חואן ד'אריינסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חואן ד'אריינסו
Juan D'Arienzo
חואן ד'אריינסו, בסביבות שנת 1960
חואן ד'אריינסו, בסביבות שנת 1960
לידה 14 בדצמבר 1900
בואנוס איירס
פטירה 14 בינואר 1976 (בגיל 75)
בואנוס איירס
מוקד פעילות בואנוס איירס
שנות פעילות 1917-1976
סוגה טנגו ארגנטיני, מילונגה, ואלס
עיסוק מנצח, מלחין, כנר
כלי נגינה כינור, ניצוח, פסנתר
חברת תקליטים RCA Victor

חואן ד'אריינסו אמנדולהספרדית: Juan D'Arienzo Améndola, ‏ 14 בדצמבר 1900 בואנוס איירס - 14 בינואר 1976 בואנוס איירס) היה מנצח, מלחין, מעבד וכנר ארגנטינאי, נודע כמנהל תזמורת עצמית וכיוצר ומבצע של מוזיקת טנגו. כונה "המלך של המקצב" ("El Rey del Compás").

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חואן ד'אריינסו אמנדולה נולד בשנת 1900 ברובע "קונגרסו" שבדרום-מזרחה של שכונת בלוואנרה של בואנוס איירס. הוא היה הבכור מבין שלושת ילדיהם של מהגרים מאיטליה: דון אלברטו ד'אריינצו ואמליה אמנדולה. על אף כישוריו המוזיקליים של חואן, התנגד האב בחריפות לבחירת הבן בעולם הטנגו ורצה שהוא ילמד משפטים ושיירש את המפעל המשפחתי למוצרים חקלאיים.[1] גם שאר הילדים נמשכו למוזיקה: האח הצעיר ארנאני היה לימים לפסנתרן ומתופף ואחותו חוספינה - הייתה לימים זמרת לירית ופסנתרנית.[2] בעידוד האם בגיל 8 התחיל חואן לנגן בכינור ואחר כך בפסנתר[3] ונרשם לקונסרבטוריון ע"ש מסקאני מיסודה של אדלחיסה פאנה. מאוחר יותר למד בקונסרבטוריון אלטיבן-פיאזיני.[1] אחר כך היה תלמיד מצליח בבית הספר היסודי "קורנליו סאוודרה" ובתיכון "נסיונאל מריאנו מורנו". תקופה עזר לאביו בעסקים כסוכן מכירות מצוין. [1]

תחילת הקריירה המוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד'אריינסו היה זמן-מה חבר בשלישייה כלית, יחד עם נער בגילו, אנחל דומינגו ד'אגוסטינו בפסנתר ועם עוד נגן צעיר בחליל, ארנסטו ביאנצ'י (ביאנקי)[1]. הם הנעימו בימי ראשון אחרי הצהרים את אוזני המבקרים בגן החיות של בואנוס איירס. הם קראו לשלישייה שלהם Ases del Tango ונהגו לנגן גם על יד תיאטרון בובות "גיניול"[4] שבגן החיות תמורת 4 פסוס מהעוברים ושבים. יחד עם חברים אלה, שאליהם הצטרף הצ'לן אניו בולוניני, ניגן אחר כך ד'אריינסו בתיאטרון אפולו ובאולמות אחרים בעיר, בתזמורות של סרסואלות וכו'. ב-1917 פגש ד'אריינסו את המלחין, הכנר והמנצח קרלוס פוסאדס (1918-1874), מגדולי הגוארדיה הישנה של הטנגו. הודות לפוסאדס, שהפך למנטור שלו, התקבל ד'אריינסו לתזמורת של תיאטרו אוונידה. אולם מותו של פוסאדס כעבור שנה בגיל 33 פגע מאוד בכנר הצעיר.[1]

