חיות השטן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיות השטן
מקום איטליה
סוג כת שטניסטית איטלקית
הרוגים 4 הוכחו, עד 18 חשודים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

חיות השטן (באיטלקית: Bestie di Satana) הוא שמה של כת שטניסטית איטלקית שחבריה הורשעו במספר רציחות שבוצעו בשנים 1998–2004.[1]

הפשעים והחקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרציחות הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התקרית הראשונה התרחשה בינואר 1998, עם ביצועו של רצח כפול ביער בקרבת סומה לומברדו, מצפון-מערב למילאנו. צ'יארה מרינו, מוכרת בחנות, בת ה-19, וחבר שלה, פאביו טוליס, סטודנט בן 16 ומוזיקאי הבי מטאל, הוכו ונדקרו למוות על ידי אנדראה וולפה ועוד שני אנשים במהלך טקס של חברי הכת, טקס שכלל בין היתר סקס, סמים, והבי מטאל. הזוג הצעיר בילה ערב שבת רגיל בשתיית בירה והאזנה למוזיקת מטאל ב"מידנייט פאב", שהיה מרכז סצנת המטאל בעיר, אך מעולם לא חזר הביתה. גם טוליס וגם מרינו נדקרו למוות על ידי חבריהם אנדריאה וולפה, ניקולה סאפונה ומריו מאצ'וני. פאביו טוליס, שהיה צעיר חסון, ניסה נואשות להגן על עצמו ועל חברתו מרינו, אך הוכרע על ידי הקבוצה הגדולה יותר. וולפה, סאפונה ומאצ'וני קברו מאוחר יותר את הגופות בקבר גדול ביער ורקדו על הקברים, בעודם צוחקים וצורחים "עכשיו שניכם זומבים! נסו לצאת מהבור הזה, אם תעזו!". המסקנה שהסיקו בתחילה הרשויות אז הייתה שהם ברחו יחד לרגל רומן אהבים, כפי שהציע חברם, אך הסבר זה לא התקבל על ידי אביו של טוליס, מישל טוליס, שהחל בחקירה משלו. רק כמה שעות לפני הרצח, ניקולה סאפונה אילץ את פאביו טוליס להתקשר הביתה ולומר לאביו שהוא לא מתכוון לחזור הביתה באותו ערב כי הוא מעדיף לשכב עם חברתו. מישל טוליס, שהבין שמשהו לא בסדר בשיחה שקיבל, פנה מיד אל בנו בחצות כדי לדבר איתו. לרוע המזל, זה היה מאוחר מדי: פאביו וצ'יארה כבר עזבו עם חברם המשוער לסומה לומברדו ולא חזרו שוב. מישל טוליס גילה עד כמה עמוק הם הפכו מעורבים בשטניזם ובתורת הנסתר, שניהם נושאים נפוצים של ז'אנר הבלאק מטאל והדת' מטאל שבהם התעניינו בנו וחבריו. משהשתכנע בקשר בין השטניזם להיעלמותם, מישל טוליס בילה בשש השנים הבאות בונה בהתמדה קובץ על פעילותם ועל הלהקות שבהן ניגנו. כאשר התרחש הרצח השלישי, טוליס לקח את ממצאיו למשטרה, שהשתמשה בהם כדי לקשר את כל שלושת מקרי הרצח לאנדראה וולפה ולכת השטן הרחבה יותר.[2]

הרצח השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרצח השלישי בוצע בינואר 2004, כאשר מריאנג'לה פזוטה, מוכרת בחנות בת 27, חברתו לשעבר של אנדראה וולפה, נורתה תחילה בגרון, הושחתה ולאחר מכן נקברה בעודה בחיים, בחממה בעיירה הסמוכה גולסקה, לא הרחק מסומה לומברדו.[3] אנדראה וולפה נעצר זמן קצר לאחר מכן עם ארוסתו הצעירה, תלמידת תיכון בת 18 בשם אליזבטה בלארין, בת למשפחה מהמעמד הגבוה שברחה מהבית עם וולפה כשהייתה רק נערה. וולפה ובלארין היו מוטרדים מהתמכרות לאלכוהול וסמים. וולפה התוודה שהוא הזמין את פזוטה לארוחת ערב ידידותית, אך החליט להרוג אותה כי היא ידעה יותר מדי פרטים על הכת ועל הרצח של טוליס ומרינו. וולפה ירה בה לאחר קרב אלים, ואז צלצל לסאפונה לעזרה והם הבינו שלמרות הייסורים, פזוטה עדיין בחיים. וולפה נזכר שסאפונה האשים אותו "אתה אפילו לא יכול להרוג אדם!" ואיים עליו; הם ניסו בכוח להסתיר את גופתה הגוססת של פזוטה בחממה של בית הוריה של בלארין והכו אותה מספר פעמים לפני שקברו אותה בחיים. לאחר מכן, סאפונה חזר הביתה והעמיד פנים ששום דבר לא קרה. שעות לאחר מכן וולפה ובלארין לקחו מנה כבדה של קוקאין והרואין והחליטו להיפטר מהמכונית של פזוטה על ידי הסעתה לתוך נהר סמוך, אך הם עברו תאונת דרכים ונעצרו. לאחר רצח פזוטה, וולפה נעצר, הודה ברציחות המוקדמות יותר, והוביל את המשטרה לגופותיהם של טוליס ומרינו.[3] בחקירת המשטרה נעשה שימוש במידע שנמסר בעבר שחשף לראשונה את קיומה של הכת. ככל שהחקירה נמשכה, מריו מאצ'וני, שהציג את עצמו כ"מדיום" של הקבוצה ונחשב על ידי טוליס כחברו הטוב ביותר, הודה כי הכה את טוליס למוות בפטיש, לאחר שוולפה וסאפונה דקרו למוות אותו ואת חברתו צ'יארה מרינו.[2]

