חוק לימוד עזרה ראשונה והחזקת מכשירי החייאה וערכות עזרה ראשונה בבתי ספר

חוק לימוד עזרה ראשונה והחזקת מכשירי החייאה וערכות עזרה ראשונה בבתי ספר, התשס"א–2001
פרטי החוק
תאריך חקיקה	25 ביולי 2001
תאריך חקיקה עברי	ה' באב תשס"א
גוף מחוקק	הכנסת החמש עשרה
חוברת פרסום	ספר החוקים 1805 מ-7 באוגוסט 2001, עמ' 518
הצעת חוק	פרטית
משרד ממונה	משרד החינוך
מספר תיקונים	1
נוסח מלא	הנוסח המלא

חוק לימוד עזרה ראשונה והחזקת מכשירי החייאה וערכות עזרה ראשונה בבתי ספר, התשס״א–2001 אושר בשנת 2001, ומטרתו מוצגת בסעיף 1 שלו: "חוק זה נועד לקבוע חובת החזקת מכשירי החייאה וערכות עזרה ראשונה בבתי ספר ולהקנות לעובדי חינוך ולתלמידים מיומנויות יסוד בעזרה ראשונה, ובכך לתרום להצלת חיים ולהגביר את המודעות לערך של קדושת החיים".

היסטוריה חקיקתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעת החוק הוגשה על ידי קבוצה של חברי כנסת. דברי ההסבר להצעת החוק הציגו את מטרתה:

התלמידים בישראל חסרי ידע בסיסי בעזרה ראשונה, שהוא ידע חיוני לצורך הצלת חיים. כיום, חלה חובה על עובדי הוראה, מנהלי מוסדות קהילתיים ומובילי רכב ציבורי לעבור קורס בהגשת עזרה ראשונה מתוך הכרת החשיבות ומתן תשומת הלב הראויה לערך הנעלה של שמירת חיים והצלת הזולת.
השהיה בין כתלי בית הספר מזמנת לא אחת מקרים מצערים של פגיעות בגוף ולעיתים אף פיקוח נפש. לפיכך, רצוי ליצור סביבה חברתית בעלת מיומנויות בעזרה ראשונה עד לבוא העזרה הרפואית המוסמכת, באמצעות הקניית ידע בעזרה ראשונה לעובדי הוראה ולתלמידים. הדבר יביא לתחושת בטחון בקרב התלמידים ביודעם כי בעת הצורך מוריהם וחבריהם יוכלו להגיש להם עזרה ראשונה.
הקניית ידע עיוני ומעשי בהגשת עזרה ראשונה מתבקשת אף לאור מטרותיה העיקריות של מערכת החינוך שהן הקניית השכלה והחדרת ערכים לאומיים, אנושיים וחברתיים לתלמידים השוהים בין כתלי בית הספר.^[1]

חוק לימוד עזרה ראשונה בבתי ספר, התשס"א-2001, אושר בכנסת ב-25 ביולי 2001,^[2] ונקבע בו שתחילתו בתום שישה חודשים מיום פרסומו, כלומר ב-7 בפברואר 2002.

הנוסח שאושר עסק רק בעזרה ראשונה. בשנת 2008 אושר חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים, המחייב הצבת דפיברילטור חיצוני אוטומטי במקומות ציבוריים, אך מטעמי תקציב לא נכללו בתי ספר ברשימת המקומות הציבוריים המופיעה בו. לאחר פנייתה של לימור הירשבנד, שהקימה את עמותת "הלב של בר" לאחר שבתה בת ה-15 נפטרה מדום לב בבית הספר,^[3] הציעו חברי הכנסת יעקב מרגי ואחמד טיבי להחיל חובה זו גם בבתי ספר, והדבר נעשה בתיקון לחוק לימוד עזרה ראשונה בבתי ספר, ששמו שונה לשם הנוכחי, חוק לימוד עזרה ראשונה והחזקת מכשירי החייאה וערכות עזרה ראשונה בבתי ספר, התשס"א–2001.^[4]

הוראות החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעובדי חינוך ולתלמידים יוקנה ידע עיוני ומעשי בעזרה ראשונה על פי תוכנית שיכין שר החינוך, בהתייעצות עם שר הבריאות.

בבית ספר שבו לומדים יותר מ־500 תלמידים יש להציב דפיברילטור חיצוני אוטומטי אחד לפחות במקום מרכזי ונגיש.

בבית ספר יש להציב ערכת עזרה ראשונה אחת לפחות.

החוק קובע שהוא יוחל בהדרגה החל בשנת הלימודים ה'תשס"ב, על בתי ספר על פי קביעת שר החינוך, ובלבד שהחלתו תושלם לא יאוחר מתחילת שנת הלימודים ה'תשס"ה.

פרטי מימוש החוק נקבעו בתקנות לימוד עזרה ראשונה והחזקת מכשירי החייאה וערכות עזרה ראשונה בבתי ספר (החזקת מכשירי החייאה וערכות עזרה ראשונה בבתי ספר), התשפ"א–2021.

יישום החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתאם להוראות החוק פורסם חוזר מנכ"ל של מנכ"ל משרד החינוך, הקובע שלתלמידי כיתה י' יינתנו 10 שעות הדרכה בעזרה ראשונה.^[5] ההדרכה ניתנת על ידי ספקים שנבחרים במכרז. בשנת 2003 נתן מגן דוד אדום הדרכה כזו ל-16 אלף תלמידים.^[6]