חוק הצלילה הספורטיבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוק הצלילה הספורטיבית, התשל"ט-1979, מסדיר את הצלילה בישראל, בעזרת מכשיר צלילה אישי, בכל מקווה מים, שלא לשם ביצוע עבודה או פעילות צבא או משטרה.

עיקרי החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגבלות גיל והסמכה: חל איסור לצלול צלילה ספורטיבית לפני גיל 15 (או 12 באישור הורה - ובלבד שלא לעומק שעולה על 20 מטרים). לטובת ביצוע צלילה נדרשת תעודה מאת הרשות המוסמכת לכך - ארגון צלילה, לאו דווקא ישראלי. למרות זאת, רשאי מי שלא הוסמך להיות צולל ספורטיבי לצלול בלוויית מי שהוסמך להיות מדריך צלילה.

איסור צלילת יחיד: נדרש לבצע צלילה ספורטיבית בלוויית אדם אחד נוסף לפחות, הצולל כדין. אם טרם מלאו לצולל 15 שנים, אסור לו לצלול צלילה ספורטיבית אלא בלווית אדם אחד נוסף לפחות שמלאו לו 21 שנים והוא רשאי לצלול לפי חוק זה עד עומק של 30 מטרים מתחת לפני המים.

מגבלות העומק המותרות לכל זוג צוללים:

  1. לצולל מתחיל (SCUBA diver) מותר לצלול במסגרת צלילות מודרכות בלבד עד עומק מרבי של 15 מ'.
  2. לצולל בעל רישיון של כוכב אחד (Open Water) מותר לצלול עם צולל מוסמך בדרגת כוכב שני ומעלה בלבד. עומק צלילה מרבי – 20 מ'. (שימו לב לתקנת חובת צלילות מודרכות בסעיף ז)
  3. לצולל בעל רישיון של כוכב שני (Advance OW) מותר לצלול עם צולל מוסמך בדרגת כוכב אחד ומעלה. עומק צלילה מרבי – 30 מ' או לפי הצולל בעל ההסמכה הנמוכה ביותר. (שימו לב לתקנת חובת צלילות מודרכות בסעיף ז)
  4. דייבמאסטר (Divemaster) ומעלה רשאי לצלול עם כל צולל בעל כל הסמכה שהיא ורשאי להוביל קבוצות בשכר. עומק צלילה מרבי – 45 מ' או לפי הצולל בעל ההסמכה הנמוכה ביותר.

אזורים אסורים או מיועדים לצלילה ספורטיבית: שר התרבות והספורט, באישור ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, רשאי להכריז כי אזור מסוים הוא אזור האסור לצלילה ספורטיבית. כמו כן בהתייעצות עם שר התחבורה - בדבר מיקומם של מרכזי צלילה, בדבר כלי שיט וציוד שיט אחר המופעלים בידי מרכז צלילה, וכן בדבר מסלוליהם של כלי שיט כאמור וסימונם של מסלולים אלה.

רישיון לפתיחת מרכז צלילה: חל איסור לפתוח מרכז צלילה ולקיים אותו אלא ברישיון ובהתאם לתנאי הרישיון ולכללי הבטיחות והשירות שייקבעו בתקנות. רישיון לפי סעיף זה יינתן מאת הרשות המוסמכת בהסכמת שר הפנים או מי שהוסמך לכך.

חובת ביטוח לכל צלילה: ישראל היא אחת המדינות היחידות בעולם המחייבת בביטוח צלילה לכל צולל המעוניין להשתתף בפעילות/לשכור ציוד צלילה או אפילו רק לדחוס מיכל שישמש לצלילה. במקור, היה הסעיף רלוונטי מאחר שחוק הצלילה נחקק בשנת 1979 בזמן בו לא היה חוק ביטוח בריאות ממלכתי והטיפול בצולל אשר אירעה לו תאונת צלילה היה עולה כסף רב, אולם משנת 1994 מכסה ביטוח הבריאות שלו זכאי כל אזרח במדינה טיפול בתאונות צלילה בתא לחץ ובעצם מייתר את הצורך בביטוח. למרות זאת, בשל חוק הצלילה שלא השתנה מאז שנחקק, כל צולל מחויב בביטוח צלילה.

נוהל צלילות חובה תומכות חיים: צולל אשר סיים קורס צלילה והוסמך לדרגה א' ("כוכב אחד"), חייב בנוסף בביצוע 6 צלילות ים מודרכות כדי שיאושר לצלילה ע"פ דרגתו.

צולל דרגה ב', מאושר לצלילה ע"פ דרגתו, החל מיום סיום הקורס, ואינו נדרש בביצוע צלילות נוספות.

נוהל זה מחליף את הנוהל שהיה קיים למשך כמה שנים בישראל, "חובת ביצוע 20 צלילות". [1]

ענישה: בחוק נקבע:

העובר על הוראה מהוראות חוק זה או התקנות על פיו, או אינו ממלא אחרי צו הפסקה מינהלי, דינו - מאסר שנה או קנס 100,000 לירות

בנוסף לכך, אם אדם מורשע בעבירה על חוק זה או התקנות על פיו, רשאי בית המשפט, בנוסף לכל עונש, לצוות על שלילת תעודה או רישיון שניתנו לו לפי חוק זה, לתקופה שיקבע בית המשפט או לצמיתות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]