י"ל פרץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצחק לייבוש פרץ
מימין לשמאל: יעקב דינזון, י"ל פרץ ושלום עליכם
י"ל פרץ ויעקב דינזון, מאחוריהם תמונתו של מנדלי מוכר ספרים
קברו של י"ל פרץ – "אוהל פרץ" (או "מאוזוליאום שלושת הסופרים"), יחד עם יעקב דינזון וש. אנ-סקי – מעשה ידיו של הפסל הנודע אברהם אוסצ'גה, בבית העלמין היהודי בוורשה

יצחק ליבוש פרץ, שנודע בראשי התיבות י"ל פרץ (18 במאי 18513 באפריל 1915; ט"ז באייר התרי"א - י"ט בניסן התרע"ה; רוסית: Ицхок-Лейбуш Перец, פולנית: Icchok Lejbusz Perec), מחשובי הסופרים ביידיש ובעברית ואחד מאבות תקופת התחייה בספרות.

י"ל פרץ תיאר חיי הקהילה היהודית במזרח אירופה, הזדהה עם סבלות פשוטי העם וכתב באור חיובי על תנועת החסידות, שהייתה בתקופה זו יעד להתקפות עזות הן מצד המשכילים היהודיים והן מצד נאמני הדת במתכונתה המסורתית הישנה, המתנגדים.

מרבית יצירותיו של פרץ הם סיפורים קצרים, אך הוא כתב גם שירה, סיפורים ארוכים כמו "חורבן בית הצדיק" (במקור: די גאלדענע קייט - "שלשלת הזהב"), תרגומים - בעיקר של יצירותיו שלו עצמו מיידיש לעברית, וכן עסק בהוראה ובעידוד סופרי יידיש צעירים.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרץ נולד בעיר זמושץ' שבפולין הקונגרסאית למשפחה מסורתית. הוא התחנך בחדר ובישיבה, אך גילה את ההשכלה והמדע כשקרא ולמד באופן אוטודידקטי, ללא מסגרת רשמית. כמו כן למד בכוחות עצמו מספר שפות. בשנת ה'תרל"א (1870 או 1871) השיאו אותו הוריו לשרה, בתו של המשכיל והסופר העברי גבריאל יהודה ליכטנפלד ולשניים נולדו שני ילדים. כעבור מספר שנים התגרשו בני הזוג, ופרץ נישא להלנה רינגלהיים.

במקביל לעבודתו בעיתון "השחר", שבו פרסם שירה ביידיש, למד משפטים וקיבל הסמכה, אך בשל היותו סוציאליסט נשלל רישיונו. בתקופה זו לוורשה, שם הפך לפעיל בוועד הקהילה, וקנה לו שם ככותב מוכשר. סיפוריו עסקו בחיי היומיום של פשוטי העם, ונכתבו ביידיש, שפת העם.

בשנים האחרונות לחייו החל י"ל פרץ לכתוב בעיקר עברית, והשתדל לתרגם יצירות רבות שלו לשפה זו.

י"ל פרץ היה סופר אהוב ומוערך עד כדי שבמותו נערכה לו הלוויה המונית בהשתתפות 100,000 איש. הוא קבור בבית הקברות היהודי בוורשה. יחד עם מנדלי מו"ס ושלום עליכם, הוא נחשב לאחד משלושת הקלאסיקונים של הספרות היידית.

פרץ הותיר אחריו קרוב משפחה – הסופר הצרפתי בן המאה ה־20 ז'ורז' פרק, ובן יחיד.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לסופרי תנועת ההשכלה שקדמו לו ותקפו את הבערות והניוון של הקיום היהודי בגולה, סימן י"ל פרץ את המעבר לתחייה בשנות ה-70 וה-80, במקביל לטלטלה שעברו ערכי ההשכלה. הוא כתב על פשוטי העם בחיבה ובאהבה, תוך הדגשת רחמנותם, טוהר לבם וגדלות נפשם. כך בקובץ הסיפורים "מפי העם" ו"שלום בית" הוא כותב בחיוב על הנכונות למסור את הנפש על קידוש השם, ומעריץ את צניעותה, טוהרה וחכמתה של האישה היהודייה (כמו בסיפור על בת הרב העומדת מול מעניה הקוזאקים ובתחבולה ממיתה עצמה לבל תחולל).

פרץ הִרבה לכתוב על חיי החסידים העוסקים בעבודת השם מתוך אהבה ושמחה אמיתיים. הוא הדגיש את ההתעלות הדתית הבאה ממעמקי הנפש מתוך הארה פנימית ולא מתוך נאמנות עיוורת לרבי ולשלטונו.

בנוסף, פרסם מאמרים רבים אשר עסקו בהתגברות האנטישמיות אך גם בהקצנה בחברה היהודית, ובמעמד האישה בקרבה[1].

ספרי י"ל פרץ בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הכנסת כלה, מקובלים, וילנה, 1922.
  • האלמנה והרוח, עיבוד לעברית קלה, ירושלים, 1990.
  • האילמת; מנגינת הזמן, בן אביגדור, ורשה, 1913.
  • בשעת מגפה, ניו יורק, 1909.
  • הכנסת כלה, ניו יורק, 1920.
  • חסידות, דביר, 1971.
  • טוב, דביר, 1929.
  • י"ל פרץ לבני הנעורים, דביר, 1929.
  • ילקוט פרץ, מעובד לעברית קלה, ירושלים, 1975.
  • כל כתבי י. ל. פרץ, העבריים והמתורגמים מיידיש, דביר, 1975.
  • מפי העם (הערות וביאורים: יהודה פרידלנדר; איורים: יוסל ברגנר), דביר, 1971.
  • נעילה, ניו יורק, 1920.
  • העגב, שירי אהבה, ורשה, 1890.
  • פוחת והולך, דביר, 1929.
  • אם לא למעלה מזה
  • מסיפורי הלבנה
  • אבני פינה; פיליטונים ומאמרים, כל כתבי יצחק לייבוש פרץ, כר' 8, דביר, תשכ"א

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא י"ל פרץ בוויקישיתוף

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מתוך הערך אודות י.ל. פרץ בפורטל השטעטל הווירטואלי לתולדות יהדות פולין