חוסר עכבות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בפסיכולוגיה, חוסר עכבות מתייחס לחוסר שליטה המתבטא בהתעלמות ממוסכמות חברתיות, אימפולסיביות, התפרצויות אגרסיביות והערכת סיכונים לקויה.[1][2] חוסר בעכבות משפיע על היבטים מוטוריים, התנהגותיים, אינסטינקטיביים, רגשיים, ותפיסתיים. חוסר עכבות הוא סימפטום שכיח שמופיע לאחר פגיעה מוחית, או גידול מוחי, במיוחד באונה המצחית וקליפת המוח הקדם-מצחית הגחונית-אמצעית.[1][3]

התופעה יכולה לכלול ליקוי קוגניטיבי המתבטא בקצב עיבוד מידע, קשב, זיכרון, גמישות מחשבתית ופתרון בעיות.[3] התופעה גם מאפיינת את "שינויי האישיות" שנראים לעיתים קרובות אצל אנשים שעברו פגיעה מוחית בעקבות טראומה. האינהיביציה חשובה לתפקוד התקין של המוח, המערכת המוטורית והמערכת הסנסורית. כמו כן, היכולת להפעיל עכבות התנהגותיות, היא תנאי חיוני לתכנון יעיל ולדחייה של תגובות אימפולסיביות.[1][3]

אירוע המלמד אותנו על הקשר הרב בין האונה המצחית של המוח והתנהגות הוא המקרה של פיניאס גייג'. לאחר התאונה שעבר גייג' הוא תואר על ידי הרופא שלו כ"עקשן, טרחן, ועם זאת גחמני, הפכפך, מתנדנד, אשר בתככנותו רוקם תוכניות רבות לעתיד אשר ננטשות עוד טרם שסיים לתכנן.... ילד ביכולותיו השכלית, אך עם התשוקות החייתיות של גבר חזק".[4]

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערכת סיכונים לקויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלייה באימפולסיביות ונטילת סיכונים או שניהם נראים לעיתים קרובות אצל אנשים עם גידול מוחי, או נזק באונה המצחית.[5] לאדם אימפולסיבי ללא בעיות בעכבה לא יהיה כל קושי להימנע מתגובה אם הוא מודע לכך שתוביל לתוצאות שאין הוא מעוניין בהן. לעומת זאת, אנשים עם הערכת סיכונים לקויה כתוצאה מחוסר עכבות, יכולים להכיר בהשלכות אך לא ישקלו אותן; הם יקפצו על ההזדמנות הראשונה לזכות בסיפוק גם כאשר הסיכוי לקבל את אותו סיפוק הוא קלוש. התנהגותם מונעת על ידי תפיסת תועלת קצרת-טווח, ללא יכולת להתייחס לתוצאות השליליות ארוכות-הטווח.[5] מסיבה זאת לעיתים נאמר כי אדם חסר עכבות הוא אדם ש"עיוור לגבי העתיד לבוא".

השפעה על התפקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינהיביציה מאפשרת לאדם לדכא תגובות עצמיותיות ולהתנגד לגירויים לא רלוונטיים[6]. בהתאם לכך, האינהיביציה תורמת לכישורי הישרדות הכוללים את היכולת של האדם להתאים את מעשיו בסביבה משתנה באופן מסתגל. אומנם יכולת זו חשובה במיוחד כאשר מתרחש אסון טבע, אך היא משפיעה רבות גם על איכות החיים של האדם במצבי שגרה. זאת משום שבכל מצב פעולות מסוימות יכולות להועיל ואחרות להזיק. האינהיביציה מאפשרת להימנע מתגובות פוגעניות או להפסיק אותן לאחר שהחלו.

למידת הימנעות מתבססת על מנגנון זה. היא מתרחשת כאשר חזרתיות רבה על התנהגות מסוימת אינה מניבה את התוצאות הרצויות ואף מחמירה את המצב. כך נמנע בזבוז נוסף של משאבים בפעולה חסרת תועלת. האינהיביציה מאפשרת לאדם גם לפתח יכולת של דחיית סיפוקים, אשר מאפשרת לו לוותר על תגמולים מיידיים לצורך הגשמת מטרות ארוכות טווח.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Handbook of neuropsychology, Amsterdam: Elsevier, 2nd ed, <2000-2003>, עמ' 103, מסת"ב 0-444-50376-5
  2. ^ Keanan J. Joyner, Allison M. Daurio, Emily R. Perkins, Christopher J. Patrick, The difference between trait disinhibition and impulsivity—and why it matters for clinical psychological science., Psychological Assessment 33, 2021-01, עמ' 29–44 doi: 10.1037/pas0000964
  3. ^ 1 2 3 Sergio E. Starkstein, Robert G. Robinson, Mechanism of Disinhibition After Brain Lesions, The Journal of Nervous and Mental Disease 185, 1997-02, עמ' 108–114 doi: 10.1097/00005053-199702000-00007
  4. ^ מערכת קהילת "רפואת הנפש", הפרעות התנהגותיות בפגיעות פרונטליות והטיפול בהן / ד"ר ירמי הראל..., באתר רפואת הנפש
  5. ^ 1 2 D. Floden, M. P. Alexander, C. S. Kubu, D. Katz, Impulsivity and risk-taking behavior in focal frontal lobe lesions, Neuropsychologia 46, 2008-01-15, עמ' 213–223 doi: 10.1016/j.neuropsychologia.2007.07.020
  6. ^ Woltering, S., Liu, Z., Rokeach, A., & Tannock, R. (2013). Neurophysiological differences in inhibitory control between adults with ADHD and their peers.Neuropsychologia, 51(10), 1888-1895.
Human brain NIH.jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא פסיכולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.