון, כחלק מייחודו הוא עגול ובעיקר פתוח, ואילו זירה עשויה להיות בכל צורה ואף מקורה. הבדל נוסף, שמתבטא יותר כיום הוא, שאמפיתיאטראות אינם משמשים ענפי ספורט בנוסח כדורגל וכדורסל, מפני שזירתם אינה מותאמת לכך. לעומת זאת, בזירות מקורות מודרניות, המרת פני השטח מפרקט המשמש במשחקי כדורסל, למשטח קרח שמאפשר למשחקי הוקי קרח בלתי-טבעיים להתקיים, היא תנאי בסיסי וחלק בלתי נפרד מטכנולוגיות התחזוקה וההנדסה שקיימות בזירות עוד משנות השישים.^[2]

ההבדל בין אצטדיון לזירה הוא שהמשטח (הזירה) במרכז האצטדיון בנוי מראש לענפי ספורט קיציים כדוגמת בייסבול, כדורגל ופוטבול, ומתפרס על פני שטח גדול בהרבה מהמשטח הממוצע שבזירות מקורות מודרניות. בהתאם לכך, כגודל המשטח - כך גודל היקפו; כלומר ניתן לפרוס על שטח היקף האצטדיון מספר מושבים כפול מהמספר שקיים בארנות.

הבדל בולט נוסף שנוצר כתוצאה מן המשטח העצום, נוסף על מושבי האצטדיון והקירות הסוככים אותו, הוא הקושי האדריכלי לקרות את המבנה רחב הממדים. כל זאת מפני המפתח הגדול שנדרש לשם הקירוי. אמנם ישנם אצטדיונים מקורים למחצה או ניתנים לקירוי באמצעות גג נשלף,^[3] אך לרוב אצטדיונים שומרים על הייחודיות הבולטת שלהם והיא שהם מבנים פתוחים - בשונה מזירות או מאולמות ספורט מקורים מלכתחילה.

כדורסל

כדורסל שוחק בזירות כבר בשנות העשרים של המאה העשרים ודוגמה טובה לכך היא בוסטון גארדן, ששימשה בתור המגרש הביתי של בוסטון סלטיקס. אמנם משחקי הוקי קרח התקיימו תחת זירות מקורות עוד כשענף הכדורסל היה בחיתוליו, אך כיום הענף הפופולרי, הבולט והמזוהה ביותר עם הזירות הוא הכדורסל.

גודל קיבולת הזירה במשחקי כדורסל משתנה בין זירה לזירה. ב-NBA למשל, נכון לעונת 2025/26 הזירה הגדולה ביותר היא יונייטד סנטר עם 20,917 מושבים. לעומתה סמות'י קינג סנטר היא הקטנה ביותר ועומדים לרשותה 16,867 מושבים בעונה הסדירה בסך הכול.

במספר ליגות כדורסל, ישנו תקן למספר המושבים המינימלי שנדרש מזירות הבית של הקבוצות המשתתפות. כך למשל, בליגה הסרבית התקן מחייב לפחות 1,000 מושבים; ברוסיה,^[4] בגרמניה ובצרפת - 3,000 ובאיטליה - 3,500.^[5]

הוקי קרח

מאז העידן המודרני של ההוקי קרח, באופן מקצועני המשחק משוחק לרוב תחת זירות מקורות. הזירות מצוידות בטכנולוגיות קירור עבור משטחי הקרח המלאכותיים ואלו מאפשרים את קיומה של הזירה שמותאמת כהלכה, לפי תנאי המשחק. מכיוון שהענף הוא ספורט חורף ומחייב תנאי קירור ספציפיים, טבעי שהזירות המקורות ישמשו כברירת מחדל עבור הענף. אמנם לא בכל זירה יש מערכות קירור עבור משטחי קרח ולכן בדרך כלל אדריכלי הזירות נדרשים לתכנן מראש האם הזירה תכלול מערכות אלו ועוד מספר יסודות בעיצוב הפנים ובתשתית הזירה.

קונצרט

זירות משמשות מופעי קונצרט לעיתים קרובות ובאופן כללי מיועדות עבור הופעות מסוגות שונות של מוזיקה: החל במוזיקה קלאסית מורכבת וכלה במוזיקה אלקטרונית פשוטה. אמנם מכיוון שזירות מתוחמות אינן מעניקות את האקוסטיקה המדויקת והמירבית שיש לאולמות קונצרטים להציע, אזי סוגות מוזיקה והופעות שדורשות הרכב מוזיקלי גדול ודיוק באקוסטיקה - כמו מוזיקה קלאסית או כל הופעה גדולה שיש בה מנצח - יתרחשו בעיקר באולמות קונצרטים; אולם היתרון בזירה הוא מספר המושבים הגדול יחסית שיש לזירה להציע.

