הוריה קרפ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף חוריה קרפ)
הוריה קרפ
Horia Carp
לידה 1869
חרלאו, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 1943 (בגיל 74 בערך)
פלשתינה (א"י), האימפריה הבריטית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה יהושע מיכאל קארפ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת רומניהממלכת רומניה ממלכת רומניה
תקופת הפעילות מ-1891
צאצאים מתתיאס קרפ עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הוריה קרפ (Horia Carp‏; 18691943) היה היסטוריון ופובליציסט, פוליטיקאי ומנהיג יהודי רומני, עורך השבועון Curierul israelit וכן של הירחון היהודי Cultura, פעיל בציונים הכלליים, בקרן קיימת לישראל, ובהתאחדות יהודי רומניה. בשנים 1927–1928 ו-1929–1931 כיהן קארפ כחבר הסנאט הרומני. לצידו של וילהלם פילדרמן הוא מילא את תפקיד המזכיר הכללי של איחוד הקהילות היהודיות במלכות רומניה הישנה. הוא היה אביו של מתתיאס קרפ (מחבר "הספר השחור"). ב-1943 עלה לארץ ישראל.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריה קארפ נולד ב-1869 בעיירה חרלאו, בחבל מולדובה שברומניה, בשם יהושע[1] מיכאל [דרוש מקור] קארפ. הוא למד בבית הספר היסודי בחרלאו, ואת לימודיו התיכוניים עשה בבוטושאן. אף שהיה דור שלישי ליהודים ברומניה, לא יכול היה בצעירותו להתאזרח אף ששירת שירות חובה בצבא הרומני.[2] הוא למד בהמשך רפואה באוניברסיטת יאשי[1] אך הפסיק לימודיו בשנה האחרונה והפך לעיתונאי.[3]

הקריירה העיתונאית והפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1891 פרסם יצירה ספרותית ראשונה: הסיפור הקצר "Sfântul Nicolae" (ניקולאיה הקדוש) במגזין "Ilustrațiunea Română" (האיור הרומני). בהמשך תרם קטעי ספרות לכתבי עת רבים, בהם Lumea Nouă (העולם החדש), Lumea nouă ilustrată (העולם החדש המאוייר), Răsăritul (המזרח), Românul (הרומני), Muncitorul (הפועל), Evenimentul (האירוע), Luptătorul (הלוחם) Adevărul (האמת), Patriotul (הפטריוט)[3]

את המגזין ביידיש "דער יידישע גייסט" (הרוח היהודית) הוא ייסד ביחד עם העיתונאי, יליד ארץ ישראל, אליעזר רוקח.[3] מגיל צעיר התגייס לתנועה הציונית. בדצמבר 1901 השתתף קארפ בקונגרס הציוני החמישי בבזל כנציג הציונים מן העיר רומן.[4] בין אוקטובר 1901 לאוגוסט 1904 ערך בבוקרשט את השבועון בשפה הרומנית מבשרת ציון.[1] השבועון הזדהה כבעל מגמה ציונית והחל מ-1904 קרא לעצמו כתב עת ציוני. קארפ הקדיש עצמו בהמשך לפעילות במסגרת "איחוד היהודים הילידים" (מ-1923 "התאחדות יהודי רומניה") הלא ציונית[5] וב-1906 ייסד את הביטאון הרשמי-למחצה של הארגון, Curierul Israelit ("השליח היהודי")[1] אותו ערך במשך ארבעים שנה. בעיתון זה הביע קארפ לא פעם עמדות שגררו מתקפות עליו מצד העיתונות הציונית.[5] מינואר 1911 פרסם את הירחון לספרות ולתרבות Cultura ("התרבות")[1] שהוגדר כ"כתב עת מאויר לאמנות וספרות התחייה היהודית". הופעתו הופסקה כעבור שבעה חדשים בלבד, ביוני 1911. סדרה שנייה של Cultura הופיעה בין מאי 1932 לאוגוסט 1940.[5] ב-Cultura פרסם קארפ דברי ספרות ותרגומים מאת מחברים יהודים, הציג הישגים של יהודים בכל תחומי התרבות והמדע ומאמרים בתחום "מדע היהדות"; כן הציג בו פעולות של מכון התרבות שליד בית הכנסת הכוראלי של בוקרשט, ועוד. בשנים 19271928 ו-19291931 כיהן קארפ בסנאט הרומני מטעם המפלגה הלאומית - ליברלית.[6]

בין 1928–1929 הוא הרצה באוניברסיטה העממית על-שם ניקולאיה יורגה[7] כנציג הציונים הכלליים. קארפ כיהן כמנהל הקרן הקיימת לישראל בבוקרשט[8] ופרסם מגזין בשם "ארץ ישראל" שנועד לעודד איסוף כספים למען רכישת אדמות בארץ ישראל.[3]

בימי מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט בינואר 1941 נעצר יחד עם בנו, מתתיאס, ושניהם הובאו ל"קומיסריאט 15" של המשטרה, ברחוב מאטיי בסארב בבוקרשט, שם עונו [9]. [10]. בנובמבר 1942 נכלל ברשימה של סופרים יהודים שנאסרו לפרסום ברומניה תחת משטר אנטונסקו. כעבור מספר חודשים הצליח לעלות לארץ ישראל והתיישב בירושלים. הוריה קארפ נפטר ב-1943 והובא לקבורה בכפר ברוך, אשר נוסד ב-1924 על ידי יהודים יוצאי רומניה. בזמנו, במסגרת פעילותו בקרן הקיימת, תרם קארפ להקמת הישוב.[3]

