זרבובית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מזיגת תה מבעד לזרבובית קומקום

זרבובית היא הפיה של כלי מזיגה. בין כלי המזיגה היכולים להכיל זרבובית נמצאים: קומקום, כד, קנקן ועוד.

מקורה של המילה בעברית משנאית והיא מופיעה בויקרא רבא: "השותים במזרקי יין... בכוסות שיש להן זרבוביות" (ויקרא רבא, ה), כאשר משמעות המונח היא צינור למזיגת נוזל (בדומה למרזב הבית - אשר מקורו באותו שורש: "זרב"; הוראת השורש היא זרימה, נזילה ושטיפה).

בשפה העברית המודרנית, משמש המונח בהשאלה גם לכינוי לחלק הפנים הקדמי של בעל חיים, הכולל את חרטומו, וזאת בשל האף הצר והארוך של בעל החיים.

בתרבות הישראלית זכה המונח לפופולריות בשל המערכון שכתב דן אלמגור עבור שלישיית "הגשש החיוור" - "הכה את המומחה" - שהיווה פרודיה על תוכניות הרדיו, בהן נהגו להציג קטעים של שאלות למומחים, ראיונות וכתבים. בין קטעי המערכון שזכו לפרסום רב והפכו השראה למטבעות לשון בעברית, היה הקטע בו נשאל "מומחה ללשון" כיצד נקרא "הצ'ופצ'יק[1] של הקומקום, זה שמשפיך את התה" והתשובה שקיבל הייתה "זרבובית".

באמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך ההיסטוריה ניתן לראות שימושים אמנותיים בזרבוביות של כלים. בחפירות ארכאולוגיות התגלו כלים בני אלפי שנים בהם פוסלה הזרבובית של הכלי, כשהיא לרוב מתארת זרבובית בעל חיים. פיסול זה נעשה הן מטעמי אמנות והן מטעמי דת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ במקור ברוסית, צ'ובצ'יק פירושו תלתל זעיר בולט בקדמת הראש.