פסיכופתיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פסיכופתיה היא מונח הנגזר מהשפה היוונית פסיכו (נפש) ופתוס (ייסורים) ואשר שימש בעבר לתיאור כל צורה של מחלת נפש. כיום פסיכופתיה היא מונח בפסיכיאטריה ובפסיכולוגיה, שנועד לתאר התנהגות המאופיינת בחוסר אמפתיה או מצפון קיצוניים, והתנהגות מניפולטיבית. בפסיכיאטריה המודרנית האבחנה מייצגת תת-קבוצה של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית, אך היא אינה מוגדרת באופן רשמי במדריכי אבחנות פסיכיאטריות רשמיים.

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג "פסיכופתיה" אינו מוגדר באופן רשמי באף אחד מהמדריכים המקצועיים בעולם הפסיכופתולוגיה, כגון DSM-IV-TR או ICD-10. עם זאת, מוגדרות בהם הפרעות נפשיות חופפות, כגון הפרעת אישיות אנטיסוציאלית, המאופיינות בהתנהגויות דומות. [1] אישיות פסיכופתית היא מצב שמתאפיין על ידי קבוצה של תכונות, הכוללות קשיחות וחוסר אמפתיה, מניפולטיביות, קסם שטחי, אגוצנטריות, גרנדיוזית, אפקט שטוח, הפרת נורמות מוסריות, ושליטה עצמית נמוכה. ברמה הרגשית הם נוחים-להתרגז, חסרי יכולת ליצור קשרים רגשיים חזקים עם הזולת ולוקים בחוסר באמפתיה, אשמה, חרטה או רגשות עמוקים. המאפיינים הבינאישיים והרגשיים הללו חוברים לסגנון התנהגות סוטה-חברתית שכולל התנהגות אימפולסיבית ובלתי-אחראית ונטייה להתעלם או להפר מוסכמות חברתיות ומוסריות.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלפי חוץ עשוי אדם עם פסיכופתיה להקרין כריזמה וקסם אישי. יש לו יכולת חשיבה בשיקול דעת וקור רוח, התורמת לתפקוד גבוה ביומיום, גם במצבי לחץ. פסיכופתים מובילים סגנון חיים נוודי ולא מאורגן, שנוטה בסופו של דבר להכניס אותם לצרות עם החוק. הם אגוצנטריים, בעלי דימוי עצמי גבוה, ושואפים באופן גרנדיוזי להצלחה יוצאת דופן בתחומים שונים בחיים, ללא בסיס מסוים מבחינת יכולותם הריאליות להשיג מטרות אלו.

פסיכופתיה מתבטאת בפגיעה ביחסים בינאישיים, רגשות והתנהגות. אדם עם פסיכופתיה לא חש אשמה או בושה על מעשיו, גם אם הם פגעו באחר, ומוצא דרך להסביר אותם באמצעות רציונליזציה, מניפולציה רגשית, האשמת אחרים או הכחשת מעשים אלו. הוא לא מביע אמפתיה כלפי האחר אף על פי שביכולתו לזייף אמפתיה. רגשות שונים שהוא מביע לוקים בשטחיות ורדידות יחסית. אדם עם פסיכופתיה עלול להשתמש במניפולציות שונות כדי להשיג את רצונותיו, ולשקר לשם כך ללא ייסורי מצפון.

באופן פרדוקסלי, לפסיכופתים רבים יש קסם אישי וכריזמה שופעת. הסבר אפשרי לכך הוא שלאורך חייו הפסיכופת אינו נרתע להתנסות במניפולציות מאחר שבשבילו הפעלת המניפולציה וחוסר מוסריות היא נטולת מחיר רגשי - הפסיכופת לא חש תחושת אמפתיה וכישלון וגם לא תחושת אשמה ובושה- חסר יכולת לקבל עונש רגשי על פגיעה באחר. על כן הפסיכופת מנוסה מאד בהפעלת מניפולציות על הסובבים אותו.

אבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכלי המקצועי הנפוץ והתקף ביותר הקיים כיום בהערכת אישיות פסיכופתית, הוא PCL-R, שפותח על ידי רוברט ד. הייר.[1] באמצעות הכלי, הכולל ראיון חצי מובנה ומידע אנמנסטי על הנבדק, נערכת הערכה של מבנה האישיות של הנבדק באמצעות 20 פריטים, המסווגים לשני גורמים כלליים: גורם 1 - "שימוש אכזרי ואנוכי בזולת", הכולל מאפיינים רגשיים ובינאישיים של פסיכופתיה; וגורם 2 - "סגנון חיים בלתי-יציב ואנטי-חברתי כרוני", הכולל התנהגויות הסוטות מהמוסכמות החברתיות.[2] הפריטים מדורגים על סולם של 3 נקודות. ניקוד של 0 מעיד על כך שהפריט אינו מתאים לנבדק, ניקוד של 1 מעיד שהפריט מתאים במידה מסוימת לנבדק, וניקוד של 2 מעיד על כך שהפריט מאוד מתאים לנבדק. בדרך כלל ציונם של הפריטים מגורם 2 מתבסס על מידע אישי מרישומו הפלילי של הנבדק, והפריטים מגורם 1 על רשמים שנוצרו על המראיין במהלך הראיון.

20 הפריטים ב-PCL-R הם:[1]

  1. קלות-לשון וקסם שטחי (גורם 1) - הנטייה להיות מקסים, כובש, ובעל לשון חלקלקה. פסיכופתים אינם ביישנים, אינם חוששים לומר דבר, וכמעט אף פעם לא חסרים במילים. הם שיחררו את עצמם ממוסכמות חברתיות כמו לדבר בתורם לדוגמה.
  2. ערך עצמי גרנדיוזי (גורם 1) - השקפה מנופחת מאוד של יכולות האדם והערך העצמי. פסיכופתים הם בטוחים בעצמם, שחצנים, דעתנים, ורברבנים. פסיכופתים הם אנשים יהירים שמאמינים שהם בני אנוש נעלים.
  3. צורך בגירויים או נטייה לשיעמום (גורם 2) - צורך מוגזם בגירוי חדש, מרגש ומעורר סטימולציה, ולקיחת סיכון בלעשות דברים מסוכנים. לפסיכופתים לעיתים קרובות יש משמעת עצמית נמוכה ומתקשים להשלים משימות עד תומם משום שהם משתעממים בקלות.
  4. שקרנות פתולוגית (גורם 1) - יכולה להיות מתונה או גבוהה; במקרה הראשון תתבטא בערמומיות ופיקחות, בצורה הקיצונית תתבטא במניפולטיביות, חוסר-מצפון וחוסר-יושר
  5. הונאה ומניפולטיביות (גורם 1) - השימוש במרמה כדי להונות את הזולת למטרת רווח אישי. פריט זה נבדל מפריט 4 במידה בה ניצול ואכזריות קיימים, כפי שהם מתבטאים בחוסר התייחסות לרגשות ולסבל של קורבנות הנבדק.
  6. חוסר בחרטה או אשמה (גורם 1) - חוסר ברגשות או בהתייחסות ללאבדות, הכאב והסבל של הקורבנות והנטייה להיות חסר-אמפתיה וקר-לב. פריט זה מתבטא בד"כ בבוז שמפגין הנבדק לקורבנותיו.
  7. אפקט שטוח (גורם 1) - דלות רגשית או טווח עומק רגשי מוגבל; קרירות בין-אישית למרות סימנים של פתיחות גלויה.
  8. קשיחות וחוסר אמפתיה (גורם 1) - חוסר ברגשות כלפי אנשים באופן כללי; קרירות, בוז, חוסר חשיבות, חוסר טקט.
  9. סגנון חיים פרזיטי (גורם 2) - תלות פיננסית מכוונת, מניפולטיבית, אנוכית ונצלנית בזולת המשתקפת בחוסר מוטיבציה, משמעת-עצמית נמוכה וחוסר להתחיל או להשלים מחויבויות.
  10. שליטה עצמית נמוכה (גורם 2) - תגובות של עצבנות, חוסר-סבלנות, איום, אגרסיביות ואלימות מילולית ושליטה בלתי מספקת על כעס, פועלים בחיפזון
  11. מתירנות מינית - מגוון יחסים קצרים ושטחיים ובחירה בלתי מובחנת של פרטנרים מיניים; קיום מספר מערכות יחסים באותו זמן; היסטוריה של ניסיונות לאלץ אחרים לבצע פעילות מינית
  12. בעיות התנהגות מגיל צעיר (גורם 2) - מגוון התנהגויות לפני גיל 13 הכוללות שקרים, גניבות, ונדליזם, בריונות, פעילות מינית, הצתה, שימוש באלכוהול ובריחה מהבית
  13. חוסר במטרות מציאותיות לטווח ארוך (גורם 2)
  14. אימפולסיביות (גורם 2) - ביצוע מעשים ללא מחשבה מוקדמת וללא תיכנון; חוסר יכולת לדחות פיתויים, תסכולים ודחפים; אי יכולת להתחשב בהשלכות מעשיהם; התנהגות פזיזה, נמהרת, בלתי צפויה, בלתי יציבה, וחסרת זהירות
  15. חוסר אחריות (גורם 2) - כישלונות חוזרים לעמוד בהתחייבויות. לדוגמא: אי תשלום חשבונות, אי החזרת הלוואות, היעדרות או איחור לעבודה
  16. קושי לקחת אחריות על מעשים (גורם 1) - מתבטא במצפוניות נמוכה, חוסר צייתנות, התכחשות לאחריות ומאמץ לבצע מניפולציה בזולת ע"י התכחשות זו
  17. ריבוי קשרי נישואין קצרים - חוסר יכולת להתחייב לקשר ארוך טווח המשתקף בהתחייבויות בלתי עקביות ובלתי-מהימנות, כולל התחייבויות נישואין
  18. עבריינות נוער (גורם 2) - בעיות התנהגות בין גילאי 13-18; לרוב התהגויות שהן פשעים או שמערבות באופן ברור אנטגוניזם, ניצול או אגרסיביות
  19. הפרת תנאי שיחרור (גורם 2) - הפרת תנאי שחרור או תנאי שחרור אחרים בעקבות רשלנות, בריחה, שיקול דעת נמוך, או אי-הופעה לשימועים.
  20. ורסטיליות קרימינלית (גורם 2) - מגוון סוגי עבירות פליליות; פסיכופתים יבצעו מגוון רחב של עבירות מסוגים שונים כגון הצתה, ונדליזם, גניבה, אונס וכו'. גאווה רבה על כך שלא נתפס על ביצוע עבירות.

