גמל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןגמל
גמלים
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
משפחה: גמליים
סוג: גמל
מינים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Camelus
ליניאוס, 1758
תחום תפוצה
Dromedary Range.png
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גמל (שם מדעי: Camelus) הוא סוג של פרסתן גדול המשתייך למשפחת הגמליים. הגמל הוא יונק המותאם לחיים במדבריות. נקבת הגמל נקראת בלשון חז"ל ובעברית מודרנית נָאקָה (ה-א' אינה נהגית) [בלשון חז"ל קראו לנאקה גם 'גמלה', כך נזכר בתלמוד הבבלי (בכורות ו, ב) "גמל הנולד מן הגמלה".], והגמל הצעיר נקרא בֶּכֶר. הגמל מכונה "ספינת המדבר".

מיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום ישנם שני מינים בסוג, שניהם בויתו:

  • גמל חד-דבשתי (Camelus dromedarius) - בעל דבשת אחת. זהו המין השכיח יותר.
  • גמל דו-דבשתי (Camelus ferus) - בעל שתי דבשות, היה נפוץ במרכז אסיה, אך כיום נפוץ בשבי ומצוי בסכנת הכחדה חמורה בבר. כמה חוקרים רואים בגמל הדו-דבשתי המבוית מין עצמאי (Camelus bactrianus).

שני גמלים אלה יכולים להתרבות ביניהם, כשהצאצא הנדיר מכונה גמל כלאיים.

בעבר היו מינים נוספים בסוג זה, אשר חיו בפליוקן עד הפליסטוקן:

  • Camelus gigas
  • Camelus grattardi
  • Camelus knoblochi
  • גמל סורי (Camelus moreli)
  • Camelus sivalensis
  • Camelus thomasi

מבנה גוף הגמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

גמלים נאקות ובכר ביער חדרה, עמק חפר, אביב 2021
זוג גמלים ליד ים המלח
גמל בתבליט אשורי מנינוה. אוסף מוזיאון הוותיקן

גוף הגמל מותאם לתנאי המדבר ברגליו הגבוהות ובפרווה המכסה אותו. הרגליים הגבוהות של הגמל מרחיקות אותו מן הקרקע הלוהטת בימי הקיץ החמים. לעיתים ישנו הבדל של 20°C בין טמפרטורת הקרקע לטמפרטורת האוויר בגובה של מטר מעל הקרקע. בין שערות פרוותו של הגמל כלוא אוויר המשמש כחומר מבודד, וכך הפרווה מקטינה את מעבר החום בין הסביבה החמה לגוף הגמל ובעצם מבודדת את גופו של הגמל מחום הסביבה. תכונות אלו עוזרות לגמל לשמור על גופו מפני התחממות יתר, וכך מקטינות את הצורך בהפרשת זיעה, מסיבה זו הן גם מביאות לחיסכון של מים בגופו של הגמל. בגוף הגמל ישנה דבשת בה הוא אוגר שומן, המהווה בידוד מפני החום ומפני הקור. מפני החום מכיוון שהוא שכבה עבה שמבודדת בין הגמל לאוויר ומפני הקור מכיוון שכמות הוורידים והעורקים קטנה שם והוא אינו מאבד חום דרך הדבשת.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גובהו של הגמל כשני מטרים או יותר, ואורכו כשלושה מטרים מהפה עד לזנב. צווארו הארוך מאפשר לו לסרוק את המדבר למרחקים גדולים ולמצוא מים. משקלו עד כ-650 ק"ג[1]

התאמה לתנאי המדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגמל פעיל בדרך כלל בשעות הבוקר ולפנות ערב, כאשר האוויר קריר. בשעות החמות של היום הגמל רובץ בצל או נח בעמידה.

כאשר קיים מחסור במים בגוף הגמל, הוא מפריש שתן מרוכז, המכיל כמויות קטנות של מים, מה שמצמצם את פליטת המים מגופו (בדומה לאדם ובעלי חיים נוספים). הגמל מסוגל להחזיק מעמד במשך שבועיים בלי לשתות ובלי שייגרם נזק לגופו. כאשר הוא מגיע למקור מים הוא שותה כמויות גדולות של מים, וכך משלים במהירות את המים החסרים בגופו ומגיע למאזן מים תקין.

