חוק פרקינסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חוק פרקינסוןאנגלית: Parkinson's law) הוא ספר הומוריסטי למחצה שיצא לאור בשנת 1957 על ידי נורת'קוט פרקינסון, היסטוריון בריטי. בספרו זה, העוסק בארגונים ביורוקרטיים, הוא מגיע למסקנה כי "העבודה מתרחבת באופן כזה, שהיא מנצלת את כל הזמן המצוי לשם ביצועה". הספר מבוסס על ניסיונו הנרחב של פרקינסון בשירות המדינה הבריטי.

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרק הראשון טוען פרקינסון כי לאדם נטייה טבעית להגדיל את כמות הזמן שעליו להשקיע בהשלמתה של מטלה מסוימת, עד למיצוי הזמן העומד לרשותו לביצועה. לפיכך, יש להגדיל באופן קבוע את מספר העובדים/פקידים. על פי הסקותיו של פרקינסון, קיימים שני כוחות:

  1. "הפקיד רוצה להגדיל את מספר פקודיו ולא את מספר יריביו".
  2. "הפקידים מייצרים עבודה נוספת אחד עבור האחר".

כתוצאה מכך, מספר הפקידים גדל במשרד ביורוקרטי אף על פי שהעבודה הממשית והיעילה אינה גדלה. הוא הגיע למסקנה זו לאחר שגילה כי ככל שהשליטה הבריטית מעבר לים קטנה בחשיבותה ומספר האוניות בחיל הים המלכותי קטן, כך גדל מספר העובדים בו ובמשרד המושבות.

בהמשך הספר ישנם פרקים הומוריסטיים נוספים על בעיות של ארגונים ביורוקרטים, והם:

  1. חוק פרקינסון: הגדלת כמות הפקידים בארגון ללא קשר לכמות העבודה שצריך לעשות.
  2. רצון העם, או האסיפה הכללית השנתית: פרק העוסק בניהול אספות הפרלמנט ואיך לשכנע קולות צפים וחברי פרלמנט מתנדנדים להצביע עבורך.
  3. פיננסים גבוהים, או הנקודה בה נעלמה ההתעניינות: פרק המתאר תהליך קבלת החלטות לאישור תקציבים, כיצד אישור תקציב הקמת כור גרעיני לוקח 10 דקות ואילו תקציב לאישור בניית סככת אופניים מצריך מספר ישיבות.
  4. מנהלים ומועצות, או מקדם אי-היעילות: פרק העוסק במספר האידאלי לחברי ממשלה (חמישה), המתאר כיצד מספר זה גדל וגדל עד שלא ניתן לקיים יותר דיון אפקטיבי, מה שמצריך הקמת "קבינט מצומצם", ואיך התהליך חוזר על עצמו שוב ושוב ושוב. פרקינסון אף מנסח נוסחה היתולית של "אי יעילותו של קבינט" כשהפרמטרים הם מספר החברים, גילם, אורך השולחן שלידו הם יושבים וכדומה.
  5. הרשימה המצומצמת, או עקרונות בחירה: פרק העוסק בשיטות לבחירת וקבלת חברים לארגון כלשהו, לרוב ממשלתי, צבאי או כלכלי.
  6. תוכניות ובניינים, או גוש בנייני הממשלה: פרק הטוען שכאשר מוסד עובר למבנה מפואר שנבנה במיוחד עבורו, זה סימן שהמוסד בתהליך שקיעה ועל סף חידלון.
  7. ניפוי האישיות, או נוסחת הקוקטייל: פרק העוסק בזיהוי האנשים החשובים באמת על ידי ניתוח מסיבת קוקטייל.
  8. אזקנאתנות, או שיתוק: פרק העוסק במחלה ארגונית בה עובד ממורמר, קנאי אך כושל, גורם לאוזלת יד וחוסר מוטיבציה בפעילות הארגון ולבסוף, שיתוקו ופירוקו.
  9. מסככת תמרים ל"פקרד", או נוסחה להצלחה: באמצעות דוגמת הקולי הסיני מנתח פרקינסון מתי אדם שעלה לגדולה והתעשר מתחיל להפגין את עושרו והצלחתו.
  10. שאלת הפנסיה, או גיל הפרישה: הקונפליקט בין מנהל בכיר ומנוסה לבין יורשו הצעיר והמבריק, וכיצד גורמים למנהל הבכיר לצאת לגמלאות כדי שהצעיר המוכשר יוכל לרשת את תפקידו.

בעקבות חוק פרקינסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

את "חוק פרקינסון" ניתן להגדיר בצורה כללית יותר: "הביקוש לאמצעי מסוים יתרחב תמיד כדי להתאים להיצע של אותו אמצעי".

מ"חוק פרקינסון" ניתן לגזור חוק דומה בתחום המחשבים: "הנתונים מתרחבים כך שימלאו את כל אזור האחסון הריק" - רכישה של זיכרון נוסף מעודדת שימוש בתהליכי ביצוע עתירי זיכרון. על פי תצפיות שנעשו בתחום המחשבים בעשר השנים האחרונות, נראה כי השימוש בזיכרון של מערכות מתפתחות נוטה להיות מוכפל כל שנה וחצי בערך. צפיפות הטרנזיסטורים על שבב אלקטרוני מוכפלת כל שנה וחצי בערך (ראו חוק מור), אם כי חוקי הפיזיקה מבטיחים כי הגידול על פי חוק מור לא יימשך עד אינסוף.

הספר בתרגום עברי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חוק פרקינסון: ועוד עיונים בבעיות מינהל; עברית: יוסף נדבה; רישומים: ר' אוסבורן וא' לנקסטר, תל אביב: הדר, תש"ך.
  • החוק; מאנגלית: פאני מאוריבר, תל אביב: אור עם, תשמ"א 1981. (מהדורה חדשה)‏[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אבי-טנאדפדוף ראשון | מינהל, דבר, טור 2, 24 ביולי 1981.