חוק האחריות הפוליטית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חוק האחריות הפוליטית (בספרדית: Ley de Responsabilidades Políticas) היה חוק שהתקבל על ידי המדינה הספרדית בראשותו של פרנסיסקו פרנקו בשנת 1939, לקראת סיום מלחמת האזרחים בספרד. החוק נוצר על מנת להפליל בדיעבד את פעולתם של אנשי הכוחות הרפובליקנים שלחמו מול פרנקו ואנשיו והניח בסיס משפטי לרדיפתם. החוק שימש בפועל עד למחצית שנות ה-40 ובוטל למעשה רק בשנת 1966. כחצי מיליון ספרדים נחשפו לצעדי עונשין מכוחו.

החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית 1939 הוברר לרפובליקנים בספרד כי מלחמתם נגד הלאומנים אבודה. פרנקו דחה את התנאי היחיד של הממשלה הרפובליקנית לכניעה במלחמה - התחייבות כי לא יינקטו מעשי תגמול נגד הרפובליקנים המנוצחים. ההיסטוריון אנטוני ביוור כתב בספרו אודות מלחמת האזרחים כי ספרד הלאומנית הייתה רק מעט יותר מכלא פתוח בעבור אלו שלא הזדהו עם המשטר. ההיסטוריונית הלן גרהם כתבה בספרה על המלחמה כי ספרד הפרנקואיסטית עוצבה כקהילה מונוליטית, שבה הוצאו מן החברה בברוטליות קבוצות ספציפיות של אנשים, הלא הם הרפובליקנים המובסים, שלא יכלו לעזוב את המדינה, שממשלת פרנקו ראתה בכולם "אדומים" (כלומר קומוניסטים) ושללה את זכויותיהם.

חוק האחריות הפוליטית פורסם על ידי פרנקו ב-13 בפברואר 1939. הוא קבע רטרואקטיבית, בניגוד לעקרון החוקיות, את אשמתם במרד מזוין של כל מי שהיו חברי החזית העממית, הקואליציה של מפלגות השמאל שלחמה נגד הלאומנים, וזאת החל מה-1 באוקטובר 1934. כמוהם הוכרזו כאשמים במרד גם אלו שהתנגדו להפיכה הצבאית של פרנקו ואנשיו שהתחוללה ב-17 ביולי 1936, לרבות כל פקידי הממשלה הרפובליקנית שכיהנה באותו מועד וכל אנשי הכוחות המזוינים הרפובליקאים. החוק היה כאמור רטרואקטיבי, וקבע את אשמתם של מי שצייתו לפקודות החוקיות של הממשלה הרפובליקנית, שנים לפני שהחוק המפליל בא לעולם. ככזה הוא היה אמצעי מרכזי במסגרת הדיכוי שנקט המשטר הפרנקואיסטי כנגד תומכי המשטר הקודם. הוא גם נועד לאפשר הרחיק מעמדת השפעה כל מתנגד אפשרי למשטר החדש.

החוק איפשר להטיל קנסות והפקעת רכוש (עד כדי תפיסת רכוש מלאה) על מי שהוכרזו לפיו כעבריינים ועל בני משפחותיהם. סנקציות נוספות שאיפשר היו הטלת מגבלות על פעילות מקצועית, הטלת מגבלות על מגורים ואף שלילת האזרחות הספרדית. אנשים שנהרגו או הפכו לנעדרים הוכרזו כאשמים ובני משפחותיהם סבלו את התוצאות הכלכליות של אשמתם. בין אלו שנענשו בחומרה לפי חוק זה היה הצ'לן הקטלאני פבלו קזאלס. מעשי הדיכוי והרדיפה כנגד הרפובליקנים המובסים לא הצטמצמו לסנקציות כלכליות וכללו גם הוצאות להורג, עינויים ומאסר ממושך.

הפעלת החוק הושעתה למעשה בשנת 1945, אך בתי דין להטלת אחריות פוליטית שהוקמו מכוחו הוסיפו להתקיים עד לשנת 1966, שאז בוטל. בשש השנים העיקריות של הפעלת החוק נענשו מכוחו 500,000 ספרדים מתוך אוכלוסייה של כ-23 מיליון נפש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]