שלום עליכם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלום עליכם
SholemAleichem.jpg
תאריך לידה 2 במרץ 1859
תאריך פטירה 13 במאי 1916 (בגיל 57)
שם מקורי שלום רבינוביץ
מקום לידה פריאסלאב-חמלניצקי
מקום פטירה ניו יורק
עיסוק סופר, מוציא לאור, סוחר
לאום יהודי
שפות היצירה עברית, יידיש
תחום כתיבה סיפורת (סיפורים ורומנים), מחזות
נושאי כתיבה חיי היומיום היהודיים במזרח אירופה
יצירות בולטות "מנחם מנדל", "טוביה החולב", "מוטל בן פייסי החזן"
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
שלום עליכם בצעירותו, 1877
איגרת שנה טובה עם תמונת שלום עליכם ומשפחתו, 1889

שלום עליכם (נהגה Sholem Aleichem) הוא שם-העט של שלום (בן נחום) רַבּינובֿיץ'רוסית: Шолом Нохумович Рабинович; שלום נחומוביץ' רבינוביץ')‏ (3 במרץ 1859, פריאסלאב, פלך קייב, האימפריה הרוסית (אוקראינה) – 13 במאי 1916, ניו יורק), מגדולי הסופרים ביידיש.

חוברת מתורגמת של יצירותיו של שלום עליכם. תורגמה והוצאה לאור על ידי ישעיהו קרניאל (עזמות) בשנת 1917. כיום נמצאת באוניברסיטת חיפה ובספרייה הלאומית

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלום רבינוביץ נולד בעיר פריאסלאב (כיום פריאסלאב-חמלניצקי) שבפלך קייב, בדרום-מערב רוסיה (כיום אוקראינה) בתחום המושב היהודי. זמן קצר לאחר לידתו עברה משפחתו לעיירה וורונקה, שם עברו על שלום שנות ילדותו המאושרות. "בוורונקה הקטנטונת עברו עלי שנותי הטובות ביותר" כתב שלום עליכם ל י.ח. רבניצקי. העיירה וורונקה שימשה אב טיפוס לעיירתו הבדיונית של שלום עליכם: כתריאליבקה, שהתפרסמה בעולם הספרות על דמויותיה והווי החיים היהודי שלה.[1][2]

כשהגיע שלום רבינוביץ לגיל 11 נאלצה משפחתו לחזור לפריאסלאב וחייו של שלום השתנו לרעה. אביו הפך מסוחר לבעל פונדק דרכים והילדים נרתמו גם הם לעבודה הקשה של תחזוקת מלון אורחים. זמן קצר לאחר חגיגת בר-המצווה של שלום נפטרה אמו, חיה אסתר, ממגפת הכולירע. אביו נישא לאחר מספר חודשים לאישה אחרת, שהפכה לאם חורגת, אשר מיררה את חייהם של הילדים. "תפקיד גדול נועד לאם החורגת באוטוביוגרפיה של אבי" כותבת בתו, מארי וויפה-גולדברג, "צלה העיק על נעוריו... כאשר גדל, קמו לו בעיות רבות, אבל אף אחת לא העיקה עליו כזאת הקשורה בה".[3] למעשה, יצירתו הספרותית הראשונה של שלום עליכם הייתה מחברת, שכתב בנעוריו, ובה אוסף הקללות של האם החורגת, כשהן מסודרות על פי האלף בית.

את השכלתו רכש בתלמוד תורה, וכבר בהיותו בן 21 פרסם מאמרים וסיפורים קצרים – תחילה בעיתון "המליץ" ולאחר מכן כפיליטונים (מעין איגרות) ביידיש. הוא כתב גם ברוסית ובעברית, אך חלק הארי של יצירתו נכתב ביידיש. הוא הסביר את בחירתו בשם עט, לאחר שכבר פרסם את "צוויי קברים" (מיידיש: שני קברים) בשם 'ראב-וויטש' הרומז על שם משפחתו,[4] בכך שלא רצה שאביו יידע על כתיבת מאמר ביידיש (ייתכן שהיה זה "אסופת קללות של החותנת" מאמר רווי הומור אך גם ביטויים שנחשבו אז בוטים). לפי השערה אחת אביו, נחום מנחם רבינוביץ', היה משכיל שתמך בכתיבה בעברית, והתנגד לכתיבה ביידיש. דעה אחרת גורסת שאביו היה איש דתי, והתנגד לסיפורים בסגנון ההשכלה, או לביטויים בוטים.

