שלום עליכם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שלום עליכם
SholemAleichem.jpg
תאריך לידה 2 במרץ 1859
תאריך פטירה 13 במאי 1916 (בגיל 57)
שם מקורי שלום רבינוביץ
עיסוק סופר, מוציא לאור, סוחר
לאום יהודי
תחום כתיבה סיפורת (סיפורים ורומנים), מחזות
נושאי כתיבה חיי היומיום היהודיים במזרח אירופה
יצירות בולטות "מנחם מנדל", "טוביה החולב", "מוטל בן פייסי החזן"
שלום עליכם בצעירותו, 1877
איגרת שנה טובה עם תמונת שלום עליכם ומשפחתו, 1889

שלום עליכם (נהגה Sholem Aleichem) הוא שם-העט של שלום (בן נחום) רַבּינובֿיץ'רוסית: Шолом Нохумович Рабинович; שלום נחומוביץ' רבינוביץ')‏ (3 במרץ 1859, פריאסלאב, פלך קייב, האימפריה הרוסית (אוקראינה) – 13 במאי 1916, ניו יורק), מגדולי הסופרים ביידיש.

חוברת מתורגמת של יצירותיו של שלום עליכם. תורגמה והוצאה לאור על ידי ישעיהו קרניאל (עזמות) בשנת 1917. כיום נמצאת באוניברסיטת חיפה

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלום רבינוביץ נולד בעיר פריאסלאב (כיום פריאסלאב-חמלניצקי) שבפלך קייב, בדרום-מערב רוסיה (כיום אוקראינה) בתחום המושב היהודי. זמן קצר לאחר לידתו עברה משפחתו לעיירה וורונקה, שם עברו על שלום שנות ילדותו המאושרות. "בוורונקה הקטנטונת עברו עלי שנותי הטובות ביותר" כתב שלום עליכם ל י.ח. רבניצקי. העיירה וורונקה שימשה אב טיפוס לעיירתו הבדיונית של שלום עליכם: כתריאליבקה, שהתפרסמה בעולם הספרות על דמויותיה והווי החיים היהודי שלה.‏[1][2]

כשהגיע שלום רבינוביץ לגיל 11 נאלצה משפחתו לחזור לפריאסלאב וחייו של שלום השתנו לרעה. אביו הפך מסוחר לבעל פונדק דרכים והילדים נרתמו גם הם לעבודה הקשה של תחזוקת מלון אורחים. זמן קצר לאחר חגיגת בר-המצווה של שלום נפטרה אמו, חיה אסתר, ממגפת הכולירע. אביו נישא לאחר מספר חודשים לאישה אחרת, שהפכה לאם חורגת, אשר מיררה את חייהם של הילדים. "תפקיד גדול נועד לאם החורגת באוטוביוגרפיה של אבי" כותבת בתו, מארי וויפה-גולדברג, "צלה העיק על נעוריו... כאשר גדל, קמו לו בעיות רבות, אבל אף אחת לא העיקה עליו כזאת הקשורה בה".‏[3] למעשה, יצירתו הספרותית הראשונה של שלום עליכם הייתה מחברת, שכתב בנעוריו, ובה אוסף הקללות של האם החורגת, כשהן מסודרות על פי האלף בית.

את השכלתו רכש בתלמוד תורה, וכבר בהיותו בן 21 פרסם מאמרים וסיפורים קצרים – תחילה בעיתון "המליץ" ולאחר מכן כפיליטונים (מעין איגרות) ביידיש. הוא כתב גם ברוסית ובעברית, אך חלק הארי של יצירתו נכתב ביידיש. הוא הסביר את בחירתו בשם עט, לאחר שכבר פרסם את "צוויי קברים" (מיידיש: שני קברים) בשם 'ראב-וויטש' הרומז על שם משפחתו,‏[4] בכך שלא רצה שאביו יידע על כתיבת מאמר ביידיש (ייתכן שהיה זה "אסופת קללות של החותנת" מאמר רווי הומור אך גם ביטויים שנחשבו אז בוטים). לפי השערה אחת אביו, נחום מנחם רבינוביץ', היה משכיל שתמך בכתיבה בעברית, והתנגד לכתיבה ביידיש. דעה אחרת גורסת שאביו היה איש דתי, והתנגד לסיפורים בסגנון ההשכלה, או לביטויים בוטים.

שלום רבינוביץ' נישא בשנת 1883 לתלמידתו הפרטית, אולגה, בתו של אלימלך לוויב, ונכנס לעולם העסקים של קייב בעקבות הירושה שקיבל לאחר מות חותנו. בשנים 18881889 ערך והוציא לאור שני כרכים בשם "די יודישע פאלקס-ביבליאטהעק : א בוך פיר ליטעראטור, קריטיק און וויססענשאפט".‏[5] ("הספרייה העממית היהודית" לספרות, ביקורת ומדע). לשם כך ריכז סביבו את מיטב סופרי היידיש של התקופה, דוגמת מנדלי וי"ל פרץ, דוד פרישמן, יעקב דינזון ואחרים. הוא ביקש ליישם את רעיון הוצאת רומנים יהודיים כספרי מופת, תוך מתיחת ביקורת על הרומנים הזולים ביידיש שהיו נפוצים מאוד בזמנו. ידועה ביקורתו החריפה, בנושא זה, על שמ"ר בחוברת שהוציא ב-1888 בשם שמר'ס משפט, אדער, דער סוד פריסיאזשניק אויף אללע ראמאנען פון שמ"ר (משפטו של שמ"ר, או דין מושבעים על כל הרומנים של שמ"ר).