הופעתו המשמעותית הראשונה של ד'אריינסו ככנר אירעה בשנת 1919. אז הרכב טנגו קטן בניהול שלו ושל ד'אגוסטינו החליף את התזמורת של רוברטו פירפו בליווי קטע ריקוד במופע קומי מסוג "סיינֶטֶה" שנקרא "קברט מונמארטר" והולחן על ידי אלברטו נוביון. המופע בוצע ב"תיאטרו נסיונאל" על ידי להקת התיאטרון אראטה -סימארי- פרנקו. הריקוד היה קטע טנגו קנז'נגה שבוצע על ידי הצמד "אל מורוצ'ו פורטוגסה".[5][1] תזמורתם, שנקראה "Orquestra tipica Angel D'Agostini", ניגנה באופן קבוע בשנים 1920-1919 ב"תיאטרו נסיונאל". עם ד'אוגוסטיני הוא ליווה את זמרת הטנגו אוויטה פרנקו. אחר כך ניגן בכינור בתזמורת הג'אז פרדריקסון והקים, שוב עם ד'אגוסטיני בשישייה "Aieta y sus ases" (אייטה והאסים שלו, 1927) שבה השתתפו הכנר אלפרדו מאסאו (Mazeo), נגני הבנדונאון אנסלמו אייטה (Aieta) ושוב ארנסטו ביאנקי ונגן הקונטרבס חוסה פוליסי (Puglisi).[5] מאוחר יותר לואיס ויסקה החליף את ד'אגוסטיני.

שנות ה-1920[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-1920 עבד ד'אריינסו בכמה הרכבי ג'אז, ביניהם La Jazz Select Lavalle ותמוזרות של ניקולס ורונה ב-Real Cine. כמו כן ניגן בתזמורות של תיאטראות, בליווי המוזיקלי של סרטים אילמים וכמו למשל, ב-1927, בפתיחת קולנוע הינדו. באותה תקופה כינו אותו "El Grillo" או El Grillito, כלומר "הצרצר" מכיוון שנחשב לכנר בינוני עם צליל צורם. החל משנת 1924 כיכב בשידורי תחנת הרדיו El Mundo של פבלו אוסוולדו ואייה ודעת הקהל השתנתה לטובה.[5][1] ב-1926 חזר לנגן טנגו ככנר ב-Orquesta Típica Paramount.

התזמורת והסגנון שלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחר כך חבר ד'אריינסו לתזמורות נוספות ובשנת 1928 הקים תזמורת טנגו משל עצמו - Juan D’Arienzo y su Orquesta Típica, שנשארה עד ימינו אחת מתזמורות הטנגו הפופולריות והאהובות. בלט בה נגן הבנדונאון פרנסיסקו פירונטינו. החל משנת 1934 הופיע באופן קבוע בקברט "שאנטקלר" של אנחל סנצ'ס קארניו (שכונה "הנסיך הקובני") ששכן ברחוב פאראנה, לא רחוק מאוונידה קוריינטס. החל מ-1935, עם העסקתו של הפנסתרן הידוע רודולפו ביאג'י, התחיל ד'אריינסו לפתח סגנון חדש ישן תוך חזרה מן המקצב 4/8 למקצב המהיר של הטנגואים הישנים: 2/4. נוצר איפוא פער בין עיבודיו הרעננים לסגנונם של מוזיקאי טנגו אחרים כמו פרנסיסקו קנארו, פרנסיסקו לומוטו וחוליו דה קארו כשד'אריינסו החזיר את הטנגו לזירת הריקודים ולדור הצעיר. בגלל עיבודיו הקצביים וסטקאטיים האלה שבהם לפסנתר ניתן מקום מכובד, כונה ד'אריינסו "מלך המקצבים" (El Rey del Compás).[5] כינוי זה הודבק לו בהקלטה משנת 1941 במועדון "שאנטקלר".[6] ב-1949 הסביר את גישתו כך:

בעיני, הטנגו הוא מעל הכל מקצב, מרץ, עוצמה ואופי. הטנגו המוקדם, זה של הגוארדיה הישנה (guardia vieja) היו לו כל אלה ואל לנו לאבד את זה לעולם. ...התזמורת, המנגנת אותו, אינה צריכה להידחף אחורה על מנת למקד את האורות על הזמר בלבד. הקול האנושי אינו צריך להיות יותר מכלי נוסף בתזמורת. להקריב הכל למען הזמר, הכוכב, זו טעות... גאוותי הגדולה היא שתרמתי לתחיית המוזיקה העממית שלנו