שלום רבינוביץ' נישא בשנת 1883 לתלמידתו הפרטית, אולגה, בתו של אלימלך לוויב, ונכנס לעולם העסקים של קייב בעקבות הירושה שקיבל לאחר מות חותנו. בשנים 18881889 ערך והוציא לאור שני כרכים בשם "די יודישע פאלקס-ביבליאטהעק : א בוך פיר ליטעראטור, קריטיק און וויססענשאפט".[5] ("הספרייה העממית היהודית" לספרות, ביקורת ומדע). לשם כך ריכז סביבו את מיטב סופרי היידיש של התקופה, דוגמת מנדלי וי"ל פרץ, דוד פרישמן, יעקב דינזון ואחרים. הוא ביקש ליישם את רעיון הוצאת רומנים יהודיים כספרי מופת, תוך מתיחת ביקורת על הרומנים הזולים ביידיש שהיו נפוצים מאוד בזמנו. ידועה ביקורתו החריפה, בנושא זה, על שמ"ר בחוברת שהוציא ב-1888 בשם שמר'ס משפט, אדער, דער סוד פריסיאזשניק אויף אללע ראמאנען פון שמ"ר (משפטו של שמ"ר, או דין מושבעים על כל הרומנים של שמ"ר).

ב-1890 הפסיד את רוב הונו בבורסה, ולאחר שנפרעו חובותיו התיישב באודסה, שם פרסם מספר רומנים. ב-1891 החל לכתוב סדרת סיפורי "מנחם מנדל" – סדרת כתבים אשר ליוותה אותו שנים רבות, על אודות סוחר יהודי שאינו מפסיק להמציא תוכניות ותחבולות שאינן מועילות לו לבסוף במאום.

לאחר מספר שנים חזר לקייב ועסק במסחר. ב-1895 כתב את הראשון בסדרת סיפורי "טֶביֶה החולב" (ביידיש: "טעוויע דער מילכיקער"), על אודות חלבֿן יהודי עממי וּקשה יום המתמרן בין המסורת ושינויי המודרנה בסביבתו. דמות זו, השופעת הומור למרות הקשיים הרבים ואשר ביטאה את הלכי הרוח היהודיים בתחום המושב ברוסיה, הפכה לאחת הדמויות המוכרות של הספרות היידית והכללית (שעליה גם בוסס המחזמר "כנר על הגג"). כמו כן, הוסיף לכתוב סיפורים הומוריסטיים קצרים על הווי היהודים, שתרמו לפרסומו הרב.

עקב מהפכת 1905, שכוונה נגד שלטון הצאר ברוסיה והביאה גם לגל פוגרומים גדול ביהודים, היגר חסר כל לארצות הברית ומשם המשיך לנסוע לביקורים תכופים במזרח אירופה. בתקופה זו העניק הרצאות רבות וכתב בעיתונות היידישאית באירופה ובאמריקה, פרסם שני רומנים – "המבול" (ביידיש: "דער מבול") ו"כוכבים תועים" (ביידיש: "בלאנדזשענדע שטערן") – אשר לא זכו להצלחה, וכן מספר מחזות – "הזכייה הגדולה", "האוצר", "קשה להיות יהודי" – שחלקם הוצג רק לאחר מותו. בשנת 1909 אורגנו נשפים לכבודו ובכסף שנצבר נפדו מידי המו"לים הזכויות על יצירותיו. כך נפטר ממצוקותיו הכלכליות שליוו אותו כל חייו.

