חיוך של מונה ליזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חיוך של מונה ליזה
Mona Lisa Smile
בימוי מייק ניואל עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה איליין גולדסמית'-ת'ומאס עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט לורנס קונר, מארק רוזנטל עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה מיק אודסלי עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ג'וליה רוברטס
קירסטן דנסט
ג'וליה סטיילס
מגי ג'ילנהול
ג'יניפר גודווין
דומיניק וסט
ג'ולייט סטיבנסון
מרשה גיי הארדן
ג'ון סלאטרי
מריאן סלדס
טופר גרייס
ג'ורדן ברידג'ס
טורי איימוס
Leslie Lyles
לורה אלן
אבון מוס-בכרך
ג'ון סקורטי
ליסה רוברטס גילאן
Aleksa Palladino
קריסטן קונלי
לילי רייב
קריסטן ריטר
Whitney Avalon עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה רייצ'ל פורטמן עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום אנסטס מיצ'וס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 19 בדצמבר 2003 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 117 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט איטלקית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט רומנטי, סרט דרמה, סרט התבגרות, סרט קומדיה עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו monalisasmile
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

חיוך של מונה ליזהאנגלית: Mona Lisa Smile) הוא סרט דרמה משנת 2003.

במאי הסרט הוא מייק ניואל, ומככבות: ג'וליה רוברטס בתפקיד הראשי, וכן קירסטן דאנסט, ג'וליה סטיילס, מגי ג'ילנהול, ג'יניפר גודווין, דומיניק ווסט, מרשה גיי הארדן וג'ולייט סטיבנסון.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1953, בארצות הברית של אחרי מלחמת העולם השנייה, קתרין אן ווטסון (ג'וליה רוברטס) מקבלת משרת הוראה כמורה לאמנות בקולג' הנשים וולסלי. היא מביאה עימה רעיונות מודרניים על מקומה של האישה ומוסד הנישואים, היא מגיעה כדי להיות חלק מאוניברסיטה מתקדמת המקדמת נשים, אולם היא מגלה מוסד מיושן, בעל נורמות ישנות ופרימיטיביות בנוגע לנשים ולחינוכן.

מיד עם הגעתה היא מתוודעת לשתי עמיתות, מורות באוניברסיטה, איתן תחלוק את מגוריה. השתיים מציגות את העולם הישן אל מול העולם החדש, האחת, ננסי (מרשה גיי הארדן), מלמדת הליכות ונימוסים, מקפידה על גינונים ושמרנות ביתית, והשנייה, אמנדה (ג'ולייט סטיבנסון) מגחכת על הטפרים ששמורים היטב תחת הכפפות הלבנות של תלמידותיה, אשר בעבר חלקה מערכת יחסים עם אישה שלימדה באוניברסיטה, ובעתיד תסולק ממשרתה בעקבות שמועות על סיוע שהגישה לסטודנטיות במתן אמצעי מניעה.

קתרין מעוניינת לחנך את בנות הדור הצעיר לדעתנות, אמביציוזיות והצלחה ועושה זאת באמצעות לימוד אמנות מודרנית, למורת רוחם של חברי הנהלת האוניברסיטה וכן חלק מהסטודנטיות השמרניות יותר שלומדות אצלה.

הסטודנטיות מציגות את עצמן בפני קתרין בשיעור הראשון כאתגר לא קטן, כאשר הן מדקלמות את ספר הלימוד ועונות במקומה את פרטי היצירות שהיא מציגה בפניהן, משאירות אותה המומה וחסרת מילים, כאשר היא מגלה שאין עוד יצירות להציג בפניהן באותו השיעור, והן משחררות את עצמן באופן מופגן מהכיתה. בשיעור השני של קתרין, היא נענית לאתגר שהסטודנטיות הציגו בפניה, ומציגה בפניהן יצירות שלא ראו בעבר, אמנות מודרנית ולצידן השאלה ״האם זו אמנות״ ומי קובע, וזאת כדי לגרום להן לחשוב בעצמן בלי שספר הלימוד יגדיר להן מה נכון ומה לא.

הסרט מסתיים כאשר קתרין נוסעת במונית מחוץ לשערי האוניברסיטה, במטרה שלא לחזור, ובמקום זאת לטוס לאירופה. הסטודנטיות אותן לימדה נוסעות אחריה באופניים ומלוות אותה הלאה. בטי היא האחרונה שעוד רוכבת לצד המונית במאמץ לומר שלום ולהוכיח במאמציה את הכרת התודה שלה על השינוי שהיא הביאה לחייה.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה בעיקר לביקורת מעורבות[1]. למרות הופעות של שחקניות טובות וסיפורי משנה בעלי מעוף, הסרט נחשב לסתמי[2]. קלאודיה פליג מ-USA Today כותבת שזאת המקבילה הנשית ללכת שבי אחריו ללא הרגש והעוצמה[3].

ביקורת פמיניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מעביר מסרים פרו-פמיניסטים, בדמויות הנשיות המוצגות בסרט, סיפורן ובחירותיהן:

  • קתרין (ג'וליה רוברטס) שנמנעת מחיי נישואים, מסרבת להצעת בן זוגה להנשא ומעדיפה לנהל רומנים שונים, בין היתר עם עמית, פרופסור שרמנטי לאיטלקית בעל נטייה לרומנים עם סטודנטיות (דומיניק ווסט). קתרין תגלה במהלך הסרט כי למעשה היא לא באה לסייע לתלמידותיה לבחור במה שנכון עבורן אלא שהיא מעוניינת לסייע להן לבחור במה שנכון בעיניה. וכי גישתה האנטי ממסדית אינה מתאימה לכולן. קתרין מחליטה לפרוש לאחר שנת הלימודים ולנסוע לאירופה, אף על פי שיכלה להשאר וללמד, אם הייתה מסכימה לתנאים שכובלים את חירותה האקדמית.
  • בטי (קירסטן דאנסט) סטודנטית שמרנית וחדת לשון, לא אוהבת את קתרין ואת שיעוריה ומעבירה ביקורת על המתירנות של חברותיה. נוטה לכתוב מאמרי מערכת שמסבכים את המרצים שלה, ואף מביאה לפיטוריה של אמנדה, המורה שסייעה במתן אמצעי מניעה לסטודנטיות. בטי מתחתנת מיד בתחילת הסרט, ואף שהיא מהללת את תפקידה של האישה כרעיה וכאם, ומעודדת את חברותיה להנשא, היא מגלה כי בעלה בוגד בה ולקראת סוף הסרט מגישה בקשה לגירושין.
  • ג'יזל (מגי ג'ילנהול), סטודנטית מתירנית ומשוחררת, נוטה לנהל רומנים קלילים עם גברים שאינם מתאימים לה, בהתחלה עם פרופסור לאיטלקית ולאחר מכן עם הפסיכיאטר שלה. אוהבת את קתרין ומאזנת את בטי והערותיה הנשכניות לחברותיה. בסיום הסרט ג'יזל ובטי מתעדות לחלוק יחד דירה לאחר שהאחרונה תתגרש.
  • ג'ואן (ג'וליה סטיילס), הסטודנטית החכמה, שקתרין תולה בה תקוות שאולי היא מבין כולן לא תמהר להנשא ותמשיך ללימודי משפטים בייל, מה שג'ואן תיכננה לעשות בתחילת הסרט. עם זאת, ג'ואן מעדיפה להנשא ומתחתנת בחשאי לקראת סיום הלימודים, כאשר היא מוותרת על ההזדמנות ללמוד בייל על אף שהתקבלה לשם. לקתרין היא מסבירה שהיא לעולם לא תתחרט על כך שלא הפכה לעורכת דין, אולם היא תתחרט על כך שלא נישאה.
  • קוני (ג'ניפר גודווין), היא הברווזון המכוער בחבורת הסטודנטיות, שהערותיה של בטי גורמות לה להרגיש לא יפה ולא מושכת, עד כי היא מאמינה לה ונוטשת את בן זוגה, כאשר בטי מספרת לה שהוא למעשה מאורס לאחרת. קוני מגלה שזה לא נכון, רק לאחר שהוא מספר לה שהיא שברה את ליבו ומצא לעצמו חברה אחרת. קוני מחליטה להלחם עליו למרות זאת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אורי קליין, סתמיות יוצאת מן הכלל, ביקורת בעיתון הארץ, ‏25.01.2004
  2. ^ דורון פישלרביקורת על הסרט חיוכה של מונה ליזה, עין הדג, ‏25.01.2004
  3. ^ קלאודיה פליג, חיוכה העקום של המונה ליזה, USA TODAY, ‏19.12.2003