[5] (ראיון אצל אנדרס מוניוס, 1949) הייתה זו תגובת נגד ל"עידן הגוארדיה החדשה" של זמרים כמו קרלוס גרדל, מאיסאני, קירוגה, קורסיני, מגאלדי, מרסדס סימונה, אדה פלקון, צ'רלו שבו הדגש היה על הזמר הסולן וזמרתו.[7] ד'אריינסו החזיר לרפרטואר גם ריקודי טנגו כליים נטו מלפני שנת 1915 כמו Independencia, Hotel Victoria, Don Juan, את הוואלס Desde el alma, טנגואים נוספים של פעם כמו Tinta verde, Francia, "Sábado inglés", "De pura cepa", "9 de julio", "Penas de amor"¿Dónde toca su orquesta? וכו'. פרט למועדון שנטקלר, ניתן היה לראות את תזמורתו בשכונות, במסיבות ריקודים ("ביילונגוס") שבמועדוני ספורט וכו'.[8]


שנות ה-40 נחשבות ל"תקופת זהב" של מוזיקת הטנגו, שבה לצד ד'אריינסו, הצטיינו מוזיקאים כמו אניבל טרוילו, אוסוולדו פולייסה, אוסוולדו פרסדו, פרנסיסקו קנארו ואחרים. בשנים 1944-1940 הזמר הסולן של תזמורת ד'אריינסו היה הקטור מאורה, יליד פלרמו. בשנות ה-1950 היה הרפרטואר שלו דל למדי, וכלל ריקודים הנחשבים פחות מוצלחים, תוקפנים והמוניים כמו "El nene del Abasto", "El hipo" ו "Chichipía"[9]. גם בסביבות שנת 1960 חיפש חואן ד'אריינסו ליצור סגנון חדש של טאנגו קלאסי. הוא הקים יחד עם אניבל טרוילו (בנדונאון, פרנסיסקו קנארו (כנור), אוסוולדו פוייזה (פסנתר) ואוסוולדו פרסדו (בנדונאון) את "חמישיית הזהב" - Quinteto de Oro (קינטטו ד'אורו) שאכן השפיעה על התחדשות מוזיקת הטאנגו.

חואן ד'אריינסו הקליט מאות ריקודי טנגו, מילונגה וואלסים. ההקלטה הראשונה שלו הייתה של Esta noche me emborracho עם הסולן קרלוס דאנטה, אולם להיט הלהיטים שלו היה בזמנו עיבודו לטנגו La cumparsita של המלחין האורוגוואי חרארדו מאטוס רודריגס.גרסתו של ד'אריינסו נמכרה בשני מיליון עותקים. ד'אריינסו הקליט אותו שבע פעמים: ב-1928 עם הזמר קרלוס דאנטה, ב-1929 עם הזמרת רקל נוטאר (שתיהן בחברת אלקטרה) וחמש האחרות בביצוע תזמורתי (1937, 1943, 1951,1963, 1971 בחברת RCA Victor). את המילונגה "La Puñalada" שבגרסתו זכתה גם כן בפופולריות רבה, הקליט ארבע פעמים ובמקצב מהיר במיוחד:ב-1937, 1943, 1951, 1963.

אחרי מותו בשנת 1976 בבואנוס איירס הובא לקבורה בבית הקברות צ'קריטה בעיר. חואן ד'אריינסו היה נשוי למאורה.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד'אריינסו ניהל חיים פרטיים דיסקרטיים, לא היה נשוי ולא היו לו ילדים. אחרי מותו של קרלוס גרדל בתאונת מטוס נמנע לטוס כל חייו.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורשי סגנונו בימינו הם התזמורת של ארנסטו פרנקו והתזמורת הקרויה "הסולנים של ד'אריינסו".