הציון המקסימלי שניתן לקבל בשאלון הוא 40 נקודות. קיימת מחלוקת היכן לקבוע את הרף להימצאות פסיכופתיה. באירופה ובריטניה החתך הוא 25 נקודות ומעלה, ובשאר המדינות בעולם החתך הוא מעל 30 נקודות ומעלה.

במשך השנים נעשה שימוש נרחב בשאלון PCL-R גם לצורך הערכות מסוכנות לאלימות, מתוך הנחה מבוססת מחקר, שגורם 2 של פסיכופתיה מנבא רמות גבוהות יותר של אלימות ועבריינות מגורם 1. [3]

הבדלים בין פסיכופתיה ראשונית לפסיכופתיה שניונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות הוצע כי פסיכופתיה ראשונית, פסיכופתיה שניונית, והפרעת אישיות אנטיסוציאלית הם מבני אישיות קשורים אך שונים. [4]

לדעת חוקרים בתחום, ההבדל הגדול ביותר הוא שפסיכופתיה ראשונית היא מצב מולד, ואילו פסיכופתיה שניונית (או בשמה המוכר יותר סוציופתיה) נובעת מטראומה במהלך שנות ההתפתחות. [5]

הבדל נוסף הוא שפסיכופתיה ראשונית מאופיינת על ידי ליקויים רגשיים (יציבות ברמות הסרוטונין, מערכת לימבית תת-תגובתית, רמות לחץ נמוכות), ואילו פסיכופתיה שניונית מאופיינת על ידי הפרעה רגשית תלוית סביבה (תפקוד לקוי בקליפת המוח הקדם-מצחית, חוסר בסרוטונין, רמות גבוהות של לחץ). [6]

