חוק העובדים הסוציאליים

חוק העובדים הסוציאליים
פרטי החוק
תאריך חקיקה	8 ביוני 1996
תאריך חקיקה עברי	כ"א בסיוון תשנ"ו
גוף מחוקק	הכנסת השלוש עשרה
חוברת פרסום	ספר החוקים 1574, עמ' 152
הצעת חוק	ממשלתית
משרד ממונה	משרד הרווחה

מטרת חוק העובדים הסוציאליים^[1] (התשנ"ו 1996) כפי שהוגדר על ידי המחוקק הן: להסדיר את העיסוק במקצוע העבודה הסוציאלית לשם: • קידום רווחת הפרט והחברה בישראל תוך שמירה על כבוד האדם ועקרון השוויון; • שמירה על רמה מקצועית והתנהגות הולמת של העוסקים במקצוע העבודה הסוציאלית.

עיקרי החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגדרת עיסוק העובד הסוציאלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק הגדיר לראשונה מי ראשי לעבוד כעובד סוציאלי, ולמעשה הכיר לראשונה בעובדים הסוציאליים כמקצוע נפרד וייחודי. כמו כן החוק הגדיר מהי רמת ההשכלה הנדרשת מעובד סוציאלי, וקבע איסור העסקה למי שאינו מוכר כעובד סוציאלי מקצועי ואיסור על התחזות לעובד סוציאלי.

החוק קבע עוד כי עובד סוציאלי כפוף לוועדת האתיקה וחייב להרשם כעובד סוציאלי בפנקס העובדים הסוציאליים.

זכות הציבור לדעת[עריכת קוד מקור | עריכה]

זכות הציבור לדעת היא אחת מזכויות היסוד של האזרח במשטר דמוקרטי. זכות זו עוגנה בחקיקה שהייתה קיימת טרם חקיקת חוק העובדים הסוציאליים בחוקים חוק הגנת הפרטיות (1981), ובחוק זכויות החולה (1996), ואף הורחבה מאוחר יותר בחוק חופש המידע (1998).

במסגרת חוק העו"ס, נידונה גם בזכותו של האדם לקבל מידע אודות עצמו ומפורטים גם מהם התנאים בהם רשאי עובד סוציאלי לא למסור מידע זה (כגון אם יש חשש שהמידע עלול לפגוע במבקש המידע או באדם אחר).

בנוסף לכך, החוק מגדיר את החובה לשמור סודיות במסגרת הטיפול בלקוח, ומפרט מהם התנאים בהם חובה זו לא חלה על העובד הסוציאלי (בתוכם כלולה גם חובת הדיווח). ^[2]

פסילה מטעמי בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק דן גם בתנאים הבריאותיים בהם ניתן לדון בפסילה של אדם מלהיות עובד סוציאלי או למנוע רישום מלכתחילה בפנקס העובדים הסוציאליים, כאשר החוק כולל הן סכנה בריאותית פיזית והן סכנה בריאותית נפשית. במקרים בהן יש חשש שמפאת מחלה תפגע יכולתו של אדם לעסוק במקצוע, הוא ראשי לעמוד בפני וועדה רפואית אותה ממנה השר הממונה.