הוא חלה בשחפת ובריאותו הידרדרה עוד יותר לאחר מות בנו ב-1915, עד אשר נפטר לבסוף בניו יורק ב-13 במאי 1916. עד 4 ימים לפני מותו עסק בכתיבה, ולא זכה לסיים את ספרו "מוטל בן פייסי החזן". נקבר ב-15 במאי 1916 בבית העלמין היהודי "הר נבו" של רובע קווינס. ההלווייה אורגנה לפי בקשת המשפחה על ידי ראש "קהילת ניו יורק" הרפורמית, הרב יהודה ליב מגנס. השתתפו חזן רפורמי של קהילת מונטפיורי מברונקס והחזן יוסלה רוזנבלט, ששר תפילת "אל מלא רחמים" באחת מתחנות הטקס, בבית הכנסת האורתודוקסי "אוהב צדק", בעוד שבאודוטוריום של משרדי "הקהילה" הרב מגנס הקריא את צוואתו של הסופר המנוח. בבית העלמין קרא קדיש הבן של שלום עליכם, נומה. הסופרים שלום אש ואברהם רייזן, המשורר הסוציאליסטי מוריס וינצ'בסקי והמנהיג הציוני נחמן סירקין הספידו את המנוח. רבבות של יהודים שעמדו או צעדו ברחובות של ברונקס עקבו אחרי התהלוכה והטקסים במנהטן ובברוקלין.[6] "ההלוויה נמשכה יותר מחצי יום" כותב דן מירון, "ולכל אורך דרכה הוציאה לרחובות מאות אלפי יהודים... הלומי צער ושטופי רגש. העיר הגדולה לא ידעה כמעט הלוויה כמותה".[7]

הסופרת היהודיה-אמריקאית בל קאופמן היא נכדתו של שלום עליכם.

נינתו של שלום עליכם היא הרקדנית ברטה ימפולסקי, בתה של נכדתו הד"ר יוכבד שנקר ימפולסקי (בתה של חווה וחנוך שינדל) אשר עבדה כרופאה בחיפה[8].

צוואת שלום עליכם[עריכת קוד מקור | עריכה]

צוואת שלום עליכם[9]

צואת שלום-עליכם

(אבקש לפתוח ולפרסם ביום פטירתי, שלום-עליכם).

י"א תשרי ה'תרע"ו, ניו-יורק.

היום, מחרת יום-הכפורים, עת תקופת שנה חדשה החלה ואסון גדול קרה את ביתי - מת בני בכורי מישה (מיכאל) רבינוביץ והוריד אתו אל קברו חלק מחיי, גמרתי בלבי לחזור ולכתוב מחדש את צואתי, אשר כתבתיה בשנת 1908, בימי חליי בגרוי (איטליה), - בריא ושלם ומתוך דעה צלולה אני כותב את דברי הצואה הזאת, ובה עשרה סעיפים :

א. בכל מקום אשר אמות אל ישכיבוני בקברות רמי-המעלה, מיחסים או גבירים, אלא דווקא בין המוני היהודים בעלי-המלאכה, בתוך עמי, והייתה המצבה, אשר יקימו אחרי-כן על קברי, לכבוד ולתפארת לקברים הדלים סביבותי, והקברים הדלים יפארו את מצבתי, כאשר כן פארו המוני-העם התמימים והישרים את סופרם בחייו. -

ב. שום שבחים ותהלות ומורה-מורנו אל יחרתו על מצבתי, זולת שם "שלום-עליכם" מצד אחד וזולת הכתבת היהודית, הרצופה פה, מצד שני. -

ג. שום וכוחים וחלוקי-דעות בין חברי, אשר יאמרו להשאיר לי שם-עולם, להקים לי מצבת-זיכרון בניו-יורק וכיוצא בזה, אל יעוררו : לא אוכל לנוח בשלום על משכבי, אם חברי ישעו בדברי-שטות. הטובה מכל מצבות-הזיכרון תהיה לי זאת אם יקרא העם בספרי ואם ימצאו בין עשירי עמנו מוקירי-ספרות, אשר יקומו להוציא לאור ולהפיץ ברבים את כתבי, בין אלה הכתובים בלשון יהודית, ובין אלה המתרגמים לשאר לשונות, ובזה יספיקו בידי העם לקרוא ובידי בני משפחתי-לחיות חיי כבוד. אם לא זכיתי, או לא הייתי כדאי, למוקירי ספרות בחיי, אולי אזכה להם אחרי מותי. נפטר אני מן העולם מתוך אמונה שלמה, כי העם לא יעזוב את יתומי'. -