הבדל נוסף בין השניים הוא שפסיכופתיה שניונית מאופיינת בתפקוד בינאישי לקוי יותר מאשר פסיכופתיה ראשונית; הם מתעצבנים בקלות, לא חברותיים, ונוטים להיות פחות אסרטיביים. [7]

פסיכופתיה ראשונית מאופיינת ברמות נמוכות מאוד של נוירוטיות (כולל חרדה), ואילו פסיכופתיה שניונית מאופיינת על ידי רמות גבוהות של נוירוטיות. [8] [9]

לסיכום, פסיכופתיה שניונית הינה תוצר של חוויות סביבתיות שליליות המשפיעות על מערכת העצבים האוטונומית ועל התפתחות נוירולוגית שעלולה להוביל לתגובות פיזיולוגיות הדומות לאלה של פסיכופתים.

מחקרים מראים כי אנשים עם פסיכופתיה ראשונית הם שיעור יציב מכל אוכלוסייה, יכולים להיות מכל קטע של החברה, עשויים להוות חלק ממעמד טקסונומי מובחן כחלק מתהליך הברירה הטבעית, וכי הליקויים הרגשיים שלהם הם אלו המאפשרים להם לרדוף אחר המטרות האנוכיות שלהם מבלי להרגיש את הכאב של אשמה או חרטה.

נכון להיום פסיכופתיה ראשונית מבוססת על האבחנה של הפרעת אישיות אנטיסוציאלית, אך היא מבנה אישיות שונה. [10]

גורמים אטיולוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גורמים אורגנים - התפתחות נוירולוגית ופסיכונוירולוגית מאוחרת.
  • תאוריות סביבתיות - קשיים או הפרעות נפשיות משפחתיות - פרידה כואבת במיוחד, פתולוגיה נפשית משפחתית אצל ההורים וכדומה.

חוקרים משערים כי פסיכופתיה ראשונית (גורם 1 - הכולל מאפיינים רגשיים ובינאישיים של פסיכופתיה) מקורה בגנים תורשתיים, ומשערים כי יש לסביבה השפעה גדולה על התפתחותה של פסיכופתיה שניונית (גורם 2 - סגנון חיים בלתי-יציב ואנטי-חברתי כרוני). [11]

הסברים אבולוצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים משערים כי פסיכופתיה ראשונית הינה מנגנון הישרדות אבולוציוני. מאחר ואין לפסיכופתים את היכולת לפתח קשרים רגשיים חזקים עם הזולת, יש להם את היכולת להפרות נשים רבות מבלי להרגיש את הצורך להישאר בסביבה לאחר מכן.

ייתכן שזאת הסיבה בגללה יש שיעור גבוה יותר של פסיכופתיה אצל גברים. עבור הפסיכופת מדובר ביתרון כי ללא רגשות פרו-חברתיות הוא יכול להפיץ את הזרע שלו מהר יותר, אך הוא לא ידאג לביטחון או הצלחת הצאצאים שלו. [12][13][14]

מחקרים מראים כי לאנשים עם ציון גבוה בשאלון PCL-R יש יותר ילדים. [15] [16]

מחקרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסריקות מוחיות אפשר לראות שאזור האמיגדלה, ואזור מסוים בקליפה הקדמית של המוח, לקויים בתפקודם אצל הפסיכופת.[17] עם זאת, לאחר מקרים כגון פרופ' ג'יימס פאלון שביסס על ממצא זה את מחקריו על פסיכופתים, ומצא בהמשך כי גם אצלו אזורים אלו פגומים, ושאופיו הוא פסיכופתי. רווחת כיום ההנחה כי הפגם המוחי אמנם מעיד על פסיכופתיה, אך דרושים גורמים סביבתיים חריגים (כגון חוויות התעללות בתקופת הילדות, השכיחות מאוד אצל פסיכופתים מאובחנים), על מנת שאדם עם תפקודי המוח הלקויים יהיה בעל נטייה גבוהה לאגרסיות ולאלימות.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון להיום עדיין אין מחקרים מיושבים שמראים שפסיכופתיה היא מצב בר שינוי. מספר מחקרים הראו ירידה באלימות ובפעילות עבריינית לאחר טיפול פסיכולוגי, אך ניתן לשייך את השיפור הזה לגיל ולא לשיטת הטיפול.