לגמל ישנה התאמה מיוחדת לתנאי המדבר גם בדם: לתאי הדם האדומים יש צורה סגלגלה (בניגוד לשאר היונקים, שאצלם היא עגולה יותר). תכונה זו של תאי הדם מעניקה להם יכולת זרימה "חלקה" גם במצבי עקה ויובש של הגוף. תאי הדם האדומים של הגמל גם עמידים יותר מתאי הדם של שאר היונקים בכך שהם מסוגלים לשרוד בתנאי לחצים אוסמוטיים קיצוניים, ממצב של חוסר נוזלים בגוף ועד לרוויה גבוהה אחרי שתיית כמויות גדולות של מים.

לגמל יש ריסים ארוכים להגנה מפני סופות חול ורגליים ארוכות עם שתי ברכים המגנות מהחול החם של המדבר. נוסף למבנה הגוף ולדרכי ההתנהגות גם התהליכים הפנימיים בגופו של הגמל מותאמים לחיים במדבר. לדוגמה, שינויים בטמפרטורת הגוף. טמפרטורת הגוף של הגמל היא בסביבות 39 מעלות צלזיוס, כמו של רוב היונקים, אך ייחודו של הגמל הוא בכך שטמפרטורת גופו יכולה לעלות ולרדת בכמה מעלות מבלי שייגרם נזק לגופו. לפעמים ביום חם, או בזמן פעילות גופנית מאומצת של הגמל, טמפרטורת גופו עולה עד ל-42 מעלות צלזיוס, ובלילה קר היא יורדת עד 36 מעלות.

בניגוד לגמל החד-דבשתי, הגמל הדו-דבשתי מותאם גם לחיים במקומות קרים, כמו מדבריות מרכז אסיה בעת החורף. הגמל הדו-דבשתי יכול לשרוד בטמפרטורות נמוכות ויכול לאכול קילוגרמים רבים של שלג.

רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנאקה ממליטה בֶּכֶר אחרי היריון של כשנה ויכולה להיכנס להיריון נוסף כעבור שנה מההמלטה הקודמת (כלומר טווח הזמן המינימלי בין שתי המלטות של אותה נאקה הוא שנתיים). רוב ההריונות הם של בכר אחד בלבד.

אורך חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגמל יכול לחיות כ-40 שנים[1].

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – חלב נאקות
פינוי פצועים משדה הקרב על גב גמל בעת המערכה על ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה, 1918
בדואי חורש בנגב
אנשים עם גמלים בחופי יפו

הגמל בתנ"ך ובסיפורי אבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגמל מוזכר בתנ"ך כ-50 פעמים, ובסיפורי האבות מוזכר כבעל-חיים מבוית המשמש לתחבורה[1].

”וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם..."

ספר בראשית, פרק ל"א, פסוק ל"ד.

חוקרים הניחו כי בתקופת האבות נהגו בישראל לשתות חלב גמלים, בהסתמכם על הפסוק בו מסופר על יעקוב ששולח "גמלים מיניקות" עם בניהם כמנחה לאחיו עשיו.[2].

”גְּמַלִּ֧ים מֵינִיק֛וֹת וּבְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים פָּר֤וֹת אַרְבָּעִים֙ וּפָרִ֣ים עֲשָׂרָ֔ה אֲתֹנֹ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וַעְיָרִ֖ם עֲשָׂרָֽה

ספר בראשית, פרק ל"ב, פסוק ט"ז.

אף שעצמות גמלים קדומות אכן נתגלו ושויכו למרחב המסופוטמי הקדום, נוטה כיום המחקר המודרני לסווגם כגמלים פראים ולא לגמלים המבויתים המוכרים לנו כיום, עוד מוסיף המחקר כי מאות שנים לאחר התרחשות עלילות "סיפורי-האבות" לעיל, הביא עימו פרעה שישק בפלישתו לא"י את ראשוני הגמלים המבויתים כמו גם טכנולוגיות נוספות[3].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מתיו טיג, מלכת המדבר - אלפי בדואים מתכנסים עם גמליהם באבו דאבי כדי להכתיר את הפרט היפה ביותר, נשיונל ג'יאוגרפיק, גיליון 135, אוגוסט 2009

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 פישר, נעה (2022-04-15). "מראם ועד עטלף: בעלי חיים שהוזכרו בתנ"ך". Ynet. נבדק ב-2022-04-15.
  2. ^ אנציקלופדיה מקראית : אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו,מאת: משה דוד קאסוטו ב' גמל מבוית, עמ'-521
  3. ^ דוד פסיג,המפלה החמישית : כיצד מדינת ישראל יכולה להימלט בעתיד מהמלכודת של ההיסטוריה היהודית,ספרי חמד. עמ':268