ד. על קברי, ואחר כך במשך כל השנה, וביום-הפטירה בשנים הבאות, יקרא קדיש אחרי בני יחידי, אשר נשאר בחיים, וגם חתני, אם יהיה רצונם בכך. ואם לא יהיה חפצם בזה, או לא תהיה שעתם פנויה, או הדבר יהיה בנגוד להשקפתם על ענייני אמונה ודת, הרשות בידם לצאת ידי חובתם רק בזה, אשר יתאספו כלם, הם ובנותי ונכדי, וגם ידידי אנשי-שלומי בתוכם, ויקראו את דברי הצואה הזאת, וגם יבחרו ספור אחד מספורי-המעשיות שלי, מאלה המבדחים ביותר את הדעת, ויקראוהו בכל לשון שהם שומעים יותר, ומוטב שיזכר שמי ביניהם מתוך שחוק משלא יזכר כלל. -

ה. ענייני האמונות והדעות של בני ובני-בני מסורים ללבם, ורק את שרש-גזעם היהודי אבקש מהם לשמור, אלה מבני, אשר ימאסו בגזעם ויעברו לדת אחרת, והיה הדבר לאות, כי נעקרו משרשם ונשלו מעל משפחתם ומחו את שמם מצואתי - ואין להם חלק ונחלה בתוך אחיהם. -

ו. כל אשר רכשתי, הן בכסף מזמן-אם מין זה ימצא ברשותי-והן בספרים, אלה אשר נדפסו ואלה אשר בכתובים, הן בלשון יהודית והן בשאר לשונות (מלבד אלה שתרגמו ללשון עברית), שיך לאשתי הודל בת אלימלך, היא אולגה רבינוביץ, ואחרי מותה יעבור לבני בחלקים שוים : לבתי חיה אסתר (ארנסטינה) ברקוביץ, לבתי שרה (ליאלי) קויפמאן, לבתי נעמי (אמה) רבינוביץ, לבתי מרים (מארוסי) רבינוביץ ולבני נחום (נומה) רבינוביץ. ואשר לכתבי בלשון עברית, הרי הם שיכים למתרגם האמן, לחתני י.ד. ברקוביץ, ולבתו לנכדתי תמר (תמרה), - והייתה זאת נדוניה לה, הפרי אשר יביאו מחזותי, הן ברוסיה והן באמריקה, חציו יהיה ליורשי וחציו יהיה מנח על שם נכדתי בלה בת מיכאל ושרה קויפמן - והייתה זאת נדוניה לה. -

ז. מכל ההכנסות, המנויות בסעיף הקודם, יפרש בשביל הקרן לסופרי ישראל (הכותבים יהודית והכותבים עברית), אם יגיעו לסכום של חמשת אלפים רבל לשנה,-חמישה אחוזים ממאה, ואם ההכנסה תגדל מחמשה אלפים רבל-יפרשו עשרה אחוזים ממאה (למשל : מן 6,000 רבל -600, מן 7,000 -700, מן 800-8,000 וכוליה). אם לעת ההיא תתקים קרן כזאת פה באמריקה, או שם באירופה, יסלקו האחוזים לקרן, והקרן תעשה בהם לפי תקנותיה. אך אם קרן כזאת לא תהיה אז, או אולי תהיה קרן אשר לא תתאים לרצוני, האמור בראש הסעיף הזה, יחלקו האחוזים בין סופרים נצרכים על ידי יורשי עצמם, לפי הסכם כלם. -

ח. אם לא יהיה ספק בידי להציב מצבה על קבר בני מיכאל (מישה) רבינוביץ, שמת זה-עתה בקופנהגן, יעשו זאת יורשי ביד רחבה, וביום-פטירתו, מדי שנה בשנה, יקרא קדיש אחריו ויחלקו ח"י כתרים צדקה לעניים. -

ט. שאלתי, כי יורשי יסדרו את ענייני חייהם בדרך זו, אשר כתבי ומחזותי לא ימכרו לצמיתות, לא פה באמריקה ולא שם באירופה, אלא ישתדלו לחיות על הכנסתם כל הימים, אשר ימצאו ברשותם לפי חקי המדינה, להוציא, אם תגיע עת כזאת, או ימצא איש שוטה כזה, אשר יואיל לשלם במחיר הזכות סכום גדול כל-כך, שיספיק לכלכלת המשפחה, אז יועצו היורשים ביניהם, ואם רבם יסכימו, יחלקו את המזמנים ביניהם חלק כחלק, ככתוב בסעיף ו', וקדם כל יפרישו את תרומת עשרת האחוזים לקרן הספרות היהודית, ככתוב בסעיף ז'. -