מחקרים מראים שתכונות כמו אימפולסיביות, חום וחיבה, ויציבות רגשית נוטות להשתפר במהלך השנים, אפילו ברמות קיצוניות של הפרעת האישיות.

שיטות טיפול חדשות מראות שיפור בסימפטומים של הפרעות אחרות, כגון הפרעת אישיות גבולית, לה יש קורלציה חיובית עם הפריטים של גורם 2 בשאלון PCL-R, ולעיתים קרובות ניתן למצוא מאפיינים גבוליים אצל סוציופתים. [18]

ניתן לטעון כי תוכניות טיפול אינטנסיביות שתוכננו במפורש עבור עבריינים בסיכון גבוה כבר מטפלות בתכונות פסיכופתיה רלוונטיות כגון אכזריות ודיס-אינהיביציה. התוכניות הללו מתמקדות בשינויי גורמי סיכון משתנים שניתן לראותם כמאפייני אישיות יציבים יחסית כמו גרנדיוזיות, שחצנות כלפי אחרים, אמפתיה נמוכה, קשיחות והיעדר אשמה, הונאה, שקרים והפעלת מניפולציה על אחרים. פריטים דומים מהווים את הבסיס לדירוג פסיכופתיה אצל עבריינים. לכן התקדמות בטיפול בגורמי סיכון משתנים עשויה להתברר בעתיד כהתקדמות לשינוי תכונות פסיכופתיות, או לפחות להפחית את הצורה בהם הם מתבטאות. [19]

אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש במדיסון, ויסקונסין נקטו צעדים גדולים לטיפול בפסיכופתים צעירים עם גישה חדשה ומתקדמת לשיקום פלילי. התוכנית DEVELOPED AND IMPLEMENTED פותחה במתקן הטיפול לנוער במנדוטה פועלת ללא הרתעה קפדנית ועונשים שבדרך כלל ניתן למצוא במתקנים לנוער.

סימן ההיכר של שיטת הטיפול הוא חיזוק חיובי. הנוער הממוסד במתקן מנוטר באופן תמידי על ידי כל חברי הצוות עבור כל סימן של התנהגות חיובית, קטנה ככל שתהיה. כאשר התנהגות כזאת מובחנת, היא מחוזקת עם פרס. לנוער הכלוא במתקן גם אומרים שהפרס שלהם יכול לגדול, כלומר, אם הם מתמידים עם התנהגותם הטובה, כך גדלים הפרסים. מה שמתחיל כטפיחה על הכתף הופך לסוכרייה, ולבסוף אפילו את היכולת לשחק במשחקי מחשב, וכן הלאה. כך הנוער במתקן נחשף לתועלת הפשוטה של התנהגות פרו-חברתית. [20]

הצוות במתקן מתבסס על מדעי המוח כדי להחליט על הגמול שהנוער יקבל. נעשתה השוואה  של מעל ל-300 בני נוער שטופלו במתקן לבין בני נוער שלא טופלו במתקן. חוקרים עקבו אחר 2 הקבוצות במשך 5 שנים, גם לאחר ששוחררו.