ב-1890 הפסיד את רוב הונו בבורסה, ולאחר שנפרעו חובותיו התיישב באודסה, שם פרסם מספר רומנים. ב-1891 החל לכתוב סדרת סיפורי "מנחם מנדל" – סדרת כתבים אשר ליוותה אותו שנים רבות, על אודות סוחר יהודי שאינו מפסיק להמציא תוכניות ותחבולות שאינן מועילות לו לבסוף במאום.

לאחר מספר שנים חזר לקייב ועסק במסחר. ב-1895 כתב את הראשון בסדרת סיפורי "טֶביֶה החולב" (ביידיש: "טעוויע דער מילכיקער"), על אודות חלבֿן יהודי עממי וּקשה יום המתמרן בין המסורת ושינויי המודרנה בסביבתו. דמות זו, השופעת הומור למרות הקשיים הרבים ואשר ביטאה את הלכי הרוח היהודיים בתחום המושב ברוסיה, הפכה לאחת הדמויות המוכרות של הספרות היידית והכללית (שעליה גם בוסס המחזמר "כנר על הגג"). כמו כן, הוסיף לכתוב סיפורים הומוריסטיים קצרים על הווי היהודים, שתרמו לפרסומו הרב.

עקב מהפכת 1905, שכוונה נגד שלטון הצאר ברוסיה והביאה גם לגל פוגרומים גדול ביהודים, היגר חסר כל לארצות הברית ומשם המשיך לנסוע לביקורים תכופים במזרח אירופה. בתקופה זו העניק הרצאות רבות וכתב בעיתונות היידישאית באירופה ובאמריקה, פרסם שני רומנים – "המבול" (ביידיש: "דער מבול") ו"כוכבים תועים" (ביידיש: "בלאנדזשענדע שטערן") – אשר לא זכו להצלחה, וכן מספר מחזות – "הזכייה הגדולה", "האוצר", "קשה להיות יהודי" – שחלקם הוצג רק לאחר מותו. בשנת 1909 אורגנו נשפים לכבודו ובכסף שנצבר נפדו מידי המו"לים הזכויות על יצירותיו. כך נפטר ממצוקותיו הכלכליות שליוו אותו כל חייו.

הוא חלה בשחפת ובריאותו הידרדרה עוד יותר לאחר מות בנו ב-1915, עד אשר נפטר לבסוף בניו יורק ב-13 במאי 1916. עד 4 ימים לפני מותו עסק בכתיבה, ולא זכה לסיים את ספרו "מוטל בן פייסי החזן". נקבר ב-15 במאי 1916 בבית העלמין היהודי "הר נבו" של רובע קווינס. ההלווייה אורגנה לפי בקשת המשפחה על ידי ראש "קהילת ניו יורק" הרפורמית, הרב יהודה ליב מגנס. השתתפו חזן רפורמי של קהילת מונטפיורי מברונקס והחזן יוסלה רוזנבלט, ששר תפילת "אל מלא רחמים" באחת מתחנות הטקס, בבית הכנסת האורתודוקסי "אוהב צדק", בעוד שבאודוטוריום של משרדי "הקהילה" הרב מגנס הקריא את צוואתו של הסופר המנוח. בבית העלמין קרא קדיש הבן של שלום עליכם, נומה. נאמו הסופרים שלום אש ואברהם רייזן, המשורר הסוציאליסטי מוריס וינצ'בסקי והמנהיג הציוני נחמן סירקין. עקבו אחרי התהלוכה והטקסים רבבות ורבבות של יהודים שעמדו או צעדו ברחובות של ברונקס, מנהטן וברוקלין.‏[6]

הסופרת היהודיה-אמריקאית בל קאופמן היא נכדתו של שלום עליכם.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירותיו של שלום עליכם ניחנו בהומור רב, והן מביעות יחס של חמלה והזדהות עם גיבוריו, אנשי העיירות היהודים, על חולשותיהם ומעלותיהם. בסיפוריו שולבה גם ביקורת סאטירית עליהם, אך היא לרוב מוסווית ואינה נוקבת יתר על המידה. יצירותיו סייעו להעלאת הרמה של הספרות היהודית ונתנו ביטוי לתמורות שחלו בחברה היהודית בת זמנו, להוויי החיים שהיה ונכחד.