י. שאלתי האחרונה מהבאים אחרי ובקשתי מבני : לשמור מכל משמר על האם, לפאר את ימי זקנתה, להמתיק את חייה המרים, לרפא את מחץ לבה השבור, לא לבכות אחרי, אך להפך- להזכיר את שמי מתוך שמחה, והעקר - לחיות בשלום איש עם אחיו, לא לנטור שנאה זה לזה, לעזור איש את אחיו בשעת הדחק, לזכור לפעמים את בני המשפחה, לרחם את העני, ובימי טובה לשלם את חובותי, אם יהיו כאלה אחרי. בני! יכבד ביניכם שמי היהודי, אשר רבות עמלתי בו, ואלהי השמים יהי בעזרכם. אמן.


שלום בן מנחם נחום רבינוביץ שלום-עליכם

ציון על מצבת קברו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציון על מצבת קברי[10]

ציון על מצבת קברי

איש יהודי פשוט היה,

יהודית כתב, לשמח

לבב המון העם ונשיו-

פה נטמן סופר מבדח.


כל הימים לצון חמד

עלי עולם ועל יצוריו,

כל העולם עשה חיל -

רק הוא נמק ביסוריו.


ועת העולם מלא שחוק פיו,

צהל, מחא לו כפים,

בכתה נפשו במסתרים -

עד אל עליון בשמים !

                 שלום עליכם

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו של שלום עליכם ניחנו בהומור רב, והן מביעות יחס של חמלה והזדהות עם גיבוריו, אנשי העיירות היהודים, על חולשותיהם ומעלותיהם. בסיפוריו שולבה גם ביקורת סאטירית עליהם, אך היא לרוב מוסווית ואינה נוקבת יתר על המידה. יצירותיו סייעו להעלאת הרמה של הספרות היהודית ונתנו ביטוי לתמורות שחלו בחברה היהודית בת זמנו, להוויי החיים שהיה ונכחד.

ראשון מתרגמיו לעברית היה ישעיהו קרניאל (1942-1881), בן דור המייסדים של המושבה זכרון יעקב. את תרגומי סיפוריו הקצרים של שלום עליכם נהג לשלוח לעיתוניו של אליעזר בן יהודה, "הצבי/האור" ו"השקפה",[11] שם ראו אור בדפוס. בשנת 1917, בעת שכיהן כמנהל סניף בנק אפ"ק בצפת הוציא לאור, ביוזמתו ועל חשבונו, חוברת זיכרון לרגל יום השנה למותו של הסופר ובה כלל קובץ תרגומים מתוך יצירתו.

רבים מכתביו תורגמו לעברית על ידי חתנו, יצחק דב ברקוביץ (י"ד ברקוביץ), במחצית הראשונה של המאה ה-20. תרגום מאוחר יותר הוא של אריה אהרוני. אחדים מכתביו תורגמו על ידי דן מירון.

בין מתרגמיו לרוסית יש לציין את מיכאיל שמבדל.

מיצירותיו שהוצגו בתיאטרון, בקולנוע ושודרו בטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]