פעילותו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפוריו של קארפ התמקדו בחיי היהודים ברומניה, בעיקר בני המעמד הנמוך - דמויות כמו ינקל טלאל בסיפור Sbucium (לבטים - 1903) חיים רוכל (Haim mafagiu), אברם השדוף (Avram slăbănogul) הנכון להקרבה עצמית, או טאובה מוכר המים (Tauba sacagiu) מהקובץ "נפשות עייפות" (Suflete obosite). בקובץ הסיפורים "Gânduri fărâmate" (מחשבות שבורות) נגע קארפ בבעיות של הגירה וציונות. הקובץ "Din vremuri de urgie" (בזמנים של מצוקה) (1924) הוא מספר על אפליית הלוחמים היהודים בצבא הרומני בזמן מלחמת נעולם הראשונה, לרבות הגורל הטרגי של היהודים שנידונו למוות כ"עריקים".[3]

כתיבתו הפוליטית והפולמוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוריה קארפ עסק הרבה בפולמוסים כנגד האנטישמית שרווחה ברומניה בסוף המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20. הוא הוקיע את שנאת החינם נגד היהודים ב"תשובה לרמיזותיו של מר בוגדן דויקה" ( Răspuns insinuărilor d-lui Bogdan Duică), הבליט את תרומת היהודים להתקדמות האנושות, וסינגר על היהדות ב"הזרים בתנ"ך ובתלמוד" ("Străinii în Biblie și Talmud" ) וב"הקהילה, חשיבותה ההיסטורית" (Comunitatea, importanța sa istorică) (1936). קארפ תרגם ועיבד את "תולדות היהודים" מאת גרץ בשני כרכים.[3]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2016 - המחלקה למחקרים חברתיים-הומניים של המכון להיסטוריה "ג'ורג'ה בריציו" של האקדמיה הרומנית בעיר קלוז'-נאפוקה יזמה הוצאה לאור מחדש של כתבי הוריה קארפ - Recuperarea scrierilor lui Horia Carp

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sbucium (לבטים)
  • 1905 - Gânduri fărâmate (מחשבות שבורות)
  • 1912 - Povestea unui bătrân cuminte (סיפורו של זקן שקט)
  • 1918 - Suflete obosite (נפשות עייפות)
  • 1919 - Din vremuri de urgie (מזמנים של אסונות)

כתיבה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Răspuns insinuărilor d-lui Bogdan Duică - 1913 - - תשובה לרמיזותיו של מר בוגדן דויקה
  • 1928 - "נאומים פרלמנטריים" Discursuri parlamentare

הכוללים:

  • 1927 31 באוקטובר “Răspuns la mesajul tronului” - נאום בדיונים על תשובה למסר של המלך
  • Interpelare cu privire la excesele de la Oradea Mare" (שאילתא בנוגע לפרעות באוראדיה)
  • Discurs rostit la legea amnistiei - נאום בקשר לחוק החנינה
  • Discurs rostit la legea cultelor - נאום בנוגע לחוק הדתות

מאמרים והרצאות על יהדות וספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1917 - "שתי הרצאות", על היהדות כתפיסה חברתית ועל יצירתו של י"ל פרץ.

Douǎ conferințe : judaismul, o concepție socialǎ ; opera lui I.L. Peretz / Horia Carp

  • Străinii în Biblie și Talmud 1929 (הזרים בתנ"ך ובתלמוד)
  • 1936 - Comunitatea, importanța sa istorică הקהילה - חשיבותה ההיסטורית - הרצאה בלשכה "אחווה חדשה" (Loja Noua Fraternitate) בבוקרשט

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

(ברומנית)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מתתיאס קרפ, הספר השחור כרך א', מהדורה שנייה, הוצאת דיוג'נה 1996. (ברומנית)
  • א"ב יפה - הוריא קארפ, ב בשדות זרים - סופרים יהודים ברומניה 1880–1940, המרכז גולדשטיין-גורן לתולדות היהודים ברומניה, המכון לחקר התפוצות, אוניברסיטת תל אביב 1996
  • Alexandru Mirodan, “Carp Horia,” în Dicționar neconvențional al scriitorilor evrei de limbă română, pp. 290–292.Tel Aviv, 1986

(אלכסנדרו מירודן - לקסיקון בלתי קונבנציונלי של הסופרים היהודים כותבי רומנית)

  • Țicu Goldstein (ed) De la Cilibi Moise la Paul Celan - antologie, Editura Hasefer, Bucuresti, 1996

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Impactul anului 1919 asupra destinului politic al evreimii române interbelice.Transformări, permutări și provocări

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 אברהם פלר, אנציקלופדיה יודאיקה 2007 Gale, באתר Encyclopedia
  2. ^ Discuția Răspunsului la Mesajul Tronului - נאומו בסנאט הרומני בדיונים על התשובה למסר של המלך 31.10.1927
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Carol Iancu
  4. ^ אתר יזכור של קהילת רומן
  5. ^ 1 2 3 1996 א.ב.יפה עמ' 417
  6. ^ 2019 Claudia Ursuțiu
  7. ^ א.ב.יפה 416
  8. ^ המגבית של קרן היסוד ברומניה, דואר היום, 24 בנובמבר 1926
  9. ^ Țicu Goldstein עמ' 147-146
  10. ^ File de istorie jan 2019