חוק השאלת ספרי לימוד
 | |
| פרטי החוק | |
|---|---|
| תאריך חקיקה | 26 בנובמבר 2000 |
| תאריך חקיקה עברי | כ"ח בחשוון תשס"א |
| גוף מחוקק | הכנסת החמש עשרה |
| תומכים | 38 |
| מתנגדים | 0 |
| חוברת פרסום | ספר החוקים 1757, עמ' 12 |
| הצעת חוק | פרטית |
| משרד ממונה | משרד החינוך |
| מספר תיקונים | 7 |
| נוסח מלא | הנוסח המלא |
  | |
חוק השאלת ספרי הלימוד בישראל, תשס"א-2000 הוא חוק שמטרותיו הן להקל את הנטל הכספי המוטל על ההורים ברכישת ספרי לימוד, וכן למנוע את המצב הקיים עובר לחקיקת החוק, לפיו כ-20% מהספרים הנלמדים כיום בבתי הספר אינם מאושרים על ידי משרד החינוך.[1][2]
רקע היסטורי ומטרות החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך השנים, נוסף על תשלומי ההורים הקבועים במערכת החינוך, הורי התלמידים נדרשים להוציא מדי שנה סכומי כסף גדולים על ספרי לימוד. ועדת טרכטנברג שבין היתר בחנה את סוגיית ההוצאה על ספרי הלימוד במערכת החינוך העריכה כי משק בית מוציא בין 600 ל-800 ₪ לתלמיד בשנה על ספרי לימוד.
על רקע הקושי הנ"ל, בשנת 2000 חוקק החוק ובמסגרתו הופעלה בבתי ספר רבים תוכנית להשאלת ספרי לימוד שבמסגרתה נרכשים ספרי הלימוד באופן מרוכז והתלמידים מחזירים את ספרי הלימוד לבית הספר לשימוש חוזר.[1][3]
לחוק מספר מטרות: המטרה ראשונה היא מתן הזדמנות שווה לכל התלמידים לפתוח את שנת הלימודים עם סל ספרים מלא. המטרה השנייה היא חינוך הילדים לערך של כבוד לספר ופיתוח תחושת אחריות אישית לרכוש שאמור לשרת את הקבוצה. המטרה השלישית היא הקלת הנטל הכספי המוטל על ההורים. בנוסף, הקפדה על שימוש בספרי לימוד מאושרים ועל החלפתם אחת לחמש שנים. כמו כן, הפעלת הפרויקט תאפשר פיקוח על רכישת הספרים הן מבחינת המחיר הן מבחינה פדגוגית, ותבטיח שהחלפת מהדורות תעשה אחת לחמש שנים בלבד. יתר על כן, הקפדה על ההוראה לרכוש אך ורק ספרים שייעשה בהם שימוש.[4]
בשנת 2011 ועדת טרכטנברג המליצה להרחיב את התוכנית ולהפוך אותה לתוכנית חובה בכלל בתי הספר. בעקבות זאת התרחשו שינויים בחוק ובהוראות הנוגעות להפעלת התוכנית ובתקצובה במטרה להגיע לפריסה מלאה בבתי הספר.[1][4]
עיקרי החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי החוק, התוכנית להשאלת ספרי הלימוד תתנהל כדלקמן:
- בית הספר מקבל ממשרד החינוך תקציב ראשוני לרכישת ספרי לימוד.
- בכל סוף שנת לימודים התלמידים משאירים בבית הספר את ספרי הלימוד הישנים שלהם.
- התלמידים משלמים אגרה שנתית, ותמורתה מקבלים סל ספרי לימוד לשנת הלימודים החדשה.
האגרה בשנת 2003 הייתה 240 ש”ח לשנה לתלמידי בתי הספר היסודיים ו-280 ש”ח לשנה לתלמידי חטיבות הביניים ולתלמידי התיכון.