מספריו הנודעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • טביה החולב
  • מוטל בן פייסי החזן
  • מנחם מנדל
  • מנחם מנדל בוורשה[13].
  • סטמפניו
  • יריד (אוטוביוגרפיה)
  • סיפורי רכבת
  • יוסל'ה זמיר
  • אדם ובהמה – מקבץ סיפורים קצרים. (האולר, עלי-כינור, נסתלקו, נפש חיה, צער בעלי-חיים, מעשה באגוזים, הסביבון, הזקן, הברבר החצרוני, מתושלח, כפרות, הנאהבים והנעימים).
  • עירם של האנשים הקטנים
  • מעשה בכלב סירקא
  • סיפורי זעם - מקבץ סיפורים קצרים
  • כתריאלים - מקבץ סיפורים. (עיר הכתריאלים, ברית מצווה, חתונה, היורשים, יש קונה עולמו בשעה אחת, לא עליכם יהודים !, תענית קלה, דרייפוס בכתריאליבקה, געגועים על בית-אבא, הבדיקה, מושב-זקנים, שמואל שמלקיס, כתריאליבקה החדשה).
  • מדברים בעדם - מקבץ סיפורים. (חמישה ושבעים אלף, אדם בעל-קבה, מטעמים של חלב, עצה, הקדירה, אוזים, אילו הייתי רוטשילד, בלא עין-הרע, נחת-אבות, ממבחן הצבא, לא היו דברים מעולם, רופאים, הביתה של עשירים).
  • חיי אדם - מקבץ סיפורים. ( ספר ראשון : ימי הילדות, ספר שני : ימי הנערות[14]).
  • חיי אדם - מקבץ סיפורים, (כרך שני ). ( המשך ספר שני : ימי הנערות, ספר שלישי : ימי הבחרות).
  • ימים טובים - מקבץ סיפורים. ( מעבר בוג, אקדמות, בין אדם לחברו, ששים ושמחים, טווי-זהב, אכספרופריאציה של פסח, משלוח-מנות, פסח בכפר, דויד מלך ישראל, הצעיר במלכים, הגלגל חוזר אחורנית, המטאטא, פרקי שיר-השירים.
  • סיפורי מעשיות לילדי ישראל - מקבץ סיפורים. (הדגל, מעות של חנוכה, בבית המלך אחשורוש, בגדי יום טוב, פלשתים, ירק לשבועות, האתרוג, אל סעודת פורים, גלות ערב פסח, גזלנים, לא קם כמשה, אורח לפסח, אסתר, קידלת וקידשת).
  • ארבעה ספורים לילדים : האולר, השעון, הדגל, האתרוג.
  • עירם של האנשים הקטנים - סיפורים מהמאה העשרים.
  • דלים ועליזים אנשים קטנים בעלי השגות קטנות.
  • אשרי, יתום אני
  • המבול, (כתבים).
  • מלה כנגד מלה, (כתבים).
  • סיפורי תוהו.
  • הדגל.
  • מהתלת הדם .
  • סיפורי אלף לילה ולילה - שלוש אלמנות / יוסף .
  • בעיני ילד .
  • אהבה : סיפורים קצרים.
  • השעון הזקן .
  • שיר השירים : רומאן נעורים בארבעה פרקים.
  • מהתלת הדם, (רומן).
  • חיי קיט, (סיפורים ופיליטונים).
  • בחול ובמועד, (סיפורים).
  • יום טוב שהופרה שמחתו.

מיצירותיו ביידיש[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דאס מעסערל, אילוסטרירט פון נאטע קאזלאווסקי, פארלאג קינדערריגג ביי דעם בילדונגס-קאמיטע פון ארבעטער-רינג ניו-יארק, דריטע אויפלאגע, אקט. 1947, (יצא לאור ב-1939).

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1966 הוקם בתל אביב בית שלום עליכם, המשמש מרכז לתרבות היידיש בישראל. כן הוקמו בתי ספר ורחובות על שמו.

בעיר קייב הוצב פסל בדמותו בשנת 1997, וגם במוסקבה בשנת 2001. הרחוב הראשי בבירוביג'ן נקרא על שמו, ורחובות רבים נקראים על שמו בערי ברית המועצות, ביניהם קייב, לבוב, ז'יטומיר, אומן, ומיקולאייב. בשנת 1996 נקראה גם חלקת רחובות בניו יורק "כיכר שלום עליכם" (Sholem Aleichem Place).

בנתניה הוצב ב-2011 פסל של שלום עליכם, מעשה ידי הפּסָל לב סגל, ברחוב שלום עליכם.

שירו של נתן אלתרמן, "מכתבו של מנחם מנדל" מהווה הספד שלו לדמויותיו של שלום עליכם בעקבות מאורעות השואה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפולמוס על מעמד היידיש בספרות

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטוביוגרפיה ועדויות משפחתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שלום עליכם, חיי אדם, 2 כר, דביר, תש"י
  • בתו, מארי וויפה-גולדברג, אבי, שלום עליכם. ספריית פועלים, 1972
  • חתנו, יצחק דב ברקוביץ ראשונים כבני-אדם: ספורי זכרונות על שלום עליכם ובני-דורו (5 כרכים), תל אביב: דביר, תרצ"ח-תש"ג