ראשון מתרגמיו לעברית היה ישעיהו קרניאל (1942-1881), בן דור המייסדים של המושבה זכרון יעקב. את תרגומי סיפוריו הקצרים של שלום עליכם נהג לשלוח לעיתוניו של אליעזר בן יהודה, "הצבי/האור" ו"השקפה",‏[7] שם ראו אור בדפוס. בשנת 1917, בעת שכיהן כמנהל סניף בנק אפ"ק בצפת הוציא לאור, ביוזמתו ועל חשבונו, חוברת זיכרון לרגל יום השנה למותו של הסופר ובה כלל קובץ תרגומים מתוך יצירתו.

רבים מכתביו תורגמו לעברית על ידי חתנו, יצחק דב ברקוביץ (י"ד ברקוביץ), במחצית הראשונה של המאה ה-20. תרגום מאוחר יותר הוא של אריה אהרוני. אחדים מכתביו תורגמו על ידי דן מירון.

בין מתרגמיו לרוסית יש לציין את מיכאיל שמבדל.

חלק מספריו היו בסיס להצגות ולסרטים; הידוע מביניהם הוא כנר על הגג.

מספריו הנודעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1966 הוקם בתל אביב בית שלום עליכם, המשמש מרכז לתרבות היידיש בישראל. כן הוקמו בתי ספר ורחובות על שמו.

בעיר קייב הוצב פסל בדמותו בשנת 1997, וגם במוסקבה בשנת 2001. הרחוב הראשי בבירוביג'ן נקרא על שמו, ורחובות רבים נקראים על שמו בערי ברית המועצות, ביניהם קייב, לבוב, ז'יטומיר, אומן, ומיקולאייב. בשנת 1996 נקראה גם חלקת רחובות בניו יורק "כיכר שלום עליכם" (Sholem Aleichem Place).

בנתניה הוצב ב-2011 פסל של שלום עליכם, מעשה ידי הפּסָל לב סגל, ברחוב שלום עליכם.

שירו של נתן אלתרמן, "מכתבו של מנחם מנדל" מהווה הספד שלו לדמויותיו של שלום עליכם בעקבות מאורעות השואה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפולמוס על מעמד היידיש בספרות

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם ליס (עורך), שלום עליכם: חייו בתמונות: זיַין לעבן אין בילד,‫ תל אביב: בית שלום עליכם, תשמ"ט 1988. ‬(אלבום תמונות ופקסימילים עם מבואות ודברי הסבר בעברית, יידיש ואנגלית)
  • כה אמר – אַזוי האָט געזאָגט שלום עליכם: טיפּן, בילדער ווערטלעך און טיַיטשווערטלעך,‫ תל אביב: פֿאַרלאַג י. ל. פּרץ, תשנ"א 1991. ‬(לקט מתוך כתבי שלום עליכם, מסודר לפי נושאים ובלווית מבוא מאת אברהם ליס) (ביידיש)
  • שלום עליכם, בריוו: 1879–1916; רעדאַקטאָר: אברהם ליס, תל אביב: בית שלום עליכם, תשנ"ה 1995.
  • חנא שמרוק, עיירות וכרכים, פרקים ביצירתו של שלום עליכם, מאגנס, 2000.
  • חנא שמרוק, שלום עליכם : מדריך לחייו וליצירתו, הקיבוץ המאוחד, 1980.
  • דן מירון, הצד האפל בצחוקו של שלום עליכם, עם-עובד, 2004
  • אריה אהרוני, שלום עליכם באור חדש, ספרית פועלים, 2002.
  • יצחק בקון, מנדלי – שלום עליכם : בחינה מחודשת, הוצאת המרכז ללימודי יידיש, 1995.
  • כתבי שלום עליכם, עובדו ותורגמו על ידי י"ד ברקוביץ, הוצאת דביר, תשי"ז.
  • שלום עליכם, חיי אדם, 2 כר, דביר, תש"י
  • מארי וויפה-גולדברג, אבי, שלום עליכם. ספריית פועלים, 1972
  • אריה אהרוני, שלום לוריא, 'שלום עליכם, תשעים למותו', מדור לזכרו, עיתון 77 311, יוני 2006.
  • מפה לאוזן, שיחות באמנות המונולוג של שלום עליכם, תרגם את שבעת המונולוגים וכתב עליהם מאמרים: דן מירון, הוצאת אפיק, 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו ברשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע נוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שלום עליכם, חיי אדם, דביר, תש"י
  2. ^ מארי וויפה-גולדברג, אבי, שלום עליכם, ספריית פועלים, 1972
  3. ^ מארי וויפה-גולדברג, אבי, שלום עליכם, עמ'
  4. ^ צווי קברים דף השער - באתר המרכז הלאומי ליידיש
  5. ^ Di Yudishe folks-bibliothek: a bukh fir literatur, kritik un vissenshaft
  6. ^ קטע מ Jeremy Dauber The Worlds of Sholem Aleichem , Nextbook Press, 2013 מצוטט בtablet 7/10/2013
  7. ^ שלום עליכם, תרגם ועיבד י. קרניאל, נחת מבנים, השקפה, 18 בספטמבר 1908