בנוסף, חברי כת הואשמו בכך שדחפו את המתופף שלהם, אנדריאה בונטדה, להתאבד, וזאת מכיוון שסירב להצטרף לוולפה וסאפונה בסומה לומברדו ולעזור להם להרוג את מרינו וטוליס. בספטמבר 1998, אנדריאה בונטדה שתה בכבדות, ואז התאבד בהתרסקות מכוניתו. הרשויות גם חקרו אם לקבוצה יש קשרים כלשהם לרשת רחבה יותר של שטניסטים ברחבי איטליה.[1]

רציחות נוספות לכאורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעורבות של "חיות השטן" נחשדה בעד ארבעה עשר מקרים נוספים לא פתורים באותו אזור ובאותו פרק זמן, כולל התאבדויות לכאורה, היעלמויות ומוות אלים של אנשים הקשורים לכאורה לחברי הקבוצה.[4][5][6][7][8][9][10][11][12] בין אלו:

  • פועל בניין בן 23 כריסטיאן פריגריו, מברוג'ריו, לכאורה חבר לשעבר בקבוצה, שנעלם ב-14 בנובמבר 1996.
  • אנדריאה באלארין בת ה-21, חברת ילדות של וולפה, נמצאה תלויה בבית הספר שבו למד ב-7 במאי 1999.
  • אנג'לו לומברדו בן ה-28, שומר בית הקברות בלגננו ומכר של כמה מחברי הקבוצה, נשרף בעודו בחיים בבית הקברות ב-14 בדצמבר 1999.
  • דוריאנו מולה בן ה-26, נמצא תלוי ביער ליד Cavaria con Premezzo ב-27 בדצמבר 2000.
  • לוקה קולומבו בן ה-21, מוכר פרחים וחבר של ניקולה סאפונה, נמצא תלוי בלגננו ב-5 במאי 2004.
  • נגר בן 18 אלברטו סקארמוצינו, מדאיראגו, נמצא שרוף במכוניתו ביער ליד ארקונטה ב-23 במאי 2004.

עם זאת, מעולם לא הוכחה מעורבות של חברי הקבוצה במקרים אלו. מריו מק'יונה האשים חברי קבוצה אחרים (סאפונה, וולפה, ליאוני, זמפולו ומונטרוסו) באחריות לפשעים אלו, אך האשמות אלו הוכחשו על ידם ומעולם לא הוכחו.[13][14][15][16]

לאחר הרציחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-22 בפברואר 2005 נידונו אנדריאה וולפה ופייטרו גרירי בעיר הצפונית בוסטו ארסייו ל-30 ו-16 שנות מאסר בהתאמה. וולפה, בנוסף לרציחות ב-1998, נמצא אשם גם ברצח של פזוטה ב-2004. במקרה של וולפה גזר הדין היה ארוך בעשור ממה שביקשו התובעים. חשוד שלישי, מריו מאצ'וני, הודה גם הוא במעשי הרצח, ונידון ב-2007 ל-16 שנות מאסר, אך שוחרר ב-2017.[17][1]

התגובות של משפחות הקורבנות לגזר הדין היו מעורבות. מישל טוליס, אביו של פאביו טוליס, אמר "היום הצדק גמל לי". לינה מרינו, אמה של צ'יארה מרינו ההרוגה, זעמה על העונשים הקלים יחסית שקיבלו וולפה וגרירי, בשל שיתוף הפעולה שלהם עם התובעים. היא הצהירה "הם רוצחים. זה לא הוגן".[18]

חמישה חברים נוספים בקבוצה עמדו למשפט ביוני 2005 ונידונו לתקופות מאסר ארוכות בתחילת 2006. ניקולה סאפונה, מנהיג הקבוצה והמוח שחשוד מאחורי הרציחות, קיבל מאסר עולם. ארבעת האחרים - פאולו ליאוני, מרקו זמפולו, ארוס מונטרוסו ואליזבטה בלארין - נידונו ל-24 עד 26 שנים בגין תפקידיהם בכל שלושת הרציחות.[19] ב-2007 אישר בית המשפט לערעורים את מאסר עולם לסאפונה והאריך את הרשעותיהם של שלושה חברים נוספים בקבוצה: 26 שנותיו של פאולו לאוני הפכו למאסר עולם, מרקו זמפולו עבר מ-26 שנים ל-29 שנים וחודשיים, וארוס מונטרוסו מ-24 שנים ל-27 שנים ו-3 חודשים (אותה עליה כמו זמפולו). עונשה של אליזבטה בלארין הופחת מ-24 שנים ו-3 חודשים ל-23 שנים. במאי 2008 אישר בית המשפט האחרון, בית המשפט של קסציונה, את כל החלטות בית המשפט לערעורים.