ביוגרפיה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם ליס (עורך), שלום עליכם: חייו בתמונות: זיַין לעבן אין בילד,‫ תל אביב: בית שלום עליכם, תשמ"ט 1988. ‬(אלבום תמונות ופקסימילים עם מבואות ודברי הסבר בעברית, יידיש ואנגלית)
  • כה אמר – אַזוי האָט געזאָגט שלום עליכם: טיפּן, בילדער ווערטלעך און טיַיטשווערטלעך,‫ תל אביב: פֿאַרלאַג י. ל. פּרץ, תשנ"א 1991. ‬(לקט מתוך כתבי שלום עליכם, מסודר לפי נושאים ובלווית מבוא מאת אברהם ליס) (ביידיש)
  • דוד לבקובסקי , שלום עליכם וגבוריו, מבוא - דב סדן, מוציא לאור : שלום, תל אביב, תשי"ט, 1959.
  • שלום עליכם, בריוו: 1879–1916; רעדאַקטאָר: אברהם ליס, תל אביב: בית שלום עליכם, תשנ"ה 1995.
  • חנא שמרוק, עיירות וכרכים, פרקים ביצירתו של שלום עליכם, מאגנס, 2000.
  • חנא שמרוק, שלום עליכם : מדריך לחייו וליצירתו, הקיבוץ המאוחד, 1980.
  • דן מירון, הצד האפל בצחוקו של שלום עליכם, עם-עובד, 2004
  • אריה אהרוני, שלום עליכם באור חדש, ספרית פועלים, 2002.
  • יצחק בקון, מנדלי – שלום עליכם : בחינה מחודשת, הוצאת המרכז ללימודי יידיש, 1995.
  • כתבי שלום עליכם, עובדו ותורגמו על ידי י"ד ברקוביץ, הוצאת דביר, תשי"ז.
  • אריה אהרוני, שלום לוריא, 'שלום עליכם, תשעים למותו', מדור לזכרו, עיתון 77 311, יוני 2006.
  • מפה לאוזן, שיחות באמנות המונולוג של שלום עליכם, תרגם את שבעת המונולוגים וכתב עליהם מאמרים: דן מירון, הוצאת אפיק, 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו ברשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע נוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלום עליכם, חיי אדם, דביר, תש"י
  2. ^ מארי וויפה-גולדברג, אבי, שלום עליכם, ספריית פועלים, 1972
  3. ^ מארי וויפה-גולדברג, אבי, שלום עליכם, עמ'
  4. ^ צווי קברים דף השער - באתר המרכז הלאומי ליידיש
  5. ^ Di Yudishe folks-bibliothek: a bukh fir literatur, kritik un vissenshaft
  6. ^ קטע מ Jeremy Dauber The Worlds of Sholem Aleichem , Nextbook Press, 2013 מצוטט בtablet 7/10/2013
  7. ^ דן מירוןשלוש הלוויות - שתי תרבויות, הארץ, ‏8 בדצמבר, 2013
  8. ^ פרופ' נסים לוי, יעל לוי, "רופאיה של ארץ-ישראל 1948-1799", הוצאת איתי בחור, מרץ 2012, עמוד 236
  9. ^ מתוך כתבי שלום עליכם, כרך שני - "חיי אדם", תרגום : יצחק דב ברקוביץ, הוצאת דביר, תל אביב, תרצ"ט, 1939, דפוס קואופראטיבי "הפועל הצעיר" בע"מ, תל אביב, פרק: צואת שלום עליכם, עמודים תקפג-תקפז, (המילה צוואה נכתבה על ידי שלום עליכם בכתיב חסר : צואה)
  10. ^ מתוך כתבי שלום עליכם, כרך שני, "חיי אדם", תרגום : י.ד. ברקוביץ, , מהדורה מתוקנת, הוצאת דביר, תל אביב, תרצ"ט, 1939, דפוס קואופראטיבי "הפועל הצעיר" בע"מ, תל אביב, פרק : "ציון על מצבת קברי", עמוד תקצא,
  11. ^ שלום עליכם, תרגם ועיבד י. קרניאל, נחת מבנים, השקפה, 18 בספטמבר 1908
  12. ^ עירם של האנשים הקטנים, באתר של אופירה הניג
  13. ^ "מנחם מנדל בוורשה", תירגום : אריה אהרוני, הוצאת ידיעות אחרונות, 1977, (229 עמודים)
  14. ^ "ימי הנערות" - תרגום : י"ד ברקוביץ, הוצאת אברהם יוסף שטיבל ה' בע"מ, ברלין - שרלוטנבורג, תרפ"ח, 1928