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פסלון מטעם חברת התקליטים האמריקאית RCA Victor ‏ (RCA)

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2008 - מופיע בסרט התיעודי Café de los maestros
  • אחרי פרישתו של ד'אריינסו - נגניו בראשות קרלוס לזארו הקימו את התזמורת "סלניו של חואן ד'אריינסו"
  • 2012 -בהמשך ל"סולניו של ד'אריינסו" הוקמה התזמורת "חואן ד'אריינסו" - שנועדה לשמר את סגנון האמן. היא כוללת 4 בנדונאונים, 3 כינורות, פסנתר וקנוטרבס. זמריה הם פרנאנדו רודאס, אלברטו ביאנקו ואלברטו מדינה.

[10]

ציטוטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשבילי לטנגו יש שלושה דברים:מקצב, השפעה וניואנסים

[11]

מבחר לחנים ומנגינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד'אריינסו הלחין קטעי טנגו, ואלסים מהירים, מילונגות.

  • Milonga brava
  • Chirusa
  • El vino triste;
  • No no veremos
  • Garronero
  • Apache'
  • Paciencia;
  • Bailate un tango;
  • Ricardo;
  • Nada más.
  • Ya lo ves

דיסקוגרפיה (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד'אריינסו הקליט בסך הכל 1007 הקלטות.


  • El Triunfo / Unión cívica (1943)
  • Filicia / Vino triste (1943)
  • Qué importa (1944)
  • El Tarta / Se apagó una estrella (1953)
  • Tangos de todos los tiempos (1956, Ø 20 cm)
  • Bien porteño (1959, עם הזמרים חורחה ואלדס ומריו בוסטוס)
  • Más grande que nunca (1959)
  • Juan D’Arienzo (1959, עם הזמר אלברטו אצ'אגואה
  • D’Arienzo for export (1959)
  • Don Juan el Irresistible (1959)
  • Adiós Chantecler (1960, עם הזמרים חורחה ואלדוס ומריוס בוסטוס)
  • Pasajera (1960)
  • Oro de ley en las rosas de orquesta (1960)
  • Tangos (1960)
  • Grandes éxitos de Juan D’Arienzo (1963)
  • Academia del Lunfardo (1964)
  • Evocando el ayer - Vol. 1 (1964)
  • Evocando el ayer - Vol. 2 (1965)
  • El vals de los 17 años (1966)
  • Juan D’Arienzo - Alberto Echagüe (1966, עם הזמר אלברטו אצ'אגואה)
  • Juan D’Arienzo - Héctor Mauré (1966, עם הזמר הקטור מאורה)
  • D’Arienzo interpreta a Juan de Dios Filiberto (1966)
  • Juan D’Arienzo for export - Vol. 1 (1966)
  • Estampas de antaño (1966)
  • Mi noche triste (1966)
  • Juan D’Arienzo (1966)
  • Juan D’Arienzo y su Orquesta Típica (1966)
  • Corrientes y Esmeralda (1966)
  • Lo mejor de Juan D’Arienzo (1967)
  • D’Arienzo for export - Vol. 2 (1967)
  • Evocando el ayer - Vol. 3 (1967)
  • De ayer y de hoy (1967)
  • Barrio Reo (1968)
  • Con tu compás (1968)
  • D’Arienzo - Echagüe (1968, עם הזמר אלברטו אצ'אגואה)
  • Tigre viejo (1969)
  • Armenonville (1969)
  • Cartón Junao (1970)
  • Evocando el ayer - Vol. 4 (1970)
  • Bueno, derecho y varón (1970)
  • A mí me llaman Juan Tango (1970, עם אניבל טרוילו)
  • Sácala chispas (1971)
  • La Pañalada (1971)
  • Bien porteño (1971)
  • Evocando el ayer - Vol. 5 (1972)
  • Juan D’Arienzo 1928 (1972)
  • Viejo smoking (1973)
  • El bar de Rosendo (1973)
  • Juan D’Arienzo - Alberto Echagüe (1973, עם הזמר אלברטו אצ'אגואה)
  • Don Juan el Irresistible (1973)
  • Juan D’Arienzo for export - Vol. 4 (1973)
  • Bien portado (1973)
  • Chirusa (1975, עם הזמר חורחה ואלדס)
  • Evocando el ayer - Vol. 6 (1975)
  • Tiempos viejos (1975)
  • Bueno, derecho y varón (1975)
  • Grandes creaciones de D’Arienzo - Mauré (1976, עם הזמר הקטור מאורה)
  • Milongas y valses (1977)
  • Bueno, derecho y varón - Vol. 2 (1977)
  • Bailarín compadrito (1978)
  • Hotel Victoria (1978)
  • Desde el alma (1979)
  • El Rey del Tango (1981)
  • Juan D’Arienzo y su Orquesta Típica (1981)
  • El vals de los quince años (1984)
  • Juan D’Arienzo - Vol. 3 (1940-1955) (1988)
  • El Rey del Compás (1936-1939) (1992)
  • D’Arienzo for export - Vol. 1 (1996)
  • D’Arienzo for export - Vol. 2 (1996)
  • D’Arienzo for export - Vol. 3 (1996)
  • La Cumparsita (1935-1939) (1997)
  • 40 grandes éxitos (1999)
  • Juan D’Arienzo Y Su Orquesta Tipica 1928-1929 (2005)
  • El Vals de Los Quince Años (2005)