98% מבני הנוער שלא טופלו במתקן נעצרו שוב, בעוד שרק 64% נעצר שוב. במילים אחרות, התוכנית במתקן הצליחה להפחית את אחוז הרציבידזם ב-34%.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 רועי סמנה, ‏סקירת PCL-R - כלי לאבחון פסיכופתיה, באתר פסיכולוגיה עברית, 20 ביוני 2007
  2. ^ Hare, R. D., Clark, D., Grann, M., & Thornton, D. (2000). Psychopathy and the predictive validity of the PCL-R: An international perspective. Behavioral Sciences and the Law, 18, 623–645
  3. ^ Valerie M. Gonsalves, Mario J. Scalora, Matthew T. Huss, Prediction of Recidivism Using the Psychopathy Checklist—Revised and the Psychological Inventory of Criminal Thinking Styles Within a Forensic Sample, Criminal Justice and Behavior, 36, 2009-06-10, עמ' 741–756 doi: 10.1177/0093854809335688
  4. ^ Richard P Conti, Psychopathy, Sociopathy, and Antisocial Personality Disorder
  5. ^ Richard P Conti, Psychopathy, Sociopathy, and Antisocial Personality Disorder, Foresic Research & Criminology International Journal, 2, 2016-02-09 doi: 10.15406/frcij.2016.02.00046
  6. ^ Bariş Yildirim, Jan Derksen, Clarifying the Heterogeneity in Psychopathic Samples; Towards a New Continuum of Primary and Secondary Psychopathy, Aggression and Violent Behavior, 24, 2015-05-11 doi: 10.1016/j.avb.2015.05.001
  7. ^ Jennifer Skeem, Peter Johansson, Henrik Andershed, Margaret Kerr, Two subtypes of psychopathic violent offenders that parallel primary and secondary variants, Journal of Abnormal Psychology, 116, 2007-11-01, עמ' 853 doi: 10.1037/0021-843X.116.4.853
  8. ^ Naomi Sadeh, Edelyn Verona, Psychopathic Personality Traits Associated with Abnormal Selective Attention and Impaired Cognitive Control, Neuropsychology, 22, 2008-9, עמ' 669–680 doi: 10.1037/a0012692
  9. ^ The Mask of Sanity
  10. ^ Richard P Conti, Psychopathy, Sociopathy, and Antisocial Personality Disorder, Foresic Research & Criminology International Journal, 2, 2016-02-09 doi: 10.15406/frcij.2016.02.00046
  11. ^ Brian M. Hicks, Marie D. Carlson, Daniel M. Blonigen, Christopher J. Patrick, Psychopathic Personality Traits and Environmental Contexts: Differential Correlates, Gender Differences, and Genetic Mediation, Personality Disorders, 3, 2012-7, עמ' 209–227 doi: 10.1037/a0025084
  12. ^ Andrea L.Glenn, Robert Kurzban, AdrianRaine, Evolutionary theory and psychopathy, Aggression and Violent Behavior, 16, 2011-09-01, עמ' 371–380 doi: 10.1016/j.avb.2011.03.009
  13. ^ David Sloan Wilson, Eric Dietrich, Anne B. Clark, IA logo.png On the inappropriate use of the naturalistic fallacy in evolutionary psychology בתאריך 15 באפריל 2015, בארכיון האינטרנט
  14. ^ "The man who invented the psychopath test on the nature of evil". The Independent (באנגלית). בדיקה אחרונה ב-14 באוגוסט 2018. 
  15. ^ Janko Međedović, Boban Petrović, Jelena Želeskov-Đorić, Maja Savić, Interpersonal and Affective Psychopathy Traits Can Enhance Human Fitness, Evolutionary Psychological Science, 3, 2017-03-29, עמ' 306–315 doi: 10.1007/s40806-017-0097-5
  16. ^ "Psychopathic personality traits can enhance evolutionary fitness, new research suggests". PsyPost (באנגלית). 6 בדצמבר 2017. בדיקה אחרונה ב-14 באוגוסט 2018. 
  17. ^ R.J.R Blair, "The amygdala and ventromedial prefrontal cortex: functional contributions and dysfunction in psychopathy". Philosophical Transactions of the Royal Society 363 : 2557 - 2565
  18. ^ Trevor H. Barese, The Sensitive Psychopath: Assessing ConstructOverlap Between Secondary Psychopathy andBorderline Personality Disorder
  19. ^ Mark E. Olver, Kathy Lewis, Stephen C. P. Wong, Risk reduction treatment of high-risk psychopathic offenders: the relationship of psychopathy and treatment change to violent recidivism, Personality Disorders, 4, 2013-4, עמ' 160–167 doi: 10.1037/a0029769
  20. ^ Nathaniel E. Anderson, Kent A. Kiehl, Psychopathy: Developmental Perspectives and their Implications for Treatment, Restorative neurology and neuroscience, 32, 2014-01-01, עמ' 103–117 doi: 10.3233/RNN-139001

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי