חוק החנינה
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 14 ביולי 1967 |
| תאריך חקיקה עברי | ו' בתמוז תשכ"ז |
| גוף מחוקק | הכנסת השישית |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 502, עמ' 82 |
| הצעת חוק | ממשלתית |
| משרד ממונה | משרדי הביטחון, המשפטים וביטחון פנים |
| נוסח מלא | חוק החנינה |
  | |
חוק החנינה, התשכ"ז-1967 הוחק לאחר הניצחון במלחמת ששת הימים. עיקרו הוא חנינה על עבירות שאינן חמורות מאוד, כמו עבירות שעונשן מעל 10 שנות מאסר, עבירות על פי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם ועבירות חמורות נגד ביטחון המדינה. עניין החנינה מצוי במקורות המשפט העברי וכבר בתנ"ך ניתן למצוא ביטוי לכך בימי שאול במלחמתו מול הפלשתים. בנוסף, גם שחרור העבדים בכל יובל שנים מבטאת סוג של חנינה[1].
החוק
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוק חנינה, תשכ"ז-1967, הוא דבר חקיקה מיוחד בנוף המשפטי הישראלי, אשר נחקק זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים (יוני 1967) כמעשה חסד לאומי וכהכרה בתקופה ההיסטורית של המדינה. חוקי חנינה כלליים אלו, הנדירים יחסית, נועדו ליצור "מחיקת עבר" רחבה שתשקם ותקל על אזרחים רבים, ובכך תסמל התחלה חדשה. החוק העניק פטור גורף מעונשי מאסר וקנסות, והורה על הפסקת הליכים פליליים תלויים ועומדים, וכל זאת תחת תנאי יסוד: ביצוע העבירה קדם ליום פרוץ המלחמה, ה-5 ביוני 1967 (כ"ו באייר תשכ"ז).
החוק פעל באמצעות מנגנון חנינה מקיף בשני מישורים מרכזיים. במישור המאסר, נקבע כי כל אדם שביצע עבירה לפני המועד הקובע ונושא או עתיד לשאת עונש מאסר (לרבות מאסר על-תנאי או מאסר בגין אי-תשלום קנס), ישוחרר או יפטר מנשיאת העונש, ובמישור הכספי, הוענק פטור מלא מקנסות בסכום של עד 10,000 לירות, והפחתה אוטומטית של 10,000 לירות מקנסות גבוהים יותר. בנוסף, חשיבות מכרעת הייתה להוראה על הפסקתם המידית של הליכים פליליים שהתנהלו בבתי המשפט בגין עבירות שאינן חמורות, ובכך נמנעה הרשעתם של אלפי אזרחים.
אף שהחוק נועד להיות רחב במיוחד, קבע המחוקק רשימה מדויקת ומהותית של חריגים אשר נותרו מחוץ לגבולות החנינה. חריגים אלו שיקפו את המדיניות הציבורית והמשפטית של המדינה, וכללו עבירות בעלות חומרה יתרה או פגיעה בערכי יסוד. החריגים הבולטים היו עבירות שעונשן המרבי הוא 10 שנות מאסר או יותר (למעט הקלה פרופורציונלית מסוימת), עבירות ביטחוניות חמורות (כגון ריגול), עבירות נגד האנושות (כגון פשע השמדת עם או פשעי נאצים), וכן עבירות כלכליות-חמורות (כגון מרמה וסחיטה בסכומי עתק) ועבירות זנות. עבירות אלו, כמו גם הליכים הנוגעים לעבירות מס הכנסה שלא תוקנו על ידי העבריין, נותרו לטיפול מערכת המשפט, וזאת מתוך איזון בין רוח הרחמים הלאומית לבין הצורך בשמירה על הסדר הציבורי ושלטון החוק.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוק החנינה, תשכ״ז–1967, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
היסטוריית החקיקה של חוק החנינה, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת- נוחי פוליטיס, 1967 - "יש מילים כמו חירות ומולדת שתמיד נולדות מחדש" *חוק החנינה, התשכ"ז-1967, "שורשים במשפט", באתר משרד המשפטים, 14 באפריל 2019
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט-1988), כרך ראשון עמ' 565–568: חוק החנינה, באתר דעת.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.