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ד'אריינסו השתתף במספר סרטים כמלחין או כשחקן

  • Tango (1933) - משחק
  • Melodías Porteñas (1937) - מוזיקה ומשחק
  • Gente Bien (1939) - מוזיקה
  • Yo Quiero Ser Bataclana (1941) בתפקיד עצמו
  • El Cantor Del Pueblo (1948) - משחק
  • Otra Cosa Es Con Guitarra (1949)
  • Alma De Bohemio (1949)
  • Al compás De Tu Mentira (1950)
  • La Voz De Mi Ciudad (1953) - משחק
  • Una Ventana Al Éxito (1966) - משחק
  • (1973) - בסדרת הטלוויזיה - El tango del milión - משחק
  • The Tango Lesson (1997)

מוזיקה שלו מופיעה כפסקול בסרטים:

  • 2013 - הפרק הראשון בסדרת הטלוויזיה So You Think You Can Dance - ביצוע המנגינה "Este es el Rey"
  • 1997 - The Tango Lesson - המנגינות El Flete ו- Pensalo bien

Milonga de mis amores

  • 1993 - I Don't Want to Talk About - המנגינה El Flete

הזמרים ששרו בניצוחו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר הרקדנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חורחה מארקס
  • פטרופלאו
  • פיניטו ריוורה
  • אל נגרו טז'ואירה
  • וירולאסו
  • אל פטיסו גרסיה
  • אנטוניטו

אל פיבה דה וייה קרספו

פסנתרניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רודולפו ביאג'י
  • חואן פוליטו (בשלוש תקופות שונות)
  • רנה קוספיטו
  • קרלוס די סארלי
  • לואיס ויסקה
  • פוביו סלמנקה

([12]

נגני בנדונאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קרלוס לזארי

[13]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • José Lino Grünewald,, Gardel, Lunfardo e Tango. Editora Nova Fronteira, Rio de Janeiro, 1994.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חואן ד'אריינסו בוויקישיתוף

Tango y Lunfardo Nº 132, Year XIV, Chivilcoy, 16 September 1997.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 very tango
  2. ^ todotango הפורום
  3. ^ D'Arienzo 1993
  4. ^ La Nacion 2000
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 J.Gobello 1997
  6. ^ P.Manzi, F.Baroncini
  7. ^ La Nacion 2000
  8. ^ La Nacion 2000
  9. ^ La Nacion 2000
  10. ^ אתר התזמורת חואן אריינסו
  11. ^ 1993 D'Arienzo
  12. ^ La Nacion 2000
  13. ^ אתר התזמורת חואן אריינסו