זירות רבות שימשו בעבר ומשמשות עד היום כבימה עבור סיבובי הופעות ורצפי הופעות נודעים, עליהן מופיעים זמרים ואומנים מפורסמים ומן המוצלחים שבעולם. דוגמאות טובות לכך הן ולס פארגו סנטר שאירחה את הסיבובים Sticky & Sweet Tour, Love On Tour ו-x Tour; בנוסף Sticky & Sweet Tour ו-Love On Tour - שלוש הופעות כל אחת לפחות במדיסון סקוור גארדן, ו-O2 ארנה אירחה את Sticky & Sweet Tour פעמיים ואת x Tour פעם אחת.

מאפייני הזירה

הסבר זה מתייחס לזירות מקורות מודרניות מאז שנות השישים ועד היום. להתייחסות לזירות עתיקות, ראו אמפיתיאטרון (סוג של זירה), הארנה של לוטטיה, הארנה של נים, הארנה של ורונה.

המשטח

גודל המשטח (ה"זירה") משתנה לפי סוג המופע שנערך עליו. בכדורסל הגודל הוא כגודל מגרש כדורסל תקני (28X15 מטר) ובהוקי קרח כגודל זירת הוקי קרח (60X30 מטר - בזירות בינלאומיות). בקונצרטים, כדי להגדיל את המשטח מקפלים את המושבים הקרובים ובכך עשוי להתקבל שטח שכמעט כפול מגודל המשטח המקורי. גודל סטנדרטי של המשטח לאחר הרחבתו נע בין 1,900 ל-2,300 מטר רבוע.

בדרך כלל, בזירות ישנם 2 עד 3 סוגי משטחים מחומרים שונים. המוכרים שבהם הם הפרקט והקרח. למעשה, המשטח הוא בעצם כמין בור שאותו ממלאים בריצוף הנדרש. זירות שמאפשרות למופעי קרח להתקיים בהן בנויות מראש בתשתית מסוימת. התשתית בנויה כדלהלן:

רצפת המשטח עשויה בטון ובה מותקנים צינורות קירור. בצינורות מוזרמת תערובת של מים עם אמוניה או גליקול שמקפיאה את המים שמעל הבטון ובכך נוצר משטח קרח מלאכותי. כאשר הזירה מארחת מופעי קונצרט או כל סוג מופע שאינו מצריך שכבת קרח, צוות הלוגיסטיקה יחפה את הקרח בלוחות מבודדים מעץ או מחומר מרוכב. שכבת הלוחות מיועדת לבידוד הקרח, כיסויו, שמירתו שלא יימס, שינוי הריצוף ומתן האפשרות לקיים מופעים שונים.^[6]^[7]

כאשר נדרש משטח פרקט עבור משחקי כדורסל, צוות שלם אחראי להרכיב אריחי עץ מעל שכבת הבידוד (אם היא קיימת). כן במצב הפוך, הצוות יסיר את לוחות העץ ושכבת הבידוד, ויתיז מים על פני הקרח הקיים כדי לשטח את משטח הקרח.^[8] משך התהליך יכול להיעשות תוך שעות ספורות בלבד,^[9] ומנגד עלול לקחת יום שלם ויותר - תלוי בגודל הצוות הלוגיסטי ובציוד ההרכבה.^[10]

המבנה

בדרך כלל יסודות המבנה והיציעים עשויים מבטון מזוין. זאת מפני שהבטון נחשב לחומר חזק במיוחד, המאפשר למבנה הזירה לשאת אלפי צופים ולעמוד תחת עומס משקל כבד. השלד, הקירות התומכים והגג עשויים לרוב מפלדה. היתרון בפלדה הוא, שהיא חזקה מאוד ומשמשת ליצירת מפתחים גדולים במבנה, ללא כל צורך בעמודים תומכים שחוסמים את קו הראייה לזירה ובכך מתאפשר לקהל לצפות בכל הזירה.

בזירות רבות המעטפת החיצונית עשוייה מזכוכית ומאלומיניום למטרות עיצוב ולכניסת אור טבעי למבנה.^[11]^[12] גם גגות הזירות עשויות לעיתים מ-ETFE (סוג פולימר הדומה לטפלון) - פלסטיק חזק ושקוף או מממברנות בד נמתחות. חומרים אלה קלים וזולים יותר מזכוכית ומפלדה, ומאפשרים גגות גדולים ושקופים.^[13]