התנאים להשתתף בתוכנית[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל בית ספר רשאי להיכלל בתוכנית השאלת ספרי לימוד, בהתאם להוראות חוק זה, שני תנאים לכך: (1) מעל 90% מהורי התלמידים הסכימו להעביר את ספרי הלימוד לידי בית הספר, (2) בית הספר עמד בתנאים שקבע השר, באישור הוועדה.
תוכנית ההשאלה תתקיים לפי חוק זה תכלול ספרי לימוד בלבד; אין בהוראות חוק זה כדי למנוע מבית ספר שאין עליו חובה על פי דין ללמד בספרי לימוד מאושרים, להיכלל לתוכנית השאלת ספרי הלימוד. השאלת ספרי לימוד תלויה בתשלום שנתי שלא יעלה על דמי שאילה מרביים שקבע השר. הורי התלמיד השואל ספרי לימוד בבית ספר שבו קיימת תוכנית השאלת ספרי לימוד ישלמו דמי שאילה כאמור. לא ייכללו ברשימת ספרי הלימוד של בית הספר ספרים שקיים ספק בדבר השימוש בהם. ספר לימוד ברשימת ספרי הלימוד של בית הספר לא יוחלף אלא אם יעמוד באחד משני התנאים שלהלן: (1) חלפו חמש שנים ממועד קביעתו כספר לימוד במקצוע מסוים לכיתה מסוימת בבית הספר, (2) כעבור שלוש שנים אם בעקבות קביעתו חלו תמורות מהותיות המחייבות שינוי בספר.[1]
קשיים ביישום החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמה מבתי הספר המיישמים את הפרויקט נתקלים בקשיים בעיקר בשנים הראשונות להפעלתו. יש מספר סיבות עיקריות לקשיים:
- קושי במינוי רכז לפרויקט: רכז הפרויקט נדרש לבצע מטלות רבות והוא אינו מקבל עבורן את הגמול המגיע לו. בית ספר יכול לתקצב את האחראי בשלוש שעות שבועיות, אך הדבר לא נעשה בשל מחסור במספר השעות המוקצב לבית ספר.
- אף שמשרד החינוך הצהיר שלא ישנה את סל הספרים במשך חמש שנים, הוא משנה את תוכניות הלימודים ומעודד כתיבת ספרי לימוד חדשים ושינוי מהדורות. הדבר גורם לחיכוכים עם מנהלי הפרויקט ברשות המקומית ועם בעלי מאגר הספרים שנגרם להם נזק כספי כבד.
- שימוש בחוברות עבודה: חוברות עבודה עולות הרבה כסף והשימוש בהן מייקר במידה רבה את סל ספרי הלימוד של בתי הספר היסודיים והופך את ההשאלה לבלתי אפשרית.
- ספרי הלימוד הקיימים היום בשוק הם על-פי רוב מודבקים ובעלי כריכה דקה, והדבר גורם להתבלותם המהירה ומעלה את הצורך לרכוש ספרי לימוד בכל כמה שנים.
- חוסר בסיוע מגורם חיצוני עלול לגרום להורים לשלם סכום גבוה יותר ממה שמופיע בחוזר המנכ"ל.
- כאשר יש חוסר בתקציב, לבית ספר אין אפשרות לרכוש מדריכים עבור המורים.
- תלמידים רבים נוהגים "לקשקש" בספרי הלימוד.[3]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוק השאלת ספרי לימוד, באתר ויקיטקסט
היסטוריית החקיקה של חוק השאלת ספרי לימוד, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 השאלת ספרי לימוד, באתר הכנסת - מרכז המחקר והמידע
- ^ התכנית להשאלת ספרי לימוד, באתר הכנסת - מרכז המחקר והמידע
- ^ 1 2 השאלת ספרי לימוד בבתי - ספר, באתר כנסת- מרכז המחקר והמידע
- ^ 1 2 השאלת ספרי לימוד, באתר הכנסת - מרכז מחקר ומידע