אנדריאה וולפה שוחרר מהכלא בשנת 2020, ובימינו לומד מדעי החינוך.[20]

אליזבטה בלארין, שהייתה מעורבת ברצח מריאנג'לה פזוטה ב-2004 ונכלאה בגין עזר לרצח ב-2006, משוחררת כעת, ועובדת במסעדה בצפון איטליה.[21]

בתגובה לפשעים, הכומר דון אלדו בונאיטו קרא לאסור את דת' המטאל, ואמר "אם המוזיקה הופכת את עצמה לכלי של מעשים מרושעים ומוות, יש לעצור אותה".[2] לאור הגילויים של חיות השטן, החקירה והמשפט, כמו גם הדאגה הציבורית הגוברת, המשטרה האיטלקית הצהירה על כוונתה להקים יחידה מיוחדת שתתמקד בכתות דתיות חדשות, במיוחד שטניסטים וקבוצות פולחניות אלימות אחרות. היא תתאם חקירות ארציות לגבי תנועות דתיות חדשות שעלולות להיות מסוכנות, ותכננה לכלול פסיכולוגים וכומר מומחה לתורת הנסתר.[22]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 Associated Press, Satanist band members jailed for ritual killings, the Guardian, ‏2005-02-22 (באנגלית)
  2. ^ 1 2 3 "Investigating the 'death metal' murders" (באנגלית בריטית). 2005-11-23. נבדק ב-2022-04-17.
  3. ^ 1 2 "Andrea Volpe - menace rating"
  4. ^ Bestie di Satana, la setta degli orrori Cos� uccidevano gli adoratori del diavolo - cronaca - Repubblica.it, www.repubblica.it
  5. ^ Tgcom - Bestie di Satana, "I morti sono 18", web.archive.org, ‏2019-02-09
  6. ^ Corriere della Sera - Satanisti, altri due suicidi e un cd maledetto, www.corriere.it
  7. ^ "Quattro omicidi? Abbiamo ucciso 18 persone", ilGiornale.it, ‏2008-06-21 (באיטלקית)
  8. ^ Bestie di Satana diciotto gli omicidi - la Repubblica.it, Archivio - la Repubblica.it (באיטלקית)
  9. ^ Bestie di satana, ritrovata una sacca con effetti personali di Christian Frigerio, VareseNews, ‏2008-04-21 (באיטלקית)
  10. ^ Quella scia di follia e di sangue da Calderini al bosco di Arconate - la Repubblica.it, Archivio - la Repubblica.it (באיטלקית)
  11. ^ Alberto, bruciato a 18 anni - la Repubblica.it, Archivio - la Repubblica.it (באיטלקית)
  12. ^ Il Giorno, Luca, trent’anni mai compiuti: "Era fragile, le Bestie di Satana l’hanno portato via per sempre", Il Giorno, ‏2013-11-23 (באיטלקית)
  13. ^ MacCione, Mario (2011). L'Inferno tra le mani: La mia storia nelle Bestie di Satana.
  14. ^ https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/9/9c/AttiMonza.pdf
  15. ^ Bestie di Satana, sesta vittima sospetta si indaga anche su un suicidio del '96 - la Repubblica.it, Archivio - la Repubblica.it (באיטלקית)
  16. ^ Corriere della Sera - Satanisti, la tomba senza nome, www.corriere.it
  17. ^ Mario Maccione - Encyclopaedia Metallum: The Metal Archives, www.metal-archives.com
  18. ^ "Italian 'Beasts of Satan' jailed" (באנגלית בריטית). 2005-02-22. נבדק ב-2022-04-17.
  19. ^ "Italy jails five Satanic killers" (באנגלית בריטית). 2006-02-01. נבדק ב-2022-04-17.
  20. ^ Bestie di Satana, Andrea Volpe è libero e sta per laurearsi: presto potrà insegnare, Fanpage (באיטלקית)
  21. ^ alessiacornali, Elisabetta Ballarin: storie delle Bestie di Satana e cosa fa oggi, Pinkblog, ‏2020-11-15 (באיטלקית)
  22. ^ "Italy police seek 'Satan squad'" (באנגלית בריטית). 2006-12-11. נבדק ב-2022-04-17.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=חיות_השטן